65_HS1-834228961_62-HQ-83894_Section_4

זהו החלק הרביעי (Section 4) של תיק המטה 62-HQ-83894 של ה-FBI בנושא "דיסקיות מעופפות", ובו כ-214 עמודים של תזכירים, מברקים, מכתבים, דו"חות מעבדה וגזירי עיתונים מאוקטובר 1947 עד יולי 1949. החומר נשלח למטה הלשכה בוושינגטון ממשרדי שטח ברחבי ארצות הברית, ובמרכזו כמה פרשות: "הדיסקית" שנמצאה במדבר קליפורניה בדצמבר 1948 והתבררה כעפיפון, התצלומים מאוק רידג', תופעת "כדורי האש הירוקים" ליד מתקני הגרעין בניו מקסיקו, ותזכיר חיל האוויר "Unconventional Aircraft" שבעקבותיו הנחה ג'. אדגר הובר את סוכניו כיצד לנהוג בדיווחים.

רקע

מאז קיץ 1947 קיבל ה-FBI דיווחים על דיסקיות מעופפות, ובשלב הראשון סייע לחיל האוויר בחקירתם. לפי Bureau Bulletin מס' 57 מ-1 באוקטובר 1947, שהתיק מזכיר שוב ושוב, הפסיקה הלשכה לחקור את הנושא: היא מעבירה לחיל האוויר מידע שמגיע אליה ומקבלת מידע שמוסרים לה מרצון, אך אינה יוזמת חקירות. החלק הזה מראה כיצד המדיניות הזאת נבחנה בפועל: פיקוד ההגנה האווירית הוציא בפברואר 1948 הוראה שהניחה שה-FBI עדיין שותף לחקירות, משרדי שטח שאלו שוב ושוב מה מותר להם לעשות, ובמרץ 1949 עודכנה ההנחיה לשטח בעקבות מידע מחיל האוויר. בתקופה זו פעל בחיל האוויר פרויקט SIGN, ובהמשך Project Grudge, שעסקו באיסוף ובניתוח דיווחי העב"מים.

מה כתוב במסמך

תצפיות 1947 ומכתבי אזרחים

התיק נפתח בתזכיר של משרד פורטלנד מ-9 באוקטובר 1947, בכותרת "FLYING DISCS, SECURITY MATTER - X", על תצפית מעל העיר ב-11 בספטמבר 1947. לפי יומן מוקדן המשטרה, הדיווח הראשון הגיע ב-5:21 אחר הצהריים. השוטר רוברט ד. אדייר (Robert D. Adair) ראה עצם שנראה עשוי מתכת כסופה, בגובה של כ-5,000 רגל ובמהירות של כ-150 מייל לשעה, וסבר שזה מטוס. שותפו העריך שהעצם גדול ומהיר בהרבה ממטוס, אליפטי וכסוף מאוד. מפקד המשטרה לאון ו. ג'נקינס (Leon V. Jenkins) ראה עצם כסוף עגול בגובה של כ-10,000 רגל, ש"צורתו נראתה משתנה עד שנראה בצורת ביצה", ונעלם תוך כ-30 שניות.

תזכיר של משרד אנקורג' מ-18 באוקטובר 1947 מתאר תצפית של צוות מטוס DC-3 ביולי 1947, בשעת דמדומים, בעת נחיתה בבת'ל, אלסקה. הטייס ג'ק פק (Jack Peck) תיאר "מעין כנף מעופפת" בגודל של C-54 בלי גוף, בלי מדחפים ובלי שובל, במהירות מוערכת של 300 מייל לשעה ובגובה 1,000 רגל, שנע לעבר נום. הוא ניסה לרדוף אחריו ב-170 מייל לשעה, ותחנת רשות התעופה האזרחית לא ידעה על מטוסים אחרים באזור.

