65_HS1-834228961_62-HQ-83894_Section_2

זהו החלק השני של תיק המטה 62-HQ-83894 של ה-FBI, התיק שבו ריכזה הלשכה את כל החומר על "הדיסקיות המעופפות". החלק הזה מכסה כמעט כולו את קיץ 1947, מיולי עד סוף ספטמבר: מזכרים ומברקים בין משרדי השדה של ה-FBI למטה בוושינגטון, תשובות של ג'יי אדגר הובר (J. Edgar Hoover) לאזרחים, דו"ח חקירה של מודיעין חיל האוויר הרביעי ובו הדיווח המקורי של קנת' ארנולד (Kenneth Arnold), וגזירי עיתונים. לצד עשרות תצפיות מרחבי ארצות הברית, התיק מתעד את השאלה שהטרידה את ה-FBI באותם חודשים: האם הדיסקיות הן ניסוי סודי של הצבא, ואם כן, מדוע הלשכה מתבקשת לחקור אותן.

רקע

ב-1947 ה-FBI הסכים, לבקשת מודיעין הצבא, לסייע בחקירת דיווחים על דיסקיות מעופפות. המסמכים מפנים שוב ושוב לעלון הלשכה מס' 42 מ-30 ביולי 1947, שהורה למשרדי השדה לראיין עדים, ולבקשה מ-21 ביולי 1947 של קולונל גולבראנסון (Golbranson) ממחלקת המודיעין של משרד המלחמה. בחוף המערבי עבד משרד השדה של סן פרנסיסקו בתיאום עם לוטננט קולונל דונלד ספרינגר (Donald Springer), קצין המודיעין (A-2) של חיל האוויר הרביעי בשדה התעופה המילטון שבקליפורניה. במטה טיפל בנושא אגף הביטחון הפנימי, ומגעים עם מודיעין חיל האוויר נוהלו דרך מדור הקישור. על רבים מהדפים מופיעה חותמת "COPIES DESTROYED" מ-18 בנובמבר 1964.

