342_HS1-416511228_319.1 Flying Discs 1949

תיק 319.1 "Flying Discs 1949" הוא תיק מסמכים של חיל האוויר האמריקאי שמרכז כשלושים דיווחים על עצמים מעופפים בלתי מזוהים מנובמבר 1948 עד ינואר 1950. רוב הדיווחים נשלחו ממרכזי שירות הטיסה (Flight Service Center) של שירות התובלה האווירית הצבאי (MATS) אל פיקוד החומרה האווירית (Air Materiel Command) בבסיס רייט-פטרסון באוהיו, לפי תקנה FSR 200-4. לצדם יש מברקים מסווגים, דוחות של יחידות מזג אוויר ומודיעין, תחקיר מפורט של פרויקט SIGN ודיווחים מיפן. התיק מסודר בקירוב בסדר כרונולוגי הפוך: המסמך החדש ביותר בראשו, והוראת הדיווח המקורית של חיל האוויר מפברואר 1948 קרוב לסופו.

רקע

ב-6 בפברואר 1948 הורה מטה חיל האוויר לכל הפיקודים בארצות הברית ובאלסקה להעביר כל מידע על "דיסקות מעופפות" ישירות לפיקוד החומרה האווירית, ולא בצינורות הרגילים. ההוראה, שגם היא כלולה בתיק, קבעה רשימת פרטים קבועה לכל דיווח, ממזג האוויר ושמות העדים ועד צורת העצם, מהירותו, הקול ושובל הפליטה. תקנת שירות הטיסה FSR 200-4 מ-2 בנובמבר 1948 החילה את הנוהל על מרכזי שירות הטיסה של MATS, ולכן רוב המכתבים בתיק בנויים לפי אותו סעיפים קבועים. חלק מהדיווחים מסוף 1948 ומתחילת 1949 ממולאים בטופס ארוך יותר, "רכיבי מידע חיוניים" (EEI) של פרויקט SIGN, שכלל גם שאלות על אמינות העד, בדיקת קרינה בגלאי גייגר ודגימות קרקע. פרויקט SIGN היה הגוף בחיל האוויר שחקר דיווחים כאלה ב-1948-1949, לפני שהוחלף בפרויקט GRUDGE ובהמשך בפרויקט Blue Book.

מה כתוב במסמך

דיווחים מסוף 1949 ומתחילת 1950

המסמך הראשון בתיק הוא מכתב של מרכז שירות הטיסה בבסיס לורי שבדנוור מ-9 בינואר 1950. לפיו, בלילה של 6 בינואר 1950 נראו שני עצמים כדוריים מעל קנזס סיטי ואולאת'ה שבקנזס. שני העדים, ג'יימס פ. גריי (James F. Grey) ורוברט ואן דה ויוור (Robert Van De Vyvere), עובדים בחברת בנדיקס אוויאיישן, והראשון טייס. הם תיארו את העצמים כגדולים כמו "פנסי רחוב מיושנים במרחק שני רחובות", לבנים בוהקים שפולטים הבזקים כתומים ואדומים. העצמים עמדו ללא תנועה מעל אולאת'ה עשר עד חמש עשרה דקות ואז התרחקו מהר מאוד לדרום-מערב, בגובה משוער של 7,000-8,000 רגל, בלי קול ובלי שובל. שרטוטים הובטחו בהמשך.

אחריו בא דו"ח מ-22 בספטמבר 1949 על תצפית של לוטננט קולונל פיליפ ג'. מוהל (Phillip J. Muhl) ממשרד הרכש של פיקוד החומרה האווירית בבדפורד, מסצ'וסטס. בטיסה של מטוס AF 7110 מבדפורד לבסיס גריפיס ברום, ניו יורק, הוא ראה כשלושים מייל ממנו עצם גלילי בצבע כסוף או אלומיניום. העצם ירד מגובה 20,000 רגל עד שנעלם בשכבת העננים ב-7,000 רגל, ולפי הדו"ח הלהבה שמאחוריו הייתה ארוכה ביותר מפי שניים מהעצם עצמו. ההנעה סומנה "נראתה כרקטה או סילון".