בתיק גם סדרה של מכתבי אזרחים, מוורמונט, ברוקלין, ויסקונסין, צפון דקוטה ומקומות נוספים, ותשובות קצרות של הובר מנובמבר 1947 עד אוקטובר 1948. בהערה הפנימית שבתחתית אחד מהם נכתב שהכותבת "מקשקשת ואינה מוסרת שום מידע ספציפי". תושב פורט אלגייני, פנסילבניה, מסר שמנהל האזור המזרחי של הצלב האדום אמר בשיחה פרטית שה"צלחות" מגיעות מספרד ושהממשלה יודעת זאת. במרץ 1948 העביר הסנאטור קנת' ס. ורי (Kenneth S. Wherry) מכתב של בוחר מבנקלמן, נברסקה, על "פס לבן" מהיר בגובה רב שלווה ברעש "כמו רכבת מרעימה במרחק 10 עד 12 מייל"; הובר השיב שהעניין אינו בסמכות הלשכה והעביר העתקים לשר הצבא.

הוראת פיקוד ההגנה האווירית, פברואר-מרץ 1948

ב-12 בפברואר 1948 העביר ראש משרד סן פרנסיסקו, הארי מ. קימבל (Harry M. Kimball, קריאה לא ודאית של האות האמצעית), לד. מ. לאד (D. M. Ladd) הוראה שקיבל מבסיס המילטון. ההוראה, מ-4 בפברואר 1948, יצאה מפיקוד ההגנה האווירית בבסיס מיטשל בפקודת לוטננט-גנרל סטרטמאייר (Stratemeyer) והופנתה לחילות האוויר 1, 2, 4, 10, 11 ו-14, בכותרת "Investigation and Reporting of 'Flying Disc' Incidents". בין סעיפיה: חילות האוויר אחראים לחקירה ולדיווח; "יש להימנע מבזבוז חסר תועלת של כספים וכוח אדם צבאיים"; כשכמה עדים צפו יחד מספיק לחקור אחד מהם; במקרה של מתיחה או של מבקש פרסום אין להמשיך, אך יש לדווח למשרד ה-FBI; אנשי CIC רשאים לחקור, והחקירות "יתואמו עם משרד ה-FBI". הדיווח נעשה בשני שלבים, דו"ח נקודתי ודו"ח מכתב.

קימבל שאל אם ההוראה סותרת את העלון מס' 57. ב-20 בפברואר 1948 השיב המנהל שהעלון בתוקף: "הלשכה אינה מנהלת חקירות כלשהן בנוגע לדיסקיות מעופפות". ג'. פ. קוין (J. P. Coyne) המליץ לברר את העניין מול חיל האוויר, ובתזכיר מ-1 במרץ 1948 נרשם שסגן-אלוף סי. פי. מרטין (C. P. Martin) ממחלקת המודיעין של חיל האוויר אמר שפיקוד ההגנה האווירית כנראה לא ידע שהלשכה הפסיקה לחקור, והבטיח "ליישר" את העניין.

פרויקט SIGN ודגימת הקרקע, ספטמבר-אוקטובר 1948

ב-9 בספטמבר 1948 שלחה החטיבה למודיעין טכני של פיקוד החומרה האווירית (AMC) בבסיס רייט-פטרסון למעבדת ה-FBI דגימת קרקע מגומה שלפי הדיווח נוצרה בידי "צלחת מעופפת" בקוטר של כשתי רגל ובעובי של כרגל, ש"שקעה בעדינות" לקרקע, ניתרה לגובה של כ-20 רגל והמשיכה בדרכה. הגומה כוסתה בגיגית, אך גשם מילא אותה כשליש מים. המבקשים רצו לדעת אם יש בה יסודות או סגסוגות חריגים, סימני חום עז, גזים או חומר רדיואקטיבי, וציינו שלא נשלחה דגימה מהסביבה להשוואה. דו"ח המעבדה מ-7 באוקטובר 1948 (PC-23142, בדיקה פטרוגרפית-גאולוגית במיקרוסקופ) קבע שהדגימה הכילה חלוקי נחל, חול ועפר, ו"לא נמצא דבר חריג", בלי סימני חום קיצוני ובלי רדיואקטיביות.

