65_HS1-834228961_62-HQ-83894_Section_5

החלק החמישי של תיק ה-FBI 62-HQ-83894, התיק הכללי של הלשכה על "דיסקיות מעופפות", מכסה בעיקר את התקופה שבין יולי 1949 לאוגוסט 1950. הוא מורכב מתזכירים פנימיים, מברקים בין משרדי השטח למטה בוושינגטון, מכתבי תשובה של ג'. אדגר הובר (J. Edgar Hoover) לאזרחים, דו"ח מפורט על "עצם" שנקלט במכ"ם מעל אוק רידג', טנסי, וגזירי עיתונות ומסמכי רקע. התמונה העולה ממנו היא של לשכה שהפסיקה לחקור את התופעה עוד באוקטובר 1947, אך ממשיכה לקבל דיווחים, לתעד אותם ולהעביר אותם לחיל האוויר.

רקע

לפי תזכיר מ-28 במרץ 1950 שבתיק עצמו, ה-FBI הפסיק את חקירת הצלחות המעופפות באוקטובר 1947 כדי שחיל האוויר ייקח אותה לידיו. מאז, כמעט כל דיווח שהגיע ללשכה נענה בנוסח קבוע: הנושא אינו בסמכות ה-FBI, ויש לפנות למזכיר חיל האוויר, למזכיר הצבא או למזכיר ההגנה. משרדי השטח המשיכו לשלוח למטה דיווחים "לידיעה בלבד", והמטה העביר חלק מהם למשרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר (OSI). בתיק מופיעים גם גורמי ביטחון נוספים: חיל המודיעין הנגדי של הצבא (CIC), ועדת האנרגיה האטומית (AEC) ומשרד המשפטים.

מה כתוב במסמך

קיץ וסתיו 1949: כנס, מכתב לווינצ'ל וטייס מווירג'יניה המערבית

המסמך הראשון, מ-26 ביולי 1949, הוא דיווח של משרד סן אנטוניו: לפי המודיעין של הארמייה הרביעית, עיתון בגלווסטון פרסם שמועדון אנשי העסקים הצעירים של אלכסנדריה, לואיזיאנה, מתכנן כנס ארצי לאנשים שראו צלחות מעופפות, "כדי שהחברים יוכלו להשוות רשמים".

אחריו באים רישומי שיחות טלפון מ-11 ו-12 ביולי 1949 ותזכיר של ד. מ. לאד (D. M. Ladd) מ-9 ביולי. ארנסט קוניאו (Ernest Cuneo) מסר ללאד שהעיתונאי וולטר וינצ'ל (Walter Winchell) קיבל מכתב מתושב לוס אנג'לס. הכותב סיפר שבאוגוסט 1947, בזמן טיול בהרים מחוץ לעיר, ראה בערך בעשר בבוקר, במרחק של כחצי בלוק, עצם מתכתי כסוף-ירקרק "בצורת סביבון של ילד" ובגודל של הבלונים בירידים. לדבריו היו בו שני חלונות, חלקים מהמתכת נראו שקופים, והייתה לו תחושה שיש בו חיים, אף שלא ראה איש. כשקם ונופף לעברו, העצם המריא "בתוך שנייה" והפיל אותו ארצה, בתנועה שקטה. הכותב תהה אם תושבי כוכב אחר נעשו סקרנים בעקבות פיצוץ הפצצה האטומית, ואם פתרו את בעיית "הכבידה השלילית". קוניאו התרשם שהמכתב מעיד על ידע טוב בפיזיקה וש"זה בכל מקרה סיפור טוב מאוד", וביקש דיסקרטיות. לאד המליץ שמשרד לוס אנג'לס יבדוק בשקט את רקעו של הכותב ויראיין אותו, ובמברק מ-12 ביולי ניתנה ההוראה. בשיחה מאותו יום שאל קוניאו אם מותר לו לפרסם את הסיפור, ונענה שההחלטה בידיו.