מרכז שירות הטיסה בבסיס מקורד שבמדינת וושינגטון שלח ב-23 באוגוסט 1949 שני דיווחים. בראשון, שלושה בקרים מטייסת הבקרה וההתרעה 143 של המשמר הלאומי בסיאטל, סמל ג'ק פוקנר, סמל ראשון ט. ד. מולן וסמל רוג'ר סטודמן, ראו בשעה 1545 עצם עגול אחד בקוטר משוער של 75-100 רגל ובעובי של 10-15 רגל, בצבע אלומיניום מבריק שהחזיר את קרני השמש. מהירותו הוערכה ב-500-600 מייל לשעה, הוא נע מצפון לדרום בגובה של כ-10,000 רגל ולא תמרן, והקול שלו דמה לקול מטוס סילון. לדבריהם העצם "לא דמה לשום מטוס שראו אי פעם". בדיווח השני, ב-22 באוגוסט 1949 בשעה 1920, שני בקרי תנועה אווירית בנמל התעופה סיאטל-טקומה, בן פרימן והווארד ווטסון, ראו כשלושים מייל מערבית-צפון-מערבית לנמל עצם שנראה כמו מטוס סילון F-84, אף שבדיקה בבסיסי האזור העלתה שלא טס אז שום מטוס סילון או קרב.

הדיווחים מצפון-מערב ארצות הברית, יולי-אוגוסט 1949

מקורד שלחה בקיץ 1949 סדרת דיווחים, רובם בחתימת לוטננט קולונל ארל ג'. ליבסיי (Earl J. Livesay). בדיווח מ-28 ביולי 1949 מתואר אירוע ב-26 ביולי מעל ספוקיין: טייס מסחרי אזרחי, ביל מילר, ראה מביתו עצמים במבנה שהזכיר מבנה של מטוסי סילון. הדף משובש כמעט כולו.

דיווח אחר מתאר תצפית של שני אנשי קשר בתחנת הטווח של רשות התעופה האזרחית (CAA) במדפורד, אורגון, ג'. ו. וייט וארל וסקוט. הם ראו מאחד עד שבעה עצמים מבריקים בגובה רב מאוד, שנעו במהירויות משתנות בלי כיוון קבוע, תמרנו לרוחב אך לא לגובה, ולבסוף נראו בדרך מערבה. אנשי המגדל הבחינו במשקפות ב"כנפיים", והעצמים טסו במבנה לפרקי זמן קצרים, נעלמו והופיעו שוב.

במכתב מ-1 באוגוסט 1949 מתואר אירוע של 30 ביולי 1949 בין 2100 ל-2130 באזור פורטלנד, טראוטדייל והר הוד שבאורגון. העדים: קפטן ת'ראש, טייס של נורת'ווסט איירליינס, שני מפעילי מגדל של CAA בנמל התעופה של פורטלנד, ומדריך טיסה אזרחי, ה. ו. פנהלגן. לפי החלקים הקריאים, ת'ראש ראה בגישה לפורטלנד אורות אדומים שנראו כמו מטוס בדפוס טיסה לא תקני, ניסה ליירט, והעצם התרחק ממנו "בקלות" כשמהירותו שלו הייתה כ-210 מייל לשעה. פנהלגן דיווח שראה את העצם 500-800 רגל מעליו. מטוס B-29 שטס באזור לא הטיל זיקוקי תאורה.

