65_HS1-834228961_62-HQ-83894_SUB_A

זהו תיק המשנה SUB A של תיק ה-FBI הראשי על עב"מים, 62-HQ-83894: אוסף של גזירי עיתונים וידיעות סוכנות שמטה ה-FBI אסף ותייק בין יולי 1947 לאמצע 1960. כמעט אין בו חומר חקירה פנימי: הוא מתעד את מה שהעיתונות האמריקאית והבריטית כתבה על "הדיסקיות המעופפות" ועל העב"מים לאורך שלוש עשרה שנה, מגל הדיווחים הראשון של קיץ 1947 ועד צלם חובב ממישיגן ב-1960. כל גזיר הודבק על טופס גזירים של המטה, סומן ברשימת התפוצה של בכירי הלשכה ונשא חותמת תיוק.

רקע

תיק 62-HQ-83894 הוא התיק המרכזי של מטה ה-FBI בנושא העב"מים, שנפתח בקיץ 1947 עם גל הדיווחים הראשון בארצות הברית. מספר הסיווג 62 שימש ב-FBI לתיקים כלליים ולעניינים שאינם עבירה מוגדרת. תיקי משנה המסומנים SUB A שימשו במטה בדרך כלל לגזירי עיתונות שנאספו על נושא התיק הראשי, ובהתאם כל החומר כאן מסומן במספר הסימוכין 62-83894-A.

המסמך נפתח בדף הסרת הסיווג, לפי מדריך הסרת הסיווג האוטומטית של ה-FBI מ-24 במאי 2007, ובכריכת התיק הרגילה של הלשכה ("Field Office Criminal Investigative and Administrative Files") עם תיבות הסימון הקבועות שלה. הגזירים עצמם הודבקו על טופס הגזירים של המטה (טופס 0-19 בכמה גרסאות). על כל אחד מופיעים רשימת העיתונים שהלשכה עקבה אחריהם, רשימת הבכירים לתפוצה (בהם Tolson, Ladd, Belmont, Nichols ו-Mohr), וחותמות כמו "NOT RECORDED" ו-"INDEXED" עם תאריך הקליטה. קבוצה של גזירים מהעיתונות הלונדונית משנת 1950 נשלחה מ"משרד הנספח המשפטי, שגרירות ארצות הברית, לונדון" (Office of the Legal Attache), נציגות ה-FBI בבריטניה.

מה כתוב במסמך

הגזירים מתויקים בסדר כרונולוגי הפוך: התיק נפתח בחומר מ-1960 ומסתיים בגזירים מ-5 ביולי 1947. הסיכום שלהלן עובר עליהם לפי תקופות ונושאים, מהמוקדם למאוחר.

יולי 1947: גל הדיווחים הראשון

החלק המוקדם ביותר הוא סדרה ארוכה של גזירים מעיתוני וושינגטון בין 5 ל-28 ביולי 1947, בשבועות שאחרי דיווחו של הטייס קנת' ארנולד (Kenneth Arnold). הכתבות חוזרות זו על זו בחלקן, וביחד הן משרטטות את התמונה של אותם ימים:

• דיווחים מכ-30 עד 31 מדינות. קהל של כ-200 איש בהאוזר לייק שבאיידהו ו-60 מטיילים בטווין פולס דיווחו על עצמים, ובפורטלנד, אורגון, שלחה המשטרה קריאה לכל הניידות. הקפטן E. J. Smith, טייס של United Air Lines, וצוותו ראו עצמים "כמו לביבה עומדת על צדה" במשך כ-12 דקות. על צלם משמר החופים פרנק ריימן מסיאטל נכתב שצילם נקודת אור.
• לואיס סטאר (Louis E. Starr), מפקד ארגון ותיקי המלחמות בחו"ל, הודיע בכנס בקולומבוס, אוהיו, שהוא מצפה להסבר מוושינגטון "בתוך כמה שעות".
• מדען אלמוני מ-Caltech, שעבד לפי הדיווח בפרויקט מנהטן, קשר את התופעה ל"התמרת אנרגיה אטומית", והרעיון נדחה בידי הרולד יורי ("ג'יבריש"), דייוויד לילינטל מהוועדה לאנרגיה אטומית ואחרים. האסטרונומים קויפר ולי סברו שהדיסקים הם מעשה ידי אדם.
• המודיעין של חיל האוויר של הצבא (AAF) הצטרף לחיפוש. הגנרל קרטיס לה-מיי אמר שלא מדובר בניסוי של חיל האוויר, והפסיכיאטר וינפרד אוברהולסר דיבר על היסטריה.
• ממצאים ומתיחות: כומר בגרפטון, ויסקונסין, החזיק עבור ה-FBI דיסקת פח בקוטר 18 אינץ' דמוית מסור עגול ובה חוטים, ומשרד ה-FBI במילווקי הודיע שהוא "לא מעוניין"; ליד סירקלוויל, אוהיו, נמצא כוכב עטוף נייר כסף, ולפי הדיווח היה מכשיר מכ"ם; ובנורת'ברוק, אילינוי, הוצע פרס של 1,000 דולר.
• עדויות אזרחים מהגרסטאון (חמישה עצמים במבנה 2-1-2), מאיידהו, מסנט לואיס, מבת'סדה ("דיסקה שטוחה ומתחתיה חרוט"), מפילדלפיה ומאי הנסיך אדוארד.
• לוס אנג'לס, 7 ביולי: סוכנים פדרליים בדקו מכתב ל-Examiner על מטוסים סובייטיים "אטומיים" בעובי 18 אינץ'.
• הגזיר האחרון בתיק, מ-Washington News מ-5 ביולי 1947: אם ובתה ראו בשדרת מינסוטה שלושה עצמים זהובים "בצורת צלחות" במהירות של סילון, וביקשו ששמן לא יפורסם.

ספטמבר 1949: כלי הטיס של קולדוול בגלן ברני

סדרת גזירים מספטמבר 1949 (Washington News, Washington Star, Washington Daily News) עוסקת בשני כלי טיס ניסיוניים בצורת דיסקה שנמצאו ליד גלן ברני, מרילנד. לפי הכתבות, חוקרי חיל האוויר חיפשו את הממציא ג'ונתן קולדוול (Jonathan E. Caldwell), שנעלם ב-1940. אחד הכלים, המסוק "Gray Goose", טס פעם אחת בלבד, ב-1940 במסלול המרוצים בנינג בוושינגטון: הוא עלה לכ-40 רגל ונחת נחיתת אונס אחרי כ-60 שניות, והטייס, וילארד דריגרס, עובד מינהל התעופה האזרחית, יצא ללא פגע. הכלי השני היה "קופסת גבינה" מעץ לבוד במשקל 1,500 ליברות עם שני רוטורים המסתובבים בכיוונים מנוגדים, שמעולם לא טס.

קצין חיל האוויר כינה אותם תחילה "אבות-טיפוס", אך השירות נסוג מהמונח, ובהודעה רשמית נאמר שאין להם "שום קשר" לתופעת הדיסקיות. סרן קלאודיוס בלק, ראש משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר בבולטימור, אמר שהמשרד חוקר את המכונות כבר חודשים, ומשטרת מרילנד אחסנה אותן לבדיקה אפשרית ברייט-פטרסון. הכתבות מזכירות גם הליך משפטי מ-1940 בעניין עסקיו של קולדוול, שבו היה מעורב רוברט קלאפ, לשעבר עוזר התובע הכללי של מרילנד, ומצטטות את קביעתו ש"כל מה שהיה לו היו דגמים". גזיר של Washington Daily News מציין בהומור שגזירי העיתונים על התגלית הגיעו לוושינגטון בתיקייה שסומנה "Classified" ו-"Confidential".

1950: ההכחשות בוושינגטון

באפריל 1950 התמקדה העיתונות בוושינגטון בהכחשות הרשמיות:

• לפי ידיעת United Press, חבר הקונגרס מהון (Mahon), דמוקרט מטקסס ויו"ר ועדת המשנה להקצבות צבאיות, קבע שאין דבר כזה, בגיבוי הנשיא טרומן, שר ההגנה ג'ונסון, חיל האוויר והצי. עמיתו בוועדה, אנגל (Engel), רפובליקני ממישיגן, אמר שראה בעצמו דיסקה בסביבות 13:00 "ביום אחד בקיץ שעבר" באלזי, מישיגן, יחד עם אזרחים נוספים, ושניים מהם רדפו אחריה במטוס אך היא הייתה גבוהה מדי. לדבריו, "אם יש דברים כאלה, הם שלנו".
• ב-Washington Post דיווח ג'ון נוריס (John G. Norris) על הודעת חיל האוויר: אין ניסויים סודיים ב"עצמים מעופפים בצורת דיסקה", אין עדות למעורבות זרה, וכל המראות מוסברים כפירוש שגוי, "צורה קלה של היסטריה המונית" או מתיחות. דובר הנשיא, צ'רלס רוס, מסר מקי וסט שהנשיא "אינו יודע דבר". מזכיר הצי מתיוס והאדמירל שרמן הבטיחו לשר ההגנה לואיס ג'ונסון שההכחשות כנות. באותה כתבה: תשעה אנשים בטיפ סיטי, אוהיו, ראו שני דיסקים מעל רייט פילד עם "פס דק של להבה כתומה".
• כתבה שנייה של נוריס מביאה את טענת U.S. News and World Report שהצלחות הן מטוס מהפכני, שילוב של מסוק וסילון בקוטר 105 רגל ובעובי של כ-10 רגל, שאב-טיפוס שלו נבנה ב-1942 בידי מהנדסי NACA (המהנדס צ'רלס צימרמן) וביצע 100 טיסות. הצי הכחיש, וציין שה-XF5U-1 של Chance-Vought ("הלביבה המעופפת") מעולם לא טס ונגרט, ושדגם קטן במשקל 3,000 ליברות נמצא בנורפוק בדרכו למוזיאון האוויר הלאומי.

1950: גזירים מלונדון

משרד הנספח המשפטי בלונדון שלח למטה גזירים מהעיתונות הבריטית ממרץ עד יולי 1950:

• Sunday Graphic, 26 במרץ 1950 (ריצ'רד גארט): ניסוי ההתבוננות של הפרופסור F. S. Cotton מאוניברסיטת סידני עם סטודנטים, טייס של Chicago and Southern Airlines שדיווח על צלחת עם חלונות מוארים מעל ארקנסו, ואמירתו של גרומיקו באו"ם על "זורק דיסקוס רוסי שאינו מכיר את כוחו".
• Evening Standard, 29 במרץ 1950 (רויטרס): מראות בחמישה אזורים באיטליה, בהם סאלו על אגם גארדה, קררה, קלבריה, סרדיניה ועמק אאוסטה. Daily Express, 31 במרץ 1950: "צלחת" מעל מילאנו התגלתה כמתיחה, דיסקה עם רקטות ששוגרה מגג בניין.
• Daily Mail, 3 באפריל 1950: סקירה מניו יורק שמתחילה בדיווח של ארנולד על "תשע דיסקיות מבריקות", ומתארת את Project Saucer, שנסגר בדצמבר 1949 אחרי 375 מקרים ודיווחים מ-43 מתוך 48 המדינות. הכתבה מספרת על מותו של הטייס מנטל (Mantell), שטיפס אחרי עצם במהירות 360 מייל לשעה; לפי הגרסה הרשמית איבד הכרה מחוסר חמצן, ואחד מחבריו לטייסת סבר שזה טיוח. לפי הכתבה, מטוסים שטייסיהם דיווחו על מפגשים נבדקו לרדיואקטיביות.
• Daily Graphic, 20 באפריל 1950: תצלום שפרסם העיתון הספרדי Informaciones, שלפי הכיתוב צולם באיים הבלאריים בידי צלם יומני חדשות (שמו קריא רק בחלקו) אחרי ששמע רעש חזק וראה שובל זוהר.
• Sunday Dispatch, 9 ביולי 1950, "חידת הצלחת המעופפת": הכותב מחלק את הדיווחים לשלוש קבוצות: ניסויים סודיים שפורשו בטעות (בלוני מחקר קרינה קוסמית, בלוני מטרה למכ"ם שעולים ל-70,000 רגל, טילים מונחים), "ספינות חלל", שלגביהן הוא מציע השערה משלו על מערבולות של גזים זוהרים מניסויי סילון, ומטוסים בצורת דיסקה. הוא מפקפק בתצלומים מהאיים הבלאריים.
• Sunday Dispatch, 3 בדצמבר 1950: הבזק לבן שראו קהלי משחקי כדורגל ורוגבי בצ'ארד, סומרסט, ובמקומות נוספים בסביבות ארבע אחר הצהריים, ותצפיות בדבון ובטורקי. אחד העדים תיאר אור כחלחל-לבן שממנו "נשר זרם שבור של אורות", ואחריו "פרץ להבה... ממש כמו רקטה חלשה"; אחר ראה מחלון ביתו עצם שנע לעבר בריקסהם, "שלושה כוכבים עם זנב אור ארוך".