במכתב מ-12 באוקטובר 1949 החזיר הובר לתושב סירקלוויל, אוהיו, את מכתבו לבקשתו, והסביר שסמכות הלשכה אינה חלה מחוץ לארצות הברית ולשטחיה, והפנה אותו למחלקת המדינה.

משרד פיטסבורג דיווח ב-2 באוקטובר 1949 על טייס פרטי מצ'רלסטון, וירג'יניה המערבית, שמסר לסוכן מקומי מכתב על טיסה מ-25 בספטמבר. ב-19 באוקטובר העביר הובר את תוכן המכתב ל-OSI, כמידע "ממקור חסוי שמהימנותו אינה ידועה". הטייס כתב שכארבעה מייל דרומית-מערבית לפרקרסבורג ראה עצם צהוב בוהק שבא היישר לעברו, חלף כ-100 רגל מתחת למטוסו ו-50 רגל מימינו. לדבריו היה העצם בצבע "צהוב קנרית", באורך של 15 עד 18 אינץ' ובקוטר של כ-4 אינץ', דמוי רקטה, ללא כנפיים אך עם סנפירים אנכיים ואופקיים בשליש האחורי, עם חרטום מחודד דמוי מחט באורך של כ-6 אינץ', וללא כל אמצעי הנעה נראה לעין. הוא טס בגובה 3,450 רגל, במהירות של כ-100 מייל לשעה, בכיוון 60 מעלות, בעוד העצם נע בכיוון 240 מעלות, בסביבות 14:45, בראות של כ-30 מייל. לפי התיאור העצם נראה כאילו "כילה את כוחו" והחל לרדת, או ששוגר מגובה רב יותר.

תחילת 1950: "מה העובדות?"

בינואר ובמרץ 1950 השיב הובר לאזרחים שהציעו לשתף תצפיות שהנושא "אינו נחקר בידי ה-FBI", ובמברק למשרד דנוור מ-10 במרץ נכתב שאין צורך בפעולה נוספת, בהפניה לעלון הלשכה מספר 57 מ-1 באוקטובר 1947. במכתב תודה מ-7 במרץ לתושבת טולסה, אוקלהומה, מצוין בהערה פנימית שהיא האמינה שהצלחות "ממקור רוסי".

לאחר מכן מופיע פתק ניתוב שעליו שאל הובר בכתב ידו, לפי הציטוט בתזכיר התשובה: "מה בדיוק העובדות לגבי 'צלחות מעופפות'? תזכיר קצר אם זה נכון, או מה חיל האוויר וכו' חושבים עליהן". בתשובה, מ-28 במרץ 1950, מסר לאד את דברי מייג'ור בוגס (Boggs) ולוטננט-קולונל ג'. ו. הרן (J. V. Hearn) ממודיעין חיל האוויר: חיל האוויר סגר את פרויקט המודיעין שלו בסוף 1949 והודיע על כך לעיתונות בדצמבר, בהסכמת הצבא והצי, משום שאחרי שנתיים "יותר משלושה רבעים" מהמקרים התבררו כזיהויים שגויים של עצמים רגילים כמו בלוני מזג אוויר מוארים. מעתה, כך נמסר, דיווחים ייבדקו בידי מפקדי האזורים כפריט מודיעיני, ורבות מהתצפיות האחרונות נראו "צמיחה" של כתבות במגזינים.

תזכיר של משרד ניו אורלינס מ-31 במרץ 1950 מתאר שרשרת שמועות בדנוור: תושב העיר סיפר לעובד במשרד פרסום שהוא מכיר את איש הנפט סיילס ניוטון (Silas Newton), המכונה "מר X המסתורי", הטוען שבקרקע שחכר במדבר מוהבי נמצאה דיסקית שלמה ועליה שמונה-עשר יצורים דמויי אדם בגובה שלושה רגל, כולם מתים אך לא שרופים, מגוף מתכתי קשה "כמעט בלתי ניתן להשמדה". הוא אף הציג מכשיר רדיו כ"מזכרת" מהדיסקית. לפי הדיווח הוא סיפר זאת עוד לפני הכתבות של דונלד קיהו (Donald Keyhoe) במגזין True ושל פרנק סקאלי (Frank Scully) ב-Variety בינואר 1950, וטען שקיבל שיחות מוושינגטון ומה-FBI שביקשו ממנו לשמור את המידע לעצמו.