פרשת נואק: "הדיסקית" מהמדבר, דצמבר 1948-מרץ 1949

ב-27 בדצמבר 1948 פנה עורך דין למשרד יוסטון בשם ידידו לוני אדוארד נואק (Lonnie Edward Noack), מכונאי בחברת Humble Oil and Refining. המשרד הודיע מיד ל-OSI בשדה אלינגטון ולמודיעין הצבאי, והסרט של נואק הוקרן במשרד באותו ערב. במטה הורה המפקח הווארד פלטשר (Howard Fletcher) לשלוח פרטים מלאים כדי שהלשכה לא תהיה "מוסטת הצידה", ולוודא שסוכן FBI יהיה נוכח בבדיקת העצם.

בהצהרה החתומה מ-28 בדצמבר סיפר נואק שנשיא חברת Vasco Electrical Manufacturing אמר לו שראה את הדיסקית ממטוסו בדרכו חזרה מלאס וגאס, וב-7 בדצמבר נסעו הם ושני מכרים כ-150 מייל צפון-מזרחית לפסדינה, לאזור מדברי סמוך לשדה תעופה פרטי. העצם היה מוטה בזווית של כ-45 מעלות, כנפו השמאלית נעוצה בקרקע, ולפי הסימנים החליק 300 עד 400 רגל. נואק תיאר דיסקית בקוטר של כשבע רגל ובעובי של כשתי רגל, מאלומיניום מסוג 24 S.T., עם כוסות דמויות משפך סביב השפה, כנפיים בצבע הסוואה צהוב-ירוק, "מחסנית רקטה" בקצה כל כנף ומשקל משוער של 80 עד 100 ליברות, בלי ציוד רדיו ובלי סימני מקור, "כנראה מתוצרת אמריקאית". הוא צילם כ-15 רגל של סרט צבעוני 8 מ"מ ומסר ללשכה את הסרט ואת גליל האלומיניום שלקח למזכרת.

הפתרון הגיע באותו יום: ב-28 בדצמבר ב-5:00 אחר הצהריים דיווח ראש משרד לוס אנג'לס, ר. ב. הוד (R. B. Hood), שיש להפסיק כל עבודה, משום שאחד המשתתפים אמר שזה עפיפון גרירה. הנרי ט. רייס (Henry T. Rice) מחברת הצעצועים Olson and Rice הסביר שהחברה מימנה את קלוד לרוי וולפרט (Claude Leroy Wolfert) בפיתוח עפיפון צעצוע; וולפרט בנה דגם גדול כמטרה נגררת למטוסים, שנגרר במטוס DC-3 מעל שדה תעופה פרטי ליד הלנדייל, התרסק וננטש. ב-29 בדצמבר זיהה רייס "באופן חיובי" שלושה חלקים, ואחד מהם נשא חותמת של חברת יציקת פלסטיק. ב-25 בינואר 1949 הוחזרו הסרט והחלקים ליוסטון בדואר רשום בלי בדיקת מעבדה, משום שהעצם זוהה כ"מטרת גרירה ואחר כך עפיפון צעצוע". דו"ח של משרד לוס אנג'לס מ-30 במרץ 1949 חוזר על הזיהוי.

אוק רידג': התצלומים ודברי הקולונל גאסר

תזכיר של משרד נוקסוויל (תאריכו לא קריא) העביר שני תצלומים שצילם תושב אוק רידג', טנסי, ביולי 1947: שובל אדים ו"כדור אש". העיתון Knoxville News-Sentinel פרסם אותם, אך ההדפסה הייתה לא ברורה והציבור ראה בה תעלול. המידע הגיע מג'. ג'. רת'מן (G. J. Rathman), החוקר הראשי במחלקת הביטחון של הוועדה לאנרגיה אטומית (AEC) באוק רידג', ומהקולונל סי. די. גאסר (C. D. Gasser), המהנדס התושב של AMC בפרויקט NEPA להנעה גרעינית של מטוסים. לבקשת גאסר אסף רת'מן 24 עותקים והנחה את מחזיקיהם לא לדבר; לדעתו התצלומים "ללא ספק אותנטיים".