מה כתוב במסמך

תצפיות שנחקרו במשרדי השדה

• האקנסאק, ניו ג'רזי (מזכר משרד ניוארק, 13 באוגוסט 1947): ב-3 באוגוסט, בשעות הערב, הבחינו צ'רלס קאסלה (Charles Casella) וטוראי ויליאם טרוקס (William Truex), חייל מפורט דיקס, בעצם עגול שנע במהירות מדרום לצפון, כ-200 יארד מעל גבעה. טרוקס חשב תחילה שזה בלון של ילד, אך לא הייתה רוח ולא היו חוטים, והעצם נראה לו "כמו כוס ילדים גדולה ושטוחה", מעוגל למעלה ומחודד למטה. הגרסאות אינן זהות: קאסלה העריך קוטר של 30 עד 40 אינץ', טרוקס שניים עד שלושה רגל במשך 15 עד 20 שניות, וחברתו של טרוקס תיארה עצם כסוף-כחלחל שנראה מסתובב, בערך דקה. השעה נמסרה כ-19:30, 19:45 ו-20:00. שכנה שישבה במרפסת ממול, שם לפי קאסלה הצביע גבר על העצם, אמרה שלא ראתה דבר ושלא היה שם גבר. משטרת האקנסאק לא קיבלה דיווחים נוספים.
• מישיגן (מברק משרד דטרויט, 5 באוגוסט 1947, מקוטע): תושב מקומי ואשתו דיווחו שב-9 ביולי ראו "כדור אש לבן" כרגל מעל הקרקע, וגרף משם חול מותך לפחית ומסר אותו למעבדת הפיזיקה של חברת דאו (Dow). לפי המברק יש "סתירות בולטות" בין גרסאות בני הזוג, והאשה הססה לדבר. אנשי דאו מצאו חול רגיל, לא רדיואקטיבי, שפולט גז אמוניה ומעורב בו גוש כסף קטן, ובמברק מוזכרת השוואה לחול מלוס אלמוס, שלא נמצא זהה לו. המברק כולל פרטי רקע אישיים על המתלונן, ושורה מקוטעת בו נקראת כהודאה שהסיפור היה מתיחה (קריאה לא ודאית).
• מירטל קריק, אורגון (מזכר מ-23 באוגוסט 1947): ריי הטפילד (Ray Hatfield), מפעיל נמל התעופה טרי סיטי ולשעבר טייס בסיורי צוללות של הצי באוקיינוס האטלנטי, הבחין ב-6 באוגוסט בסביבות 18:15, במהלך שיעור טיסה, בעצם כדורי מבהיק "כמו יריעת אלומיניום" בגובה 5,000 עד 8,000 רגל. הוא רדף אחריו כעשר דקות, ובמחשבון הטיסה העריך את מהירותו ב-1,000 מייל לשעה. בהמראה נוספת ראו אותו שוב, הוא ותלמידו נובל אליסון (Noble Ellison). הטפילד העריך קוטר של 30 רגל, אליסון של 50 רגל, ותיאר "כדור או בלון כסוף" שטיפס במהירות ונעלם בתוך כ-45 שניות.
• טווין פולס, איידהו (מברק משרד ביוט מ-20 באוגוסט ומזכר מ-2 בספטמבר 1947): בערב 19 באוגוסט ראו ה' ה' הדסטרום (H. H. Hedstrom), מנהל רשות הדיור המקומית, אשתו ושכנה, קבוצות של עצמים זוהרים במבנה משולש שחלפו מעל העיר לכיוון צפון-מזרח: תחילה עשרה, ששלושה מהם "התקלפו" מהאגף השמאלי ופנו צפונה, אחר כך שלושה, אחר כך חמישה או שישה, ולבסוף קבוצה של 35 עד 50. כעבור 20 עד 25 דקות חזרו עצמים דומים לדרום-מערב בקבוצות של שלושה, חמישה ושבעה. הבלש ריצ'רד פרייזר (Richard Frazier) ושני שוטרים נוספים ראו קבוצה של כתריסר. העדים תיארו זוהר "כמו נורות חשמל רגילות", בלי קול ובלי להבות, ושללו מטאורים, אווזים והשתקפות של אורות העיר. משרד ביוט סגר את התיק.
• אגייט ביץ', אורגון (מזכר משרד פורטלנד, 5 בספטמבר 1947): ג'ון ברטל (John Bartl), שבדיווח הראשון נרשם בטעות כברטלט, התעורר ב-7 באוגוסט בסביבות 00:30 וראה זוהר בהיר מעל האוקיינוס, כחמישה מיילים מהחוף, במשך 15 עד 30 שניות. לדבריו הזוהר הזכיר את "הזוהר הצפוני", עלה וירד בגובהו ונעלם במערב.
• סייברוק, אילינוי (מזכר משרד ספרינגפילד, 20 באוגוסט 1947): תושבת המקום דיווחה שמצאה ב-26 ביולי בשש בבוקר דיסקית מעופפת בחצר ביתה. התברר שזו מגש עץ ישן שהודבקו עליו צלחת כסף, מצת, מתזמן וצינורות פליז. הסוכן העריך שזו מתיחה של בני נוער מהאזור, שש תמונות של החפץ צורפו, והחפץ נשמר במשרד למקרה שהמטה ירצה בו.
• אוסוגו, אורגון (מזכר משרד פורטלנד, 13 בספטמבר 1947): תושבת שישבה בצהרי 3 בספטמבר במדשאה עם שני ילדים ראתה כשני תריסרים של עצמים כסופים, לדעתה בצורת מגש, גדולים ממטוס קל שטס באותה עת, ערוכים בקשת משמאל לשמש. כמה מהם נראו מסתובבים "כמו גלגל", ואחד שהיה מרוחק מהשאר צנח לאט מאחורי העצים.
• הרי הקסקייד (מזכר משרד פורטלנד, 17 בספטמבר 1947): פרד ג'ונסון (Fred Johnson), מחפש מחצבים, סיפר שב-24 ביוני 1947 צפה בטלסקופ 45 עד 60 שניות בדיסקית בקוטר של כ-30 רגל "שנראה שיש לה זנב", ועוד חמש או שש כמוה. לדבריו מחוג המצפן שלו התנדנד מצד לצד עד שהעצמים חלפו.
• ריהובות' ביץ', דלאוור (מזכר מ-4 בספטמבר 1947 וגזיר עיתון): טייס ותיק, הוראס פ' וניון (Horace P. Wenyon), סיפר שבספטמבר ובאוקטובר 1946 ראה "קליע" בקוטר של כ-15 אינץ' שחצה את מסלולו ממערב למזרח ב-1,000 עד 1,200 מייל לשעה, עם סילוני להבה. לדעתו זו הייתה רקטה בניסוי, וייתכן שהיא קשורה לסדרת התרסקויות מטוסים. הכינוי "צנצנות מיונז מעופפות" הומצא, לדבריו, בידי העיתונאי.
• אלסקה (מזכר משרד סן פרנסיסקו, 4 בספטמבר 1947): משרד אנקורג' התבקש לראיין בנפרד את קפטן ג'ק פק (Jack Peck) ואת טייס המשנה וינס דיילי (Vince Daly), שדיווחו על עצם מעופף ליד בת'ל ב-4 באוגוסט. מצורף מכתב מ-19 באוגוסט של מערכת התקשורת של אלסקה בחיל הקשר.