אוק רידג': "פיפ" במכ"ם מעל מתקן גרעיני

החלק המפורט ביותר עוסק בדיווח של סטוארט אדקוק (Stuart Adcock), בעל תחנת הרדיו WROL בנוקסוויל וחובב רדיו, שהרכיב בביתו מכ"ם עודפים של הצבא מדגם APN-7. ב-1 במרץ 1950, בשעה 23:15, דיווח למשרד נוקסוויל שקלט "פיפ" של עצם החג בגובה של כ-40,000 רגל מעל אוק רידג'. למחרת דיווח על עצם בגובה של כ-100,000 רגל, כ-18 מייל מביתו. תזכיר של א. ה. בלמונט (A. H. Belmont) מתאר את הבהלה: משרד נוקסוויל הודיע מיד לאגף הביטחון של ה-AEC, סוכני CIC ו-OSI ביקרו בבית ואמרו שראו עצם על המסך, ונמסר שהצבא שוקל להביא מכ"ם נייד מאטלנטה ושהשמורה הימית מפעילה מכ"ם משלה. נאמר גם שה-CIA ישלח טכנאי, אך בדו"ח המאוחר נכתב שזו הייתה ידיעה שגויה. בלמונט הורה לא לחקור אלא רק לעקוב ולדווח.

הדו"ח המפורט של משרד נוקסוויל משחזר את השבוע יום אחר יום. בדיקות כלליות העלו שאדקוק נחשב אזרח מכובד ומומחה רדיו מיומן. ב-3 במרץ צפו סוכני FBI, CIC ו-OSI במכ"ם של מרכז ההדרכה של השמורה הימית ולא ראו דבר, בעוד אדקוק דיווח בטלפון שהוא שוב קולט את העצם. כבדיקה הוא נשאל אם ראה עצמים אחרים, ואמר שראה שני מטוסים קטנים שנעו לעבר נמל התעופה, בדומה למה שקלט המכ"ם הימי. לדבריו העצם נע מזרחה ונמוג מהמסך בתוך כעשרים דקות. אדקוק טען שסייע לפתח ציוד דומה באוניברסיטת הרווארד בתחילת המלחמה.

באותו יום התקיימה ישיבה אצל קולונל ק. ד. גאסר (C. D. Gasser), קצין ההנדסה של פיקוד החומרה של חיל האוויר באתר NEPA באוק רידג'. גאסר אמר שאמנם "מאוד לא סביר" שכלי טיס יחזיק טיסה ב-100,000 רגל, אך הדבר "אפשרי לחלוטין" מבחינה מדעית, ולכן יש לעקוב. קפטן רוברט קרוס (Robert Cross), שהוגדר מומחה מכ"ם, ישב בבית אדקוק בערב, אך לא נקלט דבר. לדבריו אדקוק טעה בכמה עניינים של תורת המכ"ם, והוא הטיל ספק ביכולות הציוד, אם כי ראה בו טכנאי רדיו מוכשר. ב-4 במרץ דיווח אדקוק על "פיפ" חזק מתמיד ועל עצם שהפסיק לחוג ופנה מזרחה במהירות של כ-200 מייל לשעה. גאסר וקרוס בדקו את הציוד וקבעו שהוא "מאולתר במקרה הטוב". בבוקר 5 במרץ לא מצאו איש בבית, ומאז ראו את הדיווח כמפוקפק. בדו"ח נכתב שבדיקות קודמות של מטוסים ידועים העלו שהמדידות של אדקוק סטו "במידה ניכרת" במהירות ובגובה. במברק ובמכתבים מ-14 במרץ, אל ה-AEC ואל עוזר התובע הכללי ג'יימס מקינרני (James McInerney), סוכם שהמכ"ם הימי לא קלט דבר, שהציוד "לא אמין במיוחד", ושהוטל ספק גם במהימנותו האישית של המדווח.