גאסר אמר שאינו יודע דבר רשמי, אך שמודיעין חיל האוויר מאמין שמדובר ב"טילים מעשה ידי אדם". לדעתו האישית רק אנרגיה אטומית מאפשרת טווחים כאלה, ו"כדור האש" והשובל שהתפוגג לאט עשויים להעיד על שדה רדיואקטיבי. לדבריו ידוע כבר ארבע שנים שהרוסים מתנסים בדיסקית מעופפת, ונציגי ה-CIA בדרום אירופה ובדרום אסיה דיווחו על טיל רוסי שמסוגל לחזור לבסיסו. העצמים מגיעים מצפון ו"חוזרים מעל הקוטב הצפוני", אף אחד מהם לא התרסק מעל ארצות הברית, ולפי דיווח מצ'כוסלובקיה התנגש מטוס תובלה צ'כוסלובקי מעל הים בטיל לא מזוהה בלי ניצולים ובלי שרידים. גאסר כינה זאת "ניחוש בלבד", אך אמר שהעניין מדאיג מאוד את הממסד הצבאי והאיץ את מחקר ההנעה הגרעינית למטוסים ולטילים מונחים. לאד חזר על הדברים בתזכיר למנהל מ-24 בינואר 1949 כמידע שנמסר "על בסיס חסוי".

במזכר נוקסוויל מ-18 בפברואר 1949 (קריאה לא ודאית של היום) הועבר מכתב של גאסר מ-10 בפברואר: המחלקה הטכנית-מודיעינית של AMC קבעה שבנקודת ה"כדור" התחלב בנגטיב מוגבה, כלומר טיפת מים חמים או טיפת מפתח התגלגלה על הנגטיב ועל הנגטיב הסמוך, וה"שובל" רציף בין שני הנגטיבים ונמשך אל מעבר לשטח שנחשף במצלמה. הומלץ להסיר את הסיווג ולהודיע לצלם. מזכר נוקסוויל הגדיר זאת "תאונה או מתיחה מכוונת", אך גאסר הדגיש שדבריו הקודמים "עומדים בעינם".

תצפיות ליד מתקני הגרעין והצבא בדרום-מערב

מברק מסווג ממפקד בסיס חיל האוויר קירטלנד בניו מקסיקו מ-31 בינואר 1949 (OSI-1-96) דיווח על "עצם זהה" שנצפה ב-2255Z ב-30 בינואר בידי כ-30 איש, ועל הערכה של לפחות 100 תצפיות בסך הכול, מאל פאסו, אלבקרקי, אלמוגורדו, רוזוול, סוקורו ומקומות נוספים, ש"כולם נראים כאותו עצם בנקודות שונות של מסלולו". ה-AEC, ה-AFSWP והארמייה הרביעית "מוטרדים מהשלכות התופעה", והמשרד הודיע שינסה לאתר נקודת פגיעה, אם יש כזו.

שלושה מזכרים של משרד סן אנטוניו בכותרת "PROTECTION OF VITAL INSTALLATIONS" מתעדים את כנסי המודיעין השבועיים של G-2, ONI, OSI וה-FBI באזור הארמייה הרביעית. לפי המזכר מ-31 בינואר 1949, הנושא מוגדר סודי ביותר בצבא ובחיל האוויר. נזכרת בו תצפית של טייסי איסטרן איירליינס מעל מונטגומרי, אלבמה, בכלי ללא כנפיים דמוי "ספינת רקטה", עם חלונות, במהירות מוערכת של 2,700 מייל לשעה. בדצמבר 1948 נצפו תופעות ליד לוס אלמוס בתשעה תאריכים שונים, בידי סוכני OSI, טייסים, מאבטחים ואזרחים, ושוב ב-6 בינואר 1949. ד"ר לינקולן לה פאז (Lincoln La Paz), המכונה במסמך מטאורולוג, תיאר אורות "ירוקים בוהקים כמו רמזור ירוק", במהירות של 3 עד 12 מייל לשנייה (ממוצע 7.5, כ-27,000 מייל לשעה, קריאה לא ודאית), בגובה של 6 עד 10 מייל, אולי "השלב האחרון של מסלול מעגל גדול שמקורו ברוסיה", בלי שרידים ובלי קול. נאמר שיש "כתשע סיבות מדעיות" לכך שאין מדובר במטאורים.