צילומי ויליאם רודס בפיניקס

מזכר משרד פיניקס מספר שב-29 באוגוסט 1947 הגיע למשרד ג'ורג' פיוגייט (George Fugate) מ-A-2 של חיל האוויר הרביעי, עם פקודה לראיין את ויליאם רודס (William Rhodes), שצילם עצם מעופף. רודס, בעל מעבדה וחנות תחביבים, סיפר שב-7 ביולי בסביבות 17:00, אחרי סערה, שמע רעש כמו של מטוס P-80 וראה "ספינה בעלת צורה משונה", בקוטר 20 עד 30 רגל, במהירות של כ-100 מייל לשעה, שהסתובבה בספירלה. הוא הביא מצלמת בראוני 120 וצילם שתי תמונות, עד שהעצם נטה ימינה ונעלם בעננים. לדבריו העצם דמה לציור שעל שער גיליון מאי 1947 של המגזין Mechanics Illustrated, רק שנראה כאילו הוא טס לאחור, את הנקודה הבהירה במרכז התמונה תיאר כ"חממה" (green house). הוא התלונן שהעיתונות "ניפחה" את דבריו.

סוכן ה-FBI ג'יי ביילי בראואר (J. Bailey Brower) הוצג לרודס, לבקשת פיוגייט, רק כנציג של ממשלת ארצות הברית, ובמזכר נכתב שראה בכך "נוהל משונה". כשפיוגייט ביקש את התשלילים ואמר לבראואר שהוא מטיל ספק רב אם יוחזרו, בראואר סירב לקבלם עד שיובהר לרודס למי הם נמסרים. למחרת, 30 באוגוסט, מסר רודס את התשלילים בידיעה שהם עוברים למודיעין חיל האוויר ושסביר שלא יקבל אותם בחזרה.

פרשת האי מורי והתרסקות ה-B-25

מברק משרד סיאטל מ-6 באוגוסט 1947 מדווח על התרסקות מפציץ B-25 ליד קלסו, וושינגטון, ב-1 באוגוסט בסביבות 02:50. נהרגו קפטן דייווידסון (Davidson) וסגן בראון (Brown), קציני מודיעין של חיל האוויר הרביעי שחזרו לשדה המילטון. ראש הצוות וטרמפיסט צנחו בשלום. לפי קציני המודיעין בשדה מקורד, לא הייתה חבלה: המנוע השמאלי שרף צינור פליטה, הכנף נשרפה ונשברה וקרעה את הזנב. השניים ראיינו יום קודם, במלון וינת'רופ בטקומה, את הרולד דאל (Harold Dahl) ופרד קריסמן (Fred Crisman), שטענו שראו דיסקיות מעל האי מורי ומסרו "שברי דיסקית", יחד עם קנת' ארנולד וטייס יונייטד אמיל ג'יי סמית' (Emil J. Smith). עיתונאי מה-Tacoma Times וכתב United Press קיבלו שיחות אנונימיות שלפיהן המטוס חובל או הופל. לפי מידע שטרם אומת, דאל וקריסמן המציאו את הסיפור אולי כדי לקדם מכירת סיגים ממחצבת חצץ באי.

במברק של הובר לסיאטל נכתב שלפי סמית', דאל הודה שהסיפור מתיחה רק במוצאי שבת, 2 באוגוסט, ולכן השיחות האנונימיות כנראה באו מסמית' או מארנולד, שעדיין האמינו בשברים. הובר הסיק שדאל וקריסמן לא הודו בפני הקצינים, שאם לא כן "כנראה לא היו לוקחים את השברים איתם בטיסתם הקטלנית". מברק נוסף מ-7 באוגוסט לשיקגו ולביוט, מקוטע מאוד, עוסק בקשר של ארנולד לעורך מגזין מדע בדיוני באוונסטון, אילינוי, בשם פאלמר, ובשיחות גוביינא שארנולד ניהל איתו.