סוף הדו"ח הוא ביקורת חריפה על ההתנהלות: ה-AEC ראה את אחריותו ממולאת כשהודיע לארמייה השלישית, נציגי הצבא וחיל האוויר הונחו לשמש "משקיפים בלבד", ושני נציגי הכוח האווירי ה-14 מגרינוויל שהגיעו ב-8 במרץ חזרו כשהמדווח לא היה זמין. לפי הדו"ח, "חסרה באופן מרשים" סוכנות שתיקח אחריות, ואילו היה מדובר באיום ממשי על מתקן ה-AEC, ייתכן שהיה מתגלה אותו בלבול. הכותב הגדיר את הפרשה "ריצה יבשה" שראוי לדון בה בפגישת קישור עתידית. לפי הדו"ח גאסר היה "נסער מאוד" וכתב על כך למפקדו בשדה רייט.

גזירי עיתונות ומסמך רקע

בתיק נשמרה כתבת השער של U.S. News & World Report מ-7 באפריל 1950, "צלחות מעופפות: הסיפור האמיתי". הכתבה טענה שהצלחות הן כלי טיס אמריקניים מסוג חדש, "שילוב של מסוק ומטוס סילון מהיר", שדגם מוקדם שלהם, שתכנן צ'רלס צימרמן (Charles H. Zimmerman) מ-NACA ב-1942, ביצע יותר מ-100 טיסות ניסוי, ושהצי לקח את הפרויקט לידיו. לפי הכתבה, הצלחות בקוטר "105 רגל בדיוק", בעובי של כ-10 רגל, בשלוש שכבות, עם נחירי סילון סביב השפה.

מסמך רקע לא חתום בשם "תופעות אוויריות לא מזוהות (צלחות מעופפות)" פותח בחזון יחזקאל ("אופן בתוך אופן"), מתאר את גל "רקטות הרפאים" בשוודיה מאמצע 1946, ומונה חמש תיאוריות: חלליות מכוכבים אחרים, טילים או מטוסים סובייטיים, ניסויים אמריקניים, תופעות טבע והיסטריה המונית. הוא דוחה את שלוש הראשונות, כותב שאין שום ראיה ליכולת סובייטית כזו ושארצות הברית אינה מנסה כלי נשק שאפשר לטעות בו כצלחת, ומייחס את הדיווחים בעיקר לבלונים ול"היסטריה המונית" על רקע המתיחות הבינלאומית. הוא מצטט את אדי ריקנבקר (Eddie Rickenbacker): "אם הן קיימות, אתם יכולים להיות בטוחים שהן שלנו".