לפי המזכר מ-22 במרץ 1949 הנושא נקרא עתה "Unconventional Aircraft" והחקירות "Project Grudge". ב-16 בפברואר 1949 התקיים בלוס אלמוס כנס על "תופעת כדורי האש הירוקים", והאחריות הועברה ל-AMC (T-2). לה פאז תיאר את "אירוע Starvation Peak" שראה בעצמו: אור צהוב-ירוק של כ-5,200 אנגסטרם, בעוצמה ובמהירות זוויתית קבועות, במסלול אופקי, כשתי שניות, בלי רעש. מאז 5 בדצמבר היו יותר מעשרה מקרים דומים ועוד כעשרים בסטיות קלות, במשולש לוס אלמוס, לאס וגאס ומערב טקסס, וגורמים צבאיים בכירים העריכו שיימצא הסבר טבעי. ב-6 וב-7 במרץ נראו "זיקוקים" ליד בסיס קילין שבמחנה הוד, טקסס, והמזכר משער שאולי הם קשורים בניסויים סודיים של סוכנות ממשלתית אמריקאית.

לפי המזכר מ-4 באפריל 1949, ב-31 במרץ ב-23:50 ראו אנשי גדוד הרגלים הראשון ליד בסיס קילין עצם מואר בגודל כדורסל, אדמדם-לבן ועם שובל אש. סגן דייוויס (Davis) העריך גובה של כ-6,000 רגל; העצם עבר מעליו, נראה 10 עד 15 שניות ונעלם בלי קול ובלי ריח, וכשניסה לטלפן שמע הפרעות בקו. באותו מזכר נזכר ששדרן הרדיו וולטר וינצ'ל (Walter Winchell) אמר ב-3 באפריל שהדיסקיות "באות בוודאות מרוסיה".

תזכיר "Unconventional Aircraft" והנחיית הובר לשטח

במזכר מ-14 במרץ 1949 ביקש פלטשר מלאד לאשר מכתב לשטח. הוא הזכיר את העלון מס' 57 ואת דברי גאסר, וציין שחיל האוויר סיפק עותקים של מזכר "Unconventional Aircraft" מ-15 בפברואר 1949. ההמלצה: הסוכנים לא יחקרו, אך כשאדם פונה מרצונו ישאלו אותו את השאלות שחיל האוויר מבקש. SAC Letter מס' 38 של הובר מ-25 במרץ 1949 חוזר על כך במפורש ומייחס את המידע על טילים מעשה ידי אדם ל"מקור אמין וחסוי". בתשובה לסן אנטוניו מ-26 באפריל הורה המטה לדווח בעתיד בכותרת "FLYING DISKS", גילה בסודיות שמקור המידע במכתב 38 הוא קולונל ב-AMC, וקבע שלא יראיינו את וינצ'ל. בתיק גם מכתב המנהל ליועץ המשפטי של הלשכה בשגרירות במקסיקו סיטי מ-4 במאי 1949, הנוגע לאותו מזכר.