הדיווח המפורט ביותר בקבוצה, מ-25 ביולי 1949, עוסק בהארי קלארק (Harry Clark), מנהל שדה התעופה ריצ'י פילד בנמפה, איידהו. ב-24 ביולי 1949 בשעה 1205, כעשרה מייל צפון-מערבית למאונטן הום, הוא טס במטוס קל בגובה 10,000 רגל וראה שבעה עצמים במבנה V. לדבריו היו אלה "כנפי דלתא" בלי בליטות עם זווית קודקוד של 30-45 מעלות, אפורים-לבנבנים וללא סימונים. הם היו גדולים ממטוס F-51 ומהירים ממנו, לפחות 600 מייל לשעה לפי הערכתו. המבנה ביצע פנייה של 180 מעלות בלי להטות כנפיים. קלארק הנמיך ל-8,500 רגל, ומלמטה הבחין במבנה עגול כהה בגחון כל עצם, במקום שבו נמצא תא הטייס. קפטן ג'ון א. בייטי מהיחידה המדווחת ציין שהוא מכיר את קלארק אישית ורואה בו עד אמין.

דיווחים מיוני 1949

מבסיס רייט-פטרסון נשלח ב-29 ביוני 1949 דיווח על עצם שנראה ב-26 ביוני בין 1750 ל-1755 מעל פיירפילד, אוהיו, על ידי מייג'ור ס. ל. לונג ואזרח שלא זוהה: "זנב להבה ארוך ולצדו זנב עשן ארוך" בגובה רב מאוד.

מרכז שירות הטיסה באולמסטד, פנסילבניה, דיווח ב-10 ביוני 1949 על תצפית מאוויר כעשרים מייל דרומית-מערבית לבוסטון. מטוס בגובה 4,000 רגל ובכיוון 330 מעלות הבחין בעצם לבן וצינורי באורך משוער של 100 רגל, כשישה מייל לפניו ובזווית של 45 מעלות. המהירות נרשמה 150 מייל לשעה, והעצם "נמוג מהעין".

אחרי מכתב לוואי מהמילטון, קליפורניה, בא סיכום מודיעין דו-שבועי של כנף מזג האוויר האווירית 2143 בגואם לתקופה שהסתיימה ב-15 ביוני 1949, עם שני אירועים של טייסת הסיור 514. בטיסת ניסוי של RB-29 ב-2 במאי 1949 הופיעה על מסך המכ"ם הפרעה בצורת סימני טווח במרווחים של כעשרה מייל, רק בגזרה של גואם. המפעיל, מהמנוסים בטייסת, סבר שזה היה שיבוש מכוון, ולא מצא תקלה במכשיר. באירוע השני, ב-5 ביוני 1949 בשעה 1109Z, בנקודה 12°25' צפון ו-140°20' מזרח, צוות RB-29 בגיחת סיור מזג אוויר מסוג Vulture Baker בגובה 18,500 רגל ראה "חומר לבן מתעבה" בגובה 30,000-35,000 רגל, שנראה כמו שובל עיבוי נע. סגן ראשון ארנסט סוונסון וסמל ראשון וולטר רוג'רס העריכו בשיטת משולשים מהירות של 4,200 מייל לשעה ומרחק של שלושים מייל, והחומר נעלם אחרי כדקה.

אלסקה, טקסס ומברקי MATS, מרץ-אפריל 1949

דו"ח של המודיעין הימי מ-23 באפריל 1949 מסווג את האירוע בקודיאק, אלסקה, כ"תופעה מטאורולוגית או שמימית אפשרית". ב-8 באפריל 1949 בסביבות 2035-2050 ראו ארבעה עדים עצם בוער חוצה את השמיים מעל בסיס הצי בקודיאק ממערב למזרח. סגן המרשל הפדרלי פול הרינג (Paul Herring) תיאר עצם ירקרק-כחלחל בגובה 2,500 רגל ובמהירות של כ-1,500 מייל לשעה, שנראה כחמש עשרה שניות עד שכבה מעל מפרץ צ'יניאק, ולדעתו היה גדול מכדי להיות מטאור. קצין המבצעים, לוטננט קומנדר ד. שפרד, תיאר "כדור אש אדמדם" שהתפרק, נהג מונית תיאר עצם כחול עם זנב ורדרד, ונהג אוטובוס אמר שנראה "כמו פגז נותב ירקרק גדול". לא נשמע קול, ובאוויר לא היו מטוסים.