דו"ח מודיעין חיל האוויר הרביעי וקנת' ארנולד

משרד סן פרנסיסקו העביר ב-28 ביולי 1947 את דו"ח ספרינגר (תיק 4AF-1208-I), שנערך לבקשת פיקוד ההגנה האווירית ומכסה את 10 עד 18 ביולי. התקציר מונה את תצפית ארנולד ב-24 ביוני ליד הר ריינייר, את דיווחו של דייוויד ג'ונסון (David N. Johnson), עורך התעופה של ה-Idaho Daily Statesman, ב-9 ביולי ליד בויסי, את תצפית הקפטן סמית' ב-4 ביולי שמונה דקות אחרי ההמראה מבויסי, תצפית בשדה המילטון ב-8 ביולי, ותצפיות של קצין בצי מעל הגרנד קניון ושל קצין חיל האוויר ליד אגם מיד.

סוכן ה-CIC פרנק בראון (Frank M. Brown) כתב בהערותיו שלדעתו ארנולד "באמת ראה את מה שאמר שראה", ושאם המציא דו"ח כזה "הוא בעסק הלא נכון וצריך לכתוב מדע בדיוני בנוסח באק רוג'רס". לפי בראון, המרחקים שארנולד נקב בהם תואמים מפות תעופה צבאיות שלא ראה מעולם. ארנולד אמר שעסקיו נפגעו מההמונים שחיכו לו בכל עצירה, ושאם יראה אי פעם "בניין בן עשר קומות טס באוויר" לא יאמר מילה. המשרד בסן פרנסיסקו הציע שסוכן יסביר לארנולד שאין ל-FBI סמכות בעניין.

הדו"ח האישי של ארנולד מתאר כיצד ב-24 ביוני, אחרי שהמריא מצ'הייליס בסביבות 14:00, התעכב שעה בחיפוש אחר מטוס תובלה של חיל הנחתים שנעלם ליד הר ריינייר. בגובה של כ-9,200 רגל, כשמטוס DC-4 טס כ-15 מייל משמאלו, הבזק שהשתקף על מטוסו הוביל אותו ל"שרשרת של תשעה כלי טיס משונים" שטסו מצפון לדרום בגובה של כ-9,500 רגל, בכיוון של כ-170 מעלות. לא היו להם זנבות, וכשטסו ישר נראו "כקו שחור דק". השעון בלוח המחוונים הראה דקה לפני 15:00 כשהראשון חלף בקצה הדרומי של ריינייר, והוא עקב אחריהם כשתיים וחצי עד שלוש דקות, עד הר אדמס. לדבריו הזמין את הצבא ואת ה-FBI לבדוק את סיפורו ואף לבדוק אותו עצמו גופנית ונפשית, אך איש מהם לא גילה עניין. מצורף גם פרק "נתוני חיים" שבו ארנולד מתאר את עסקו לציוד כיבוי אש ואת ניסיונו בטיסה, כולל נחיתה ב-823 כרי מרעה הרריים.

הצהרתו של ג'ונסון מ-12 ביולי מספרת שהעיתון שלח אותו לחפש ולצלם דיסקית. ב-7 ביולי טס שבע וחצי שעות עם ארנולד מעל אזור מתקן הנפורד וההרים, ב-8 ביולי טס במטוס AT-6 של המשמר הלאומי של איידהו, וב-9 ביולי, בגובה של 14,000 רגל בין בויסי למרידיאן, ראה עצם שחור ועגול שתנועתו הייתה לא סדירה. הוא שאל את תחנת ה-CAA אם שוחרר בלון מזג אוויר וקיבל תשובה שלילית. ההצהרה נקטעת בנקודה זו. מזכר נוסף של בראון מ-14 ביולי מתעד חיפוש אחר אדם בשם ריצ'רד רנקין (Richard Rankin) בפאלם ספרינגס: נבדקו המשטרה, העיתון, חברות השירותים והדואר, והתברר שגר במחנה קרוואנים ועזב כשנתיים קודם בלי כתובת להמשך.