דיווחים ופניות, אפריל-יולי 1949

• פורט סמית', ארקנסו: שליח דואר אקספרס ראה ב-16 באפריל 1949 ב-17:25 עצם בוהק ש"החזיר אור כמו מראה", בגובה של כשני מייל לפי הערכתו. קצין צבא סיפר שהוא ואשתו ראו עצם דומה יום קודם.
• מרסד, קליפורניה: מייג'ור במילואים של חיל האוויר, טייס עם כ-2,200 שעות טיסה, שמע ב-4 באפריל 1949 בסביבות 22:20 נקישות חזקות, כמו "מקצפי מיקסר ביתי שאינם משתלבים", וראה עצם מוצק בקוטר של 4-5 רגל, בגובה של פחות מ-1,000 רגל, ש"הסתיר כוכבים" ופנה כ-90 מעלות, במשך כ-35 שניות.
• "הצלחת היפנית": וינצ'ל העביר להובר מברק של רוברט ריפלי (Robert Ripley), שטען שבידיו "הצלחת היפנית האמיתית היחידה" שנמצאה בארצות הברית. מודיעין הצבא והקולונל ויליאם א. קרפנטר (William E. Carpenter) מ-OSI קבעו שאין שום מידע על צלחת כזאת.
• פניות אחרות: עדות על עובדי מחלקת הפארקים של לוס אנג'לס שראו דיסקיות (הועברה ל-OSI), תושב אטלנטה שהציע עיצובים, ומבקרת משיקגו שסיפרה על תאוריה שלפיה הדיסקיות הן "חומרי נפץ" במלחמה בין נשמות טובות לרעות. המזכר עליה כולל פרטים אישיים.
• סן לואיס אוביספו: איש עסקים שלח לווינצ'ל צעצוע "FLYIN' SAUCER" של חברת PIPCO, עם כתבה מאוגוסט 1948 על פרד מוריסון (Fred Morrison), שפיתח מתבניות פאי דיסק פלסטיק בקוטר 9 אינץ'.
• סקרנטון, פנסילבניה: מהנדס שעבד בעבר ב-AEC באוק רידג' שלח אפר משריפת בית ליד לייק אריאל, שלפי מכתבו נגרמה מעצם גדול שפגע בגג בלילה סוער. הכימאי העירוני מצא בו מגנזיום, אלומיניום, ברזל, סיליקטים, גופרית וקרבונטים. האפר נשלח למעבדת ה-FBI (דו"ח פילדלפיה מ-15 ביוני 1949).
• יולי 1949: סוכן FBI ראה בחופשה ליד קנורה, אונטריו, כלי דמוי דיסקית ודיווח לחיל האוויר; מועדון באלכסנדריה, לואיזיאנה, הציע כנס של "רואי צלחות", והמשרד חשש שאנשים יבדו תצפיות; OSI ביקש פרטים על ראיון מ-1947 עם צלם מפיניקס שביקש את תמונותיו בחזרה. המסמך האחרון, מ-20 ביולי, עוסק בכותב מכתב לווינצ'ל שתיאר צלחת ממריאה ולא אותר בכתובתו, ולכן "ייתכן שזו מתיחה".

גזירי עיתונות

גזירים מאטלנטה ג'ורנל מ-25 ו-26 ביולי 1948 על הקפטן ס. ס. צ'יילס (C. S. Chiles) וג'ון ב. ויטד (John B. Whitted) מאיסטרן, שתיארו ליד מונטגומרי כלי ללא כנפיים בגובה 5,000 רגל, עם שתי שורות חלונות מוארים ושובל אש של 25 עד 50 רגל; ידיעה מקוטעת על מות הטייס מנטל (Mantell) במרדף; וכתבות מווירג'יניה על עצם "דמוי סיגר ארוך" עם חרטום אדום, שנראה מרואנוק, רדפורד ומקומות נוספים, בעוד שלפי ה-CAA אנשי המגדל בלינצ'בורג לא ראו דבר חריג.

פרטים בולטים

• דגימת קרקע מ"נחיתה" של צלחת נבדקה במעבדת ה-FBI באוקטובר 1948 לבקשת AMC, ונמצאו בה רק חלוקים, חול ועפר.
• "הדיסקית" שנמצאה במדבר בדצמבר 1948 התבררה בתוך יום כמטרה נגררת וכעפיפון צעצוע שהתרסקו ליד הלנדייל, ויצרן הצעצועים זיהה את חלקיה.
• קולונל של AMC באוק רידג' מסר בסודיות שמודיעין חיל האוויר מאמין שמדובר ב"טילים מעשה ידי אדם", ושיש ידיעות על ניסויים רוסיים; המידע הזה הגיע ל-SAC Letter 38 של הובר.
• התצלומים מאוק רידג', שנחשבו "ללא ספק אותנטיים", הוסברו בפברואר 1949 כטיפת מים חמים שהתגלגלה על התשליל.
• מברק קירטלנד מינואר 1949 מעריך לפחות 100 תצפיות בניו מקסיקו, ומזכיר שה-AEC וה-AFSWP מוטרדים.
• לה פאז דיווח על כדורי אש ירוקים במהירות של 3 עד 12 מייל לשנייה ובצבע של כ-5,200 אנגסטרם, ותיאר מקרה שראה בעצמו.
• הוראת פיקוד ההגנה האווירית מפברואר 1948 הניחה תיאום עם ה-FBI, אף שהלשכה הפסיקה לחקור כבר באוקטובר 1947.
• לווינצ'ל נשלח צעצוע "FLYIN' SAUCER" עם כתבה על פרד מוריסון ודיסק פלסטיק בקוטר 9 אינץ'.