1952-1955: גל 1952, קוואנטיקו ותמצית חיל האוויר

• קיץ 1952: הגנרל ג'ון סמפורד (John Samford) אמר ב-29 ביולי 1952 שמדובר ב"סיבות טבעיות" וב"שום דפוס של איום", לצד ידיעות על מכ"ם נמל התעופה הלאומי בוושינגטון, תריסר עצמים ושני מטוסי F-94. צלם משמר החופים בן 21 צילם ארבעה עצמים במבנה V, ומומחים לא מצאו ריטוש. באוגוסט 1952 הוסברו "הצלחות" של רדינג, פנסילבניה, כשובלי B-36 ומטוס סילון, ופיזיקאי בפורט בלבואר הציע הסבר של "זוהר אנודה" ביונוספרה.
• יפן: לפי ידיעה מינואר 1953 המבוססת על תיקי מודיעין, סגן דייוויד בריגהם ראה ב-29 במרץ 1952 דיסקית מתכתית בגודל "כשמונה אינצ'ים" שחלפה ליד מטוס F-84.
• שוודיה, 13 בדצמבר 1953: קפטן אולף כריסטירנסון (Ulf Christiernsson) ראה עצם מתכתי עגול מעל הסלהולם, וחיל האוויר השוודי פתח בחקירה.
• ינואר 1954, קוואנטיקו: אור אדום מהבהב נראה 22 פעמים בשישה לילות מעל בסיס הנחתים. הראשון שראה אותו היה טוראי ראשון בן 18, ב-9:05 בערב ב-30 בדצמבר. לפי הרישום הרשמי יצאה חוליה של 13 איש לחיפוש בלי תוצאה, אף שקצין ההסברה הכחיש שנשלחו חיילים. קצין המשטרה הצבאית תיאר את האור "כמו רמזור אדום מהבהב", ומסקנת הבסיס הייתה שאלה נורות ניווט חדשות של מטוסי נוסעים.
• באותו חודש פרסם ריצ'רד ריילי סדרה ב-Times-Herald: הצהרת חיל האוויר שאין מדובר בנשק סודי אמריקאי, מכתבו של אלברט צ'ופ (Albert Chop) שהופיע על כריכת ספרו של דונלד קיהו, טענות קיהו על "סרט יוטה" (מהירות של 653-980 מייל לשעה, עצמים עגולים בזוהר כחלחל-לבן), ודבריו של תת-אלוף סורי סמית': "אין לנו הוכחה שהם קיימים".
• יולי 1954, בסיס ברוקלי במובייל: עצם "מבריק וכסוף" נעקב במכ"ם מעל חוף המפרץ ב-6:50 בערב, וקצין ההסברה (שמו בקריאה לא ודאית) אמר שנראה כמטוס סילון בעיצוב חדש, ש"לא השמיע קול ולא השאיר שובל".
• "בקשת צלחת בעשרה סנט" (מרץ 1955, השנה בקריאה לא ודאית): אישה מלוס אנג'לס שלחה מכתב עם 10 סנט וביקשה עלון על צלחות מעופפות. הדואר העביר את המכתב ל-FBI, והתשובה, תמצית של חיל האוויר, נשלחה אליה עם המטבע מודבק.

התמצית עצמה, "Summary of Events and Information Concerning the Unidentified Flying Object Program" של משרד ההסברה של מזכירות חיל האוויר, מתויקת במלואה. לפיה התוכנית הוקמה ב-1947; מספר הדיווחים הגיע לשיא של 1,700 ב-1952, ירד ל-429 ב-1953 ול-254 בתשעת החודשים הראשונים של 1954; ויותר מ-80 אחוז מהמקרים הוסברו. בין הסברי המכ"ם: היפוך טמפרטורה, עם מקרה מינואר 1951 ליד אוק רידג', טנסי, שבו שני מטוסים "ננעלו" במכ"ם על עצם בגובה 7,000 רגל והובלו אל נקודה על הקרקע; עננים מיוננים; ולהקת ברווזים. בין ההסברים החזותיים: מטוסי סילון, בלוני מזג אוויר, בלוני מחקר באורך 90 רגל, מטאורים ונוגה, השתקפויות, ואורות מהבהבים אדומים-לבנים חדשים על זנבות מטוסים. התמצית מציעה שאלון לכל מדווח ומצרפת טופס.