ויסקונסין וריצ'רד שייבר

ב-8 באוגוסט 1947 הורה המטה למשרד שיקגו לברר פרטים על ריצ'רד שייבר (Richard F. Shaver) מלילי לייק, אילינוי, ואם אין מניעה, לחקור אותו. הבסיס: מברק לא חתום מניו יורק מ-5 ביולי, שהציע לפנות אליו כמי ש"עשוי להחזיק מידע חשוב על מוצאן" של הדיסקיות, ומזכר מ-7 ביולי של ג'ון שינדלר (John D. Schindler) על שתי תצפיות מאוויר בוויסקונסין, באזור שמשרד המלחמה ציין שהוא סמוך למענו של שייבר. לפי המזכר, בראשונה עבר העצם 25 מייל בין קושקונונג לאלקהורן ב-15 שניות, שהן 6,000 מייל לשעה, אחרי שירד אנכית "על צדו" דרך העננים. בשנייה, שנצפתה ממטוס מעל איסט טרוי, עבר 22 מייל בין איגל למוסקגו ב-20 שניות, 3,960 מייל לשעה, ונעלם עד שהטייס הספיק להוציא מצלמה.

האם זה ניסוי של הצבא

מזכר של ד"פ קוין (D. P. Coyne) מאוגוסט 1947 משווה את המצב לבלוני היפנים במלחמה: ה-FBI עשה את העבודה, ובסוף הצבא לקח אותה והוציא הודעה לעיתונות על הצלחתו. לדבריו זה "מצב צבאי" שאין לו קשר לתוכנית ריגול סובייטי, ו"הלשכה רק משמשת כלב ציד לצבא". בכל זאת, לאור עלון 42, צורף מכתב לשיקגו.

שני מזכרים של א' ג' פיץ' (E. G. Fitch) לד' מ' לאד (D. M. Ladd) מתעדים שיחות של הסוכן ס' ו' ריינולדס (S. W. Reynolds) עם לוטננט קולונל ג'ורג' גארט (George Garrett) ממודיעין חיל האוויר. גארט אמר בחשאי שלדעתו סביר שהדיסקיות הן ניסוי מסווג, ושמדען בשם קרול (Carroll) שותף לדעתו. נימוקיו: כשדווח על עצמים מעל שוודיה, הפיקוד הבכיר לחץ מאוד לחקור, ואילו על דיווחים מעל ארצות הברית "נראה אדיש לגמרי". ריינולדס השיב שאם כך, אין טעם שה-FBI יבזבז כסף וזמן. קולונל פורני (Forney) ממשרד המלחמה מסר שיש לו הבטחה מהגנרלים צ'מברלין (Chamberlin) ותוד (Todd) שהצבא אינו עורך ניסויים כאלה, והוחלט שהגנרל מקדונלד (McDonald) יפנה לגנרל לה-מיי (LeMay), האחראי על מחקר ופיתוח. מזכר מ-16 בספטמבר מצרף מכתב מ-5 בספטמבר מהבריגדיר גנרל ג'ורג' שולגן (George F. Schulgen): סקר מלא העלה שלחיל האוויר אין פרויקט בעל מאפיינים דומים. גם בעניין טווין פולס מסר חיל האוויר שלא נערכו ניסויים באזור.

מכתבים מאזרחים ותגובות הלשכה

• הובר השיב לתושבת פלורנס, אלבמה, שאף סוכנות ממשלתית לא הציעה פרס על איתור דיסקיות מעופפות.
• מפקח בתי הספר בסאות' רויאלטון, ורמונט, קיבל תשובה שסוכן ממשרד אולבני יבוא לאסוף ממנו מידע נוסף.
• הפובליציסט וולטר וינצ'ל (Walter Winchell) העביר להובר מכתב של קוראת, עם הפתק "סליחה על החיפזון, מנסה להספיק לדואר האוויר מערבה". הלשכה בדקה אם יש לה רישום על כותבת המכתב.
• תושבת היקסוויל שבלונג איילנד שלחה מסר מוצפן, ותלוש ניתוב מראה שהגיע למדור הפענוח של מעבדת ה-FBI. משרד ניו יורק בירר שהמסר פורסם ב-12 ביולי במדור "County Irritant" של העיתון Newsday בחתימת "Radio Ham". עורך העיתון ג'ק אלטשול (Jack Altschul) העריך שכתב אותו "מטורף" מקומי שהושפע מהפרסומים, והמשרד הפסיק את הבירור.