מבסיס קרזוול בפורט וורת', טקסס, דווח ב-14 באפריל 1949 על כדור כסוף שנראה בסביבות 2100 על ידי סגן ראשון רוברט א. פרנסיס וקפטן סטנלי סורובסקי, אנשי מרכז שירות הטיסה המקומי. מהירותו הוערכה ביותר מ-1,600 מייל לשעה, והשובל שלו היה עשוי "פסים כסופים וצורות דמויות כוכבים". העצם לא כבה אלא נעלם בבת אחת, אחרי שניות ספורות.

שלושה מברקים מסווגים של MATS עוסקים בצפון-מזרח היבשת. פיקוד בסיס ניופאונדלנד בפורט פפרל הודיע שאירוע מגוס ביי מ-21 בפברואר 1949 אינו בתחום תזכיר דרישות המודיעין האווירי מספר 4 מ-15 בפברואר 1949, ולכן הדו"ח הכתוב שהובטח לא יוגש. במברק שני נכתב שמגוון האפשרויות מונע הערכה של שני מברקי גוס ביי, מ-21 בפברואר ומ-19 במרץ, שהטיסות המדווחות לא יצאו מתחום הפיקוד ולא נחתו בו, ושלפי הדיווחים ייתכן ש"הפעילות שדווחה בגרינלנד בקיץ שעבר הורחבה או עברה ליבשת צפון אמריקה". מברק שלישי, של פיקוד האוויר האסטרטגי (SAC) במסגרת פרויקט SIGN, מעביר דיווח מפורט צ'ימו שבקוויבק: ב-18 במרץ 1949 בשעה 1950Z נראה עצם עם אור אדום כמו של מטוס, בגובה של כ-10,000 רגל ובמהירות של כ-200 מייל לשעה, ממערב למזרח, במשך כשלוש דקות, בלי קול, על ידי "ארבעה עדים אמינים".

פברואר-מרץ 1949

מרכז שירות הטיסה במרץ' שבקליפורניה העביר ב-1 במרץ 1949 דיווח של סגן ראשון ג'ון ט. סמית' (John T. Smith), טייס מטוס AF 7346, שלפיו ב-28 בפברואר 1949 בשעה 2030 "הקיפה אותו ספינת אוויר בהנעת סילון" מעל מעבר סנדברג, כארבעים מייל דרומית לבייקרספילד. מהירות העצם הוערכה ב-500 מייל לשעה, גובהו 9,000 רגל, והוא נעלם בכיוון 180 מעלות.

מכתב מ-17 בפברואר 1949, בכותרת "Project Sign" ובחתימת קולונל סטנלי ק. וונץ (Stanley Q. Wentz), ראש אגף המודיעין, מפנה את פיקוד החומרה האווירית לתמונה בעיתון זיהוי המטוסים של הכוחות הבריטיים מנובמבר 1948, עם הכיתוב "צלחת מעופפת, מקורית, הצי האמריקאי": מטוס צ'נס-ווט V-173 או XF5U-1, שתוכנן למהירויות מאפס עד 550 מייל לשעה. צורף שרטוט מתאר של התמונה.

טייסת מזג האוויר השישית בבסיס אלברוק שבאזור תעלת פנמה דיווחה ב-17 בפברואר 1949 על שלושה עצמים שראו קציני האונייה "אנטיגואה" של חברת יונייטד פרוט בדרך מניו אורלינס. לפי רב החובל מקברייד, ב-6 בפברואר 1949 בשעה 1630, ליד איי סן אנדרס, חלף מעל האונייה כדור כסוף שקוטרו הוערך ב-12-14 אינץ', ושינה צבע מכסוף לצהוב ולאדום עד שנעלם בדמדומים. בשעה 1700 נראו עוד שניים. הטייסת שקלה בלוני מזג אוויר, אך ניתוח הרוחות כמעט שלל רדיוסונדה, ושום הסבר כזה אינו מסביר שלושה עצמים בתוך חצי שעה. הדו"ח מציין ששתי ספינות רוסיות בנות 300 טון, "עומאר" ו"בלסק", הגיעו לקולון ב-7 בפברואר מסנט תומאס בדרכן לוולדיווסטוק, ושחישוב לאחור של הרוח והמסלול מעלה "אפשרות" שהעצמים שוחררו מהן.