1956-1958: קירני, סבאגו ויונג

• באוגוסט 1956 תויקה ידיעה מ-Detroit News שבה ג'ימי דוליטל (James Doolittle), יו"ר NACA, ויו ל' דריידן (Hugh L. Dryden) דחו את הטענה, מספרו של רודולף לוסאר (קריאה לא ודאית), שגרמניה הנאצית פיתחה צלחת מעופפת שהגיעה ל-40,000 רגל ול-1,250 מייל לשעה: "it just ain't so".
• באוקטובר 1957 תויק דיווח של W. J. Hull, טייס בקפיטל איירליינס. לדבריו, ב-14 בנובמבר 1956, בגובה של כ-10,000 רגל ליד מובייל, אלבמה, ראה "מטאור" שנעצר "ישירות מולנו", אור כחול-לבן "פי שבעה או שמונה מנוגה", שביצע תמרונים "חדים יותר מכל כלי טיס ידוע" ונעלם בזווית חדה. הדיווח פורסם במגזין של NICAP.
• נובמבר 1957, קירני, נברסקה (Omaha World-Herald, 6 ו-7 בנובמבר, ועיתון נוסף): ר"ו שמידט (R. O. Schmidt), קונה תבואה מבייקרספילד, קליפורניה, סיפר שליד נהר הפלאטה נתקל במכשיר שקוף דמוי סיגר, באורך של כ-100 רגל, ברוחב של כ-30 רגל (קריאה לא ודאית) ובגובה של כ-14 רגל. לדבריו מנוע מכוניתו כבה, שני גברים "בחליפות עסקים" חיפשו עליו נשק, לדבריו הם דיברו "גרמנית גבוהה" ואחד מהם תרגם לאנגלית. המכשיר המריא בלי קול לגובה של 100-200 רגל ו"התמזג" ברקע. השריף של מחוז סקוטס בלאף אמר שהוא משוכנע ששמידט "לא ראה דבר", שמידט סירב לבדיקת פוליגרף, וחוקרי פיקוד ההגנה האווירית הקונטיננטלי, מפקד המשטרה ותובע המחוז אמרו שהסיפור "נחלש". "השמן הירוק המסתורי" שנמצא במקום דמה לשמן מנוע בפחית שנמצאה במכוניתו. בכיר במרכז המודיעין הטכני האווירי ברייט-פטרסון אמר שב-5,700 תצפיות מאז 1947 לא נמצאו עקבות נחיתה או "אנשים ירוקים קטנים".
• נובמבר 1957, ספינת משמר החופים סבאגו (Sebago), כ-200 מייל דרומית ללואיזיאנה: עצם "כמו כוכב לכת מבריק" נראה כשלוש שניות ב-5:21 ונעקב במכ"ם 27 דקות, מ-5:10 עד 5:37, והתקרב עד כשני מייל; ארבעה מאנשי הצוות ראו אותו, והמפקד היה C. H. Waring. באותה ידיעה: מהנדס במרכז הטילים באלמוגורדו דיווח על עשר מכוניות שנעצרו בכביש לווייט סנדס ועל עצם "בצורת ביצה" שהשאיר "גל חום"; דונלד קיהו (Donald Keyhoe) מ-NICAP אמר ש"נראה שהם בין-פלנטריים"; ושתי נערות מאנאפוליס סיפרו על עצם זוהר בליל ליל כל הקדושים. לפי חיל האוויר, רק 1.9 אחוז מ-250 הדיווחים במחצית הראשונה של השנה נותרו "לא ידועים".
• דונלד מנזל (Donald Menzel) ממצפה הרווארד כינה את הגל "עוד בהלת צלחות מעופפות": הד המכ"ם של סבאגו נבע כנראה מבועות אוויר חם, "רגל עצבנית" יכולה לכבות מנוע, והתופעות הן "לא יותר מתעתוע".
• אלמוגורדו, 29 ביולי (תויק באוגוסט 1958): לפי דו"ח שפרסם ארגון APRO באמצעות ל"ג' לורנצן, קרל יונג (Carl Jung) אמר שהעב"מים "אמיתיים" ו"מראים סימנים של הכוונה תבונית בידי טייסים כמעט-אנושיים", ושהסבר פסיכולוגי בלבד "נשלל". לצד זה הובאה עמדת חיל האוויר, שלפיה 5,700 התצפיות שנבדקו היו בלונים, מטוסים, תופעות אסטרונומיות, ציפורים ומתיחות.
• קנדה (Miami Herald, 12 בנובמבר, השנה לא נקראה): וילברט סמית (Wilbert B. Smith) הודיע על תחנת תצפית בשירלי ביי ליד אוטווה, והעריך "הסתברות של 60 אחוז שהם כלי רכב זרים".