גזירי עיתונים

בסוף החלק מופיעים גזירים מהתקופה: שען מצ'טנוגה שטען שהמציא את "הצלחת המעופפת" והגיש אותה למשרד המלחמה ב-1943, אשה מספוקיין שתיארה עצמים שהיו תופסים יחד שטח של בית בן חמישה חדרים, דיווחים ממסצ'וסטס וּורמונט שהביאו את מספר המדינות שבהן נצפו העצמים ל-40, הודעת מצפה הכוכבים של הרווארד שלא הצליח לצלם דיסקית, עובד עיתון מקינגספורט, טנסי, שאמר שראה דיסקיות שנתיים קודם ושתק בגלל מפעל פצצת האטום באוק רידג', ודברי הגנרל קרל ספאץ (Carl Spaatz) שאינו יודע על תוכנית של חיל האוויר לחפש את הצלחות.

פרטים בולטים

• הדו"ח המקורי של קנת' ארנולד על "תשעה כלי טיס משונים" ליד הר ריינייר, 24 ביוני 1947, כולל השעה המדויקת, דקה לפני 15:00.
• שני קציני המודיעין שחקרו את פרשת האי מורי נהרגו בהתרסקות B-25 כשבמטוסם "השברים", ודאל הודה במתיחה רק למחרת.
• קצין במודיעין חיל האוויר אמר ל-FBI בחשאי שלדעתו הדיסקיות הן ככל הנראה ניסוי ממשלתי סודי, ובספטמבר 1947 הודיע הגנרל שולגן בכתב שאין לחיל האוויר פרויקט כזה.
• מזכר פנימי קבע שה-FBI "משמש כלב ציד לצבא".
• התשלילים של ויליאם רודס נמסרו למודיעין חיל האוויר רק אחרי שסוכן ה-FBI עמד על כך שרודס יידע שלא יקבל אותם בחזרה.
• בטווין פולס תוארו קבוצות של עד 50 עצמים זוהרים במבנה משולש, ושלושה שוטרים צפו בקבוצה של כתריסר.
• "דיסקית" שנמצאה באילינוי התבררה כמגש עץ עם מצת וצינורות פליז.
• המהירויות שחושבו בוויסקונסין: 6,000 ו-3,960 מייל לשעה.

מה לא נמצא במסמך

• שמות אחדים הושחרו או נקראים בקושי, וכמה מברקים, בעיקר המברק מ-7 באוגוסט לשיקגו ולביוט ומברק על עד בשם ג'נינגס ועצם שהתהפך "ראש על זנב", מקוטעים עד כדי כך שאי אפשר לשחזר את תוכנם. גם מזכר פיניקס ומברק דטרויט חסרים בחלקם.
• הצהרתו של דייוויד ג'ונסון והדו"ח של ארנולד נקטעים לפני סופם, ובדו"ח של ארנולד חסר הקטע שבו חישב את מהירות העצמים. הציורים שצירף ותמונות רודס אינם בטקסט.
• בהערות סוכן ה-CIC נכתב שהתצפית הייתה "ב-25 ביולי", בעוד ארנולד עצמו כותב 24 ביוני. גזיר עיתון מציין 25 ביוני.
• המסמך אינו מספר אם שייבר רואיין, אם ראיונות אלסקה נערכו, ומה עלה בגורל התשלילים ושברי האי מורי.
• התיאור הרשמי מתייחס לתיק כולו, 1947 עד 1968, כולל תמונות מאוק רידג' והצעות טכניות להנעה. החלק הזה מכסה רק את יולי עד ספטמבר 1947, ואוק רידג' מוזכר בו רק בגזיר עיתון.
• פרטים אישיים על עדים ועל כותבי מכתבים, כגון מענים, תאריכי לידה ופרטי משפחה, מופיעים במקור ולא הובאו כאן.

מונחים

• SAC: הסוכן המיוחד האחראי, ראש משרד שדה של ה-FBI.
• A-2: מדור המודיעין במטה של יחידת חיל אוויר.
• CIC: חיל המודיעין הנגדי של הצבא.
• CAA: רשות התעופה האזרחית של ארצות הברית.
• עלון 42: הנחיית ה-FBI מ-30 ביולי 1947 על טיפול בדיווחים על דיסקיות.