מבסיס גודמן בפורט נוקס, קנטקי, דווח על עצם בהיר שנראה ב-7 בפברואר 1949 דרום-מערבית לבסיס. משקיפי מזג אוויר עקבו אחריו בתאודוליט. הוא "נראה מסתובב" בצבעים ירוק, צהוב ואדום, ונעלם אחרי סדרת הבזקים בוהקים.

כנף מזג האוויר האווירית 2143 העבירה לכוחות האוויר במזרח הרחוק דיווחים של המצפה המטאורולוגי המרכזי בטוקיו על "זוהר" ב-25 בינואר. באִידָה נראה בשעה 19:46:30 זוהר חיוור גדול פי אחד וחצי מהירח, ובערך ב-19:50 נשמע רעש כבד והדלתות רעדו. בסוּוַה האיר הזוהר את הקרקע לרגע ואחריו נשמע קול כמו רעם רחוק, ובנגאנו קול פיצוץ. המצפה סיכם שזה היה "כנראה פיצוץ של מטאור", ובמחוז נגויה לא נצפתה התופעה.

הוואי וקליפורניה, דצמבר 1948-ינואר 1949

קבוצה של מסמכי שירות הקשר האווירי (AACS) עוסקת ב"דיסקה מעופפת" מעל הִיקַם פילד בהוואי. ב-4 בינואר 1949 בין 1407 ל-1435 ראה קפטן פול ר. סטוני (Paul R. Stoney), קצין מודיעין וטייס, עצם שנראה כמו "חתיכה גדולה ועגולה של קרטון לבן שטוח" בגודל של מטוס AT-6. העצם חג במעגלים בכשמונים וחמישה מייל לשעה, טיפס כל הזמן, התנודד בקצב קבוע של מחזור אחד בשנייה בערך, ולבסוף התרחק בקו ישר בכיוון 25 מעלות מגנטי. סטוני היה "כמעט משוכנע" שהעצם שוחרר ממטוס C-54 שהיה באזור, אך גם סבר שהעצם היה "תחת שליטה מוחלטת". את הדיווח העביר קפטן ג'ורג' א. מוריי, והוא נשלח הלאה בשתי הפניות. בדיקת המשך לא מצאה C-54 בקשר באזור בשעה 1407, אלא רק שני מטוסי R5D של הצי שהמריאו מבסיס הנחתים אווה. בתזכיר של AACS מ-8 בפברואר 1949 הועלתה האפשרות שהעצם היה פיסת קרטון או חומר מתכתי קל שנישאה בזרמי אוויר עולים מעל שדות קני הסוכר שליד הבסיס.

הקובץ המפורט ביותר בתיק הוא דיווח פרויקט SIGN של כנף התובלה האווירית 1501 מ-19 בינואר 1949, בחתימת מייג'ור ארתור קונרדי הבן (Arthur Conradi Jr.). ב-3 בדצמבר 1948 בשעה 2015 ראו שני מפעילי מגדל הפיקוח בבסיס פיירפילד-סויסון בקליפורניה אור לבן עגול בקוטר משוער של 30 אינץ'. בהצהרה חתומה מ-12 בינואר 1949 תיאר טוראי ראשון ברוס ארלין מקפרלנד (Bruce Earlin McFarland) איך האור הופיע כשני מייל צפונית למגדל בגובה 500-1,000 רגל ובמהירות של יותר מ-400 מייל לשעה, האט לכ-200 מייל לשעה, טיפס כמעט אנכית לכ-3,000 רגל, ולפי עמיתו דון דלפאייט טיפס משם במהירות לכ-20,000 רגל ונעלם. התצפית כולה נמשכה כעשרים וחמש שניות. לפי הטופס אין לעדים רישום במשטרה או ב-FBI, ולמקפרלנד ציון 143 במבחן הסיווג הכללי. לא תוכננו טיסות באזור, אך בלון למדידת רוחות שוחרר 35-45 דקות לפני התצפית.