אביב וקיץ 1950: מתיחות, מכתבים ודיווחים

• אלמירה, ניו יורק (8 באפריל): "צלחת" שנחתה ליד נמל התעופה התבררה כקופסת קרטון גלי בקוטר 40 אינץ', צבועה אלומיניום, עם שפופרת רדיו של Crosley ולפיד אדום של משאיות שחרך את הדשא. הלשכה הורתה להפנות את שאלות העיתונאים לחיל האוויר.
• ניו יורק (21 באפריל): משרד השטח העביר מכתב בספרדית מוורקרוס, מקסיקו, עם תרגום ושרטוטים, וכתב שקשה לקבוע אם המידע אמיתי "או שהכותב פסיכוטי או נוירוטי". ב-17 במאי העביר הובר את המכתב ל-OSI.
• פיניקס (18 באפריל): אדם שמסר ב-1947 צילומים לחיל האוויר ביקש לקבלם בחזרה, כי המגזין True פנה אליו. הוא הופנה ל-OSI של הכוח האווירי הרביעי, משום שאת הצילומים מסר ב-30 באוגוסט 1947 לנציג המודיעין (A-2) של אותו כוח.
• יובה סיטי, קליפורניה: כותב מכתבים שטען שבידיו "שרטוטים רוסיים" של צלחות ביקש שהתשובה תישלח במעטפה רגילה ושמו לא יימסר ל"ראשי הצבא". המטה הורה לראיין אותו כדי "להניא אותו מהמשך התכתבות", וב-13 ביוני רואיין בסן חוזה ולא הוסיף דבר. הדו"ח כולל התרשמויות אישיות של הסוכן ושל מכרים על מצבו.
• 8 ביוני: הובר השיב לסטודנט לתואר מתקדם בעיתונאות ב-UCLA שללשכה אין מידע להפצה, והפנה אותו למזכיר ההגנה.
• אלבקרקי: משרד השטח העביר סיכום של תצפיות בניו מקסיקו מדצמבר 1948 עד 25 במאי 1950, שהכין מחוז 17 של OSI בבסיס קירטלנד.
• וושינגטון (25 ביוני, 09:25): תושב העיר ראה מחלון ביתו עצם כסוף דמוי סיגר, שקצהו מוטה כלפי מטה, בגובה מוערך של 20,000 עד 25,000 רגל, נע מזרחה.
• דאונרס גרוב, אילינוי (4 ביולי): מטאורולוג של United Air Lines ואשתו ראו עצם כסוף גדול בגובה של כ-10,000 רגל, נע צפונה-צפון-מערבה, במהירות שהעריך ב-700 עד 800 מייל לשעה. לדבריו לא היה זה מטוס או זיקוק.
• צפון שיקגו (1 ביולי, 01:00): מודיע שזהותו הושחרה ראה עצם דמוי סיגר חולף מעל מרכז ההדרכה של הצי בגרייט לייקס, בגובה מוערך של 15,000 עד 20,000 רגל, במשך 20 עד 25 שניות. שני שלישיו הקדמיים זהרו בצבע של מנורת נפט, השליש האחורי היה כהה, והוא הותיר שובל כחלחל-לבן, בלי קול.
• אליס, טקסס (4 ביולי): "דיסקית" אליפטית בקוטר ארבעה עד חמישה רגל, עם שתי אנטנות, המספר X-147A והכיתוב "לא לגעת", נמצאה כ-100 יארד מנמל התעופה העירוני. לפי מפקד המשטרה היא נבנתה מחלקים של שתי כנפי מטוס שרותכו יחד, והתברר שקבוצת מכונאים בנמל התעופה הכינה אותה כמתיחה.
• לואיוויל (11 ביולי): בתשובה לגלויה הודה הובר שספרו של קיהו "The Flying Saucers are Real" אינו מצטט את ה-FBI. בהערה פנימית נכתב שהספר מזכיר שסוכני הלשכה ראו צלחות בלאס וגאס, ניו מקסיקו, ב-8 בדצמבר 1948, ושאין בו יחס זדוני ללשכה.
• לואיוויל (2 באוגוסט): צלם של עיתון Louisville Times פרסם תמונות מסרט 16 מ"מ שצילם ב-27 ביוני 1950, שלפיו "דיסקית גדולה" עם הילה קלה נראתה ליד מטוס DC-3 ונעלמה מערבה. עמית מהעיתון השכן מסר לסוכנים שחבר של הצלם סיפר שזו "הונאה": הצלם שכב עם מצלמה מופנית לשמיים והחבר העיף גפרורים דולקים מול העדשה. העמית הצביע על כך שהנקודה חדה יותר מהעצים ומהמטוס, ולכן הייתה קרובה יותר למצלמה. לצלם נאמר לדווח ל-FBI על פונים שמתחזים לנציגי סוכנויות.
• שיקגו (31 ביולי): מו"ל עיתון מקומי מסר מכתב אנונימי על "צלחת מעופפת חדשה" בשם "Danse Macabre": מכל דלק שטוח עם כנפי זכוכית, שני מנועי סילון ושלט רחוק, למסע חד-כיווני של 4,000 מייל עם פצצה, במימון הווארד יוז (Howard Hughes) ובניסוי אצל חברת גלן מרטין. העיתון לא הכיר את החותם, ורשומות שיקגו לא העלו עליו דבר.
• טורונטו (29 באוגוסט): בעל חווה כ-12 מייל צפונית-מזרחית לבניין העירייה כתב שב-19 ביולי, מ-22:30 עד 23:05, צפה עם עובד ביתו באור מעורפל שחג מעל עננים נמוכים, האט ושינה כיוון, ונעלם מערבה. "אם אינכם מעוניינים, זרקו את זה לסל", סיים.

