59_214434_SP 16 [7.18.1963]

מסמך אקדמי SP-16, 18 ביולי 1963 — מאמר על חיים חוץ-ארציים וחיפוש אחר מערכות שמש (סיווג: לשימוש רשמי בלבד, OFFICIAL USE ONLY).

— — —

[פתיחה אבודה בעמוד הקודם.]

...של שני כוכבים יהיה אירוע נדיר במיוחד, ומכאן מתחייב שיהיו מעט מאוד מערכות שמש אחרות ביקום — ואולי, אכן, זו היחידה. האמונה הדתית קבעה, יתרה מכך, שחיים הם מתנה שניתנה על ידי האל. זו הייתה נקודה שלא היה עליה ויכוח רב — מאחר ולא היו נתונים מדעיים שגישרו בין חומר לא-חי לחומר חי.

המצב היום שונה מאוד. התאוריה הנפוצה ביותר ליצירת כוכבים מנבאת שיצירת מערכות שמש היא תוצאה טבעית של אבולוציה כוכבית. על בסיס זה, רוב הכוכבים יהיו בעלי מערכות שמש, ומספר הכוכבים הראויים למגורים בגלקסיה שלנו יהיה עצום. הטלסקופים הגדולים ביותר שלנו לא יכולים להבחין בכוכבים גם במרחק של הכוכבים הקרובים ביותר — ולכן אישור ישיר עדיין לא זמין. בדעתי, השכיחות הרחבה של כוכבים מרובים היא רמז מכריע התומך בתאוריה זו. בנוסף, מדעי הביולוגיה איתרו כמעט במלואם סדרה של תהליכים טבעיים שמובילים ממולקולות לא-חיות לוירוסים פרימיטיביים חיים. כך שיש לנו את תאוריית המדע הנוכחית ונתונים — לא רק שיש מספר עצום של כוכבים בגלקסיה, אלא שחיים סבירים להופיע באופן ספונטני על מספר רב מהם. זה, כמובן, לא בהכרח מרמז על חיים תבוניים. תיאולוגיה מודרנית לא בהכרח לא תואמת זאת. תיאור הבריאה בספר בראשית בוודאי תיאור טוב יותר של התאוריה הנוכחית מאשר התנגשות כוכבים — ומאחר ואלוהים שָׁהָה רק שבעה ימים על המערכת הזו, יש לו זמן רב ליצור מערכות רבות נוספות.

אפילו בהינתן קיום סביר של חיים בגלקסיה, עדיין יש את השאלה אם גזע תבוני אחר קיים במערכת השמש שלנו. ישנן, כמובן, שתי שיטות לקיומו במערכת שלנו. אחת מהן היא שמקורו בכוכב לכת אחר — לדוגמה, מאדים. חלק מהסימונים המרשימים של מאדים פורשו כמצביעים על תבונה. במיוחד "Canali" המפורסמים — צרים למדי, ותמיד עוברים מציון בולט אחד למשנהו, לעתים קרובות עם כתמים עגולים בצמתים. ככל הידוע לי, אף אחד לא גילה "Canali" שמוביל לשום מקום. זה הצית, באופן מובן, שיחה רבה. למעשה, לפני עשרות שנים — כשמדענים חשבו שכל חיים על מערכות כוכבים אחרות רחוקים מאוד — נראה שהם הרגישו שחיים תבוניים קיימים על כוכבי הלכת האחרים שלנו. חלק מהדיונים על חיים על מאדים סביב המאה הקודמת נראים כמצביעים על דחף עז למצוא חיים תבוניים במקום אחר. היום, המצב מתהפך לחלוטין — ואף שחיים תבוניים נחשבים סבירים מאוד בקרב הכוכבים, נחשבים בלתי סבירים בתוך מערכת השמש שלנו. נראה שאנחנו יותר להוטים להאזין עם Ozma (פרויקט החיפוש אחר אותות חוץ-ארציים) מאשר להסתכל קרוב על Canali.

בית ספר אחד של תומכי הצלחות המעופפות טוען שהמאדימאים כורים את הירח שלנו לחומרי גלם זה זמן מה. במחשבה ראשונה, נחשוב שעדיף שיכרו את כדור הארץ. אך מעניין לשער על טיסה חללית מנקודת המבט של אדם ממאדים. מהירות הבריחה של מאדים היא רק 16,500 fps (רגליים לשנייה), ומהירות הבלימה על הירח שלנו נמוכה מ-10,000 fps. כך שאדם ממאדים המסתכל על כדור הארץ יראה אותו באותה דרך שתושבי כדור הארץ רואים את יופיטר. ייתכן שהירח שלנו לא יהיה פחות עבודה להגיע אליו (כי בלימה אטמוספירית לכדור הארץ אפשרית), אבל יהיה הרבה יותר קל לחזור ממנו — בעוד שדרישות האנרגיה ללכת וחזור ממשטח כדור הארץ יכולות להיות כה גבוהות שיניאו את העניין, לפחות בתחילה. מעניין לציין, אפילו רקטה כימית רגילה של אנרגיה גבוהה יכולה לבצע מסע ממאדים לירח שלנו בזמנים מוצלחים, תוך נשיאה של כמעט 10% ממשקלה הכולל כמטען. טיסה חללית שמתחילה ממאדים, אז, היא נראית פרוייקט קל בהרבה מהתחלה מ-Terra. אם בסיס תדלוק מתאים יוקם בכוח רב על הירח שלנו, הפעולה תוכל להתבצע בצורה הוגנת באנרגיה כימית בלבד. (הרקטה הכימית הנ"ל יכולה לשאת בזמנים מוצלחים כמעט 50% מטען חזרה למאדים.) כמובן, רבים מתומכי הצלחות המעופפות טוענים שהגילוי של שני ירחי מאדים בתוך שבוע בסוף המאה ה-19 מצביע על שהירחים האלה הם [המשך מצונזר]...