בתזכיר מ-24 בינואר 1949 מועבר מברק על אור "מהיר מאוד" שנראה ב-18 בינואר 1949 מעל אגם אינדיאן האוס בקנדה. אנשי התחנה שם הסיקו שזה היה כוכב נופל או מטאור.

ג'קסון, מיסיסיפי, ודיווחים מסוף 1948

שני מסמכים עוסקים באותו אירוע ב-1 בינואר 1949 בשעה 1700, כשני מייל מזרחית לג'קסון, מיסיסיפי. טום ראש (Tom Rush), טייס לשעבר של חיל האוויר של הצבא שעבד בחברת Dixie Air Service, ורעייתו, טייסת פרטית, היו במטוס סטינסון בגישה לנחיתה. לפי מרכז שירות הטיסה במקסוול, העצם היה דמוי סיגר עם כנפיים קצרות, "דומה לרקטה", באורך של כשישים רגל, כחול כהה או שחור, במהירות שעלתה מ-200 ל-500-600 מייל לשעה, בגובה 1,500 רגל ועם קול "דומה למסוק". אף אחד מהבסיסים הצבאיים באזור לא ידע דבר. סוכנות AP דיווחה אחר כך על עצם מדרום לג'קסון, אך מקסוול קבע שזה אותו דיווח של אותו טייס. דו"ח נפרד של יחידת מזג האוויר בהוקינס פילד מוסיף קוטר של עשר רגל בחזית, וקובע שהקול היה "שאגה" ושהמהירות עלתה ל-400-500 מייל לשעה (קריאה לא ודאית).

מבסיס אדמונטון בקנדה דווח על תצפית של סגן ראשון ג'יימס טומי והסמל אונו בלינק, מפעיל רדיו, ב-17 בנובמבר 1948 בשעה 1418Z: עצם דמוי ביצה עם זנב, בצבע כתום בוהק "בוער", בצלילה רדודה בגובה של כ-16,000 רגל, שהאיר לרגע את השמיים שמאחוריו.

אולמסטד דיווח ב-13 בדצמבר 1948 על תצפית מ-11 בדצמבר בשעה 2245, ממטוס C-45F כארבעים מייל צפון-מערבית למרטינסבורג, מערב וירג'יניה. העצם, כעשרים מייל לפני המטוס, שינה צבע מאדום לכחול ושוב לאדום, נראה עומד במקום, ואחרי כדקה דעך "כמו זיקוק שכבה". הצופה והעד היו שני קפטנים משירות החילוץ האווירי.

לקראת סוף התיק יש שתי הצהרות חתומות של משקיפי מזג אוויר מטייסת מזג האוויר 16 בבסיס שאנוט, אילינוי, הסמלים ג'יימס דוטי ויוג'ין מונטאג. בתחילת דצמבר 1948 (התאריך המדויק בקריאה לא ודאית) הם ראו עצם עגול, לבן ובהיר שנע במהירות ומעלה בזווית של 15-20 מעלות ונעלם אחרי שתיים-שלוש שניות.