פרטים בולטים

• הובר עצמו שאל בכתב ידו במרץ 1950 "מה בדיוק העובדות" על הצלחות, והתשובה התבססה על מודיעין חיל האוויר: יותר משלושה רבעים מהמקרים הוסברו.
• במכ"ם של השמורה הימית בנוקסוויל לא נקלט העצם מעל אוק רידג' באף אחת מהפעמים, אך נקלטו שני מטוסים שהמדווח ראה גם במכשירו.
• הדו"ח על אוק רידג' מסיק שאילו היה מדובר באיום אמיתי על מתקן גרעיני, אף סוכנות לא הייתה לוקחת אחריות, ומציע לדון בכך כ"ריצה יבשה".
• שתי "צלחות" שנמצאו על הקרקע ב-1950 התבררו כמתיחות: קופסת קרטון באלמירה וכנפי מטוס מרותכות באליס.
• סיפור ה"דיסקית" עם שמונה-עשר הגופות במדבר מוהבי הגיע ל-FBI דרך שרשרת מתווכים, ובהם אחיו של סוכן הלשכה.
• הטייס מווירג'יניה המערבית תיאר "רקטה" צהובה באורך של פחות משני רגל בלבד, שחלפה 100 רגל מתחת למטוסו.

מה לא נמצא במסמך

שמות של מודיעים ופרטים מזהים הושחרו בכמה מקומות, בעיקר בדיווח מצפון שיקגו, לפי סעיף (b)(7)(D). מסמכים אחדים קריאים רק בחלקם: שתי הודעות נכנסות מסווגות של מחלקת הצבא שתוכנן לא נקלט בסריקה, מברק משובש על סטודנט וכתב בעיתון בית ספר, "צילום מבוים" ו"אנשים קטנים שצוירו", ותאריך התזכיר של בלמונט. מסמך הרקע על תופעות אוויריות נקטע באמצע משפט, ואין בו שם מחבר או תאריך. הסיכום מניו מקסיקו עצמו אינו מופיע, רק מכתב הלוואי. ברשומת שיקגו על המטאורולוג נכתב שהתקשר בשעה 21:54 על תצפית בשעה 21:58, והסתירה אינה מוסברת. לא ידוע מה העלה הראיון עם המטייל מלוס אנג'לס. בתיאור הרשמי באתר war.gov נאמר שהתיק כולו נפרש מיוני 1947 עד יולי 1968; החלק הזה מכסה רק את 1949-1950. התיק כולל כתובות ופרטים אישיים של אזרחים רבים, והם אינם מובאים כאן.

מונחים

• SAC - הסוכן המיוחד האחראי, ראש משרד שטח של ה-FBI.
• OSI - משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר.
• CIC - חיל המודיעין הנגדי של הצבא.
• AEC - ועדת האנרגיה האטומית, האחראית על מתקני אוק רידג'.
• NEPA - פרויקט חיל האוויר להנעה גרעינית של מטוסים, שאתרו פעל באוק רידג'.
• NACA - הוועדה המייעצת הלאומית לאווירונאוטיקה, קודמתה של נאס"א.