מה לא נמצא במסמך

• שמות וכתובות של מתלוננים, כותבי מכתבים ועדים אזרחיים מופיעים במסמך בלי השחרה; כאן הם מתוארים לפי תפקיד ומקום בלבד, ופרטים אישיים עליהם (גיל, השכלה, מצב ראייה, הערכות אישיות) לא הובאו. לא נמצאו השחרות משמעותיות, ובדפים רבים חותמות "RECORDED", "INDEXED" ו-"COPIES DESTROYED 270 NOV 18 1964".
• בפרשת נואק המסמכים סותרים זה את זה: מיקום העצם מתואר כ-30 מייל ממזרח ללון פיין, כ-20 מייל צפון-מזרחית ללון פיין, במדבר מוהאבי ליד הלנדייל וליד לאס וגאס; הקוטר שמונה, שבע או שש רגל; המשקל 50 ליברות לפי רייס ו-80 עד 100 לפי נואק. לפי תזכיר פלטשר נואק נחת ליד העצם במטוס פרטי, ולפי הצהרתו הגיע ברכב. השמות כתובים בכמה אופנים (Wolfert/Wolford, Olson/Olsen/Ohlson, ו-"Humboldt Oil").
• תצפית איסטרן מתוארכת במזכר סן אנטוניו ל"יולי 1945", ובכתבות העיתון ל-24 ביולי 1948. תאריך מזכר "Unconventional Aircraft" הוא 15 בפברואר 1949 ברוב המקומות, אך במכתב למקסיקו סיטי נראה "February 5" (קריאה לא ודאית). מחלקה אחת מוגדרת "top secret" במזכר אחד ו-"secret" בהמשכו.
• שנת התצפית באלסקה מודפסת "194%" ונקראה 1947 לפי ההקשר; במכתב מבנקלמן נכתב "23:30 M.S.T." לצד "אחר הצהריים". תאריך תזכיר נוקסוויל הראשון ושם הקולונל החותם על מכתב פרויקט SIGN לא קריאים, ומקום הנחיתה של "הצלחת" שממנו נלקחה דגימת הקרקע אינו נזכר.
• שורות רבות במזכר סן אנטוניו מ-31 בינואר 1949, בהוראת פיקוד ההגנה האווירית ובמברק ריפלי משובשות או חתוכות; דף הניתוב של מטה חיל האוויר כתוב ביד ואינו קריא; תוכן מכתב תושבת אל מונטה אינו כלול. נוסח מזכר "Unconventional Aircraft" עצמו אינו מופיע בחלק זה.
• התיאור הרשמי באתר war.gov מתייחס לתיק כולו (1947-1968); חלק זה מכסה רק אוקטובר 1947 עד יולי 1949.

מונחים

• OSI: משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר. G-2 ו-ONI: מודיעין הצבא ומודיעין הצי.
• AMC: פיקוד החומרה האווירית בבסיס רייט-פטרסון, שבו פעלו פרויקט SIGN ו-Project Grudge.
• AEC: הוועדה לאנרגיה אטומית. AFSWP: מטה כלי הנשק המיוחדים של הכוחות המזוינים.
• NEPA: פרויקט ההנעה הגרעינית למטוסים באוק רידג'.
• SAC Letter: מכתב הנחיה של מנהל ה-FBI לראשי משרדי השטח.