הוראות הדיווח

שני מסמכים בתיק אינם דיווחי תצפית אלא הוראות. הראשון הוא המכתב של מטה חיל האוויר מ-6 בפברואר 1948, בחתימת בריגדיר גנרל צ'ארלס פ. קבל (Charles P. Cabell) מאגף דרישות המודיעין האווירי, שתואר לעיל. השני, האחרון בתיק, הוא מברק של מטה חיל האוויר שהועבר לשירות הקשר האווירי בפקודת מייג'ור גנרל קוטר (Kuter): לפי המחקר, "קבוצות של תצפיות מתרחשות במרווחים קבועים, ותחילתו של מרווח חדש קרובה". המברק דורש כוננות מיוחדת, דיווח ישיר ומהיר וחקירה "עם דגש מיוחד על ראיות צילומיות", ומרחיב את חובת הדיווח לתצפיות מחוץ לארצות הברית ולאלסקה.

פרטים בולטים

• הארי קלארק ראה ב-24 ביולי 1949 שבעה עצמים בצורת כנף דלתא במבנה V, שביצעו פנייה של 180 מעלות בלי להטות כנפיים.
• שלושה בקרים של המשמר הלאומי בסיאטל העריכו את קוטר העצם שראו ב-75-100 רגל ואת מהירותו ב-500-600 מייל לשעה.
• דו"ח של כנף מזג האוויר 2143 מגואם מתאר הפרעת מכ"ם ש"נראתה כשיבוש מכוון" ושובל לבן שמהירותו הוערכה ב-4,200 מייל לשעה.
• דיווח האונייה "אנטיגואה" מעלה אפשרות שהעצמים שוחררו משתי ספינות רוסיות בדרך לוולדיווסטוק.
• טופס פרויקט SIGN מפיירפילד-סויסון בודק את רישומי המשטרה וה-FBI של העדים ומציין שבלון רוחות שוחרר פחות משעה לפני התצפית.
• מכתב מפברואר 1949 מפנה לתמונה של מטוס הצי XF5U-1, שכונה בעיתון זיהוי מטוסים בריטי "צלחת מעופפת".
• המברק האחרון בתיק קובע שהתצפיות באות "בקבוצות במרווחים קבועים" ומרחיב את חובת הדיווח לכל העולם.

מה לא נמצא במסמך

אין בתיק הערכות או מסקנות של פיקוד החומרה האווירית על הדיווחים: רוב המסמכים הם דיווחים נכנסים ומכתבי לוואי בלבד. השרטוטים, התצלומים והתרשימים שמוזכרים כנספחים ברוב הדיווחים אינם מופיעים בטקסט, מלבד מפת התחנות ביפן. כמה עמודים, ובעיקר הדיווחים מספוקיין, מדפורד ופורטלנד, משובשים מאוד ב-OCR וחלקים מהם אינם קריאים. חלק מהתאריכים בטקסט אינם עקביים: בדיווח מקרזוול כתוב שהתצפית הייתה ב-18 באפריל 1949, אחרי תאריך המכתב (14 באפריל), ובמכתב מהיקם נכתב שהעצם נראה לראשונה 25 מייל מזרחית לבסיס, ובמברק המקביל שישה מייל. שני הדיווחים על ג'קסון שונים בתיאור הקול והמהירות. המסמכים כוללים כתובות מגורים ומספרי טלפון של עדים אזרחיים, והם לא הובאו כאן. בתיאור הרשמי באתר war.gov נזכר "דו"ח מתחנת מזג אוויר ביפן", ובתיק יש דיווחים מכמה תחנות שהועברו דרך המצפה המטאורולוגי המרכזי בטוקיו.

מונחים

• FSR 200-4: תקנת שירות הטיסה מ-2 בנובמבר 1948 בנושא "עצמים מעופפים בלתי מזוהים", שקבעה את נוהל הדיווח.
• MATS: שירות התובלה האווירית הצבאי, שמרכזי שירות הטיסה שלו שלחו את רוב הדיווחים.
• AACS: שירות דרכי האוויר והקשר האווירי, האחראי על מגדלי הפיקוח ועל הקשר.
• CAA: רשות התעופה האזרחית של ארצות הברית.
• EEI: "רכיבי מידע חיוניים", הטופס המפורט של פרויקט SIGN.