1960: השקופית של ג'ו פרי

הגזיר המאוחר ביותר, ופריט הפתיחה של התיק, הוא כתבה של צ'רלס מאנוס מ-25 במאי (כנראה 1960) על ג'ו פרי (Joe Perry), בעל פיצרייה בגרנד בלאנק, מישיגן. פרי צילם בפברואר, בלילה השני של הירח המלא, שקופית צבעונית דרך מצלמת-טלסקופ ביתית, ונראה בה עצם דמוי צלחת על רקע הירח. הוא פנה ל-FBI ולחיל האוויר ונסע לבסיס סלפרידג'. "סוכנים פדרליים" לקחו את השקופית במרץ, והיא הוחזרה רק אחרי שכתב לנשיא אייזנהאואר. במכתב הפנטגון נכתב שהעצם נבע מ"פגם בפיתוח" (קריאה לא ודאית), ולדברי פרי הצלחת "דהתה". על הגזיר כותרת פנימית של ה-FBI, "UNIDENTIFIED FLYING OBJECT; JOSEPH PERRY, GRAND BLANC, MICHIGAN - COMPLAINANT", עם הפניה לתיק 65-2477-105 ותאריך תיוק 8 ביוני 1960.

פרטים בולטים

• הסטודנטים של הפרופסור קוטון בסידני: 22 מהם "ראו צלחות" תוך עשר דקות של התבוננות בנקודה בשמיים, והתופעה הוסברה בכדוריות דם אדומות החולפות לפני הרשתית (Sunday Graphic, 26 במרץ 1950).
• באפריל 1950, בזמן שיו"ר ועדת המשנה להקצבות צבאיות קבע שאין דבר כזה, אמר חבר הוועדה אנגל ממישיגן שראה בעצמו דיסקה באלזי: "אם יש דברים כאלה, הם שלנו".
• כלי הטיס של קולדוול שנמצאו בגלן ברני ב-1949: מסוק שעלה ל-40 רגל לכ-60 שניות ב-1940, ו"קופסת גבינה" מעץ לבוד במשקל 1,500 ליברות שמעולם לא טסה.
• ספינת משמר החופים סבאגו עקבה במכ"ם 27 דקות אחרי עצם שהתקרב עד כשני מייל (נובמבר 1957).
• תמצית חיל האוויר מונה 1,700 דיווחים ב-1952, 429 ב-1953 ו-254 בתשעת החודשים הראשונים של 1954, ומביאה מקרה מכ"ם מינואר 1951 ליד אוק רידג' שהוסבר כהיפוך טמפרטורה.
• אישה מלוס אנג'לס ששלחה 10 סנט וביקשה עלון על צלחות מעופפות קיבלה מה-FBI את תמצית חיל האוויר, עם המטבע מודבק.

מה לא נמצא במסמך

• אין בתיק מזכרים פנימיים, דוחות חקירה או הערכות של ה-FBI: רק גזירים, חותמות תיוק ורשימות תפוצה. ההפניה לתיק 65-2477-105 בגזיר על פרי היא הרמז היחיד לטיפול נפרד. השחרות לא נראות בתיק.
• רבים מהגזירים משובשים ב-OCR: עמודות מתערבבות, גזירים חופפים וקטעים חתוכים, בעיקר בכתבת ה-Daily Mail על מנטל ובכתבה ללא תאריך על חלליות ולוויינים מלאכותיים, שלא סוכמה כאן. שנים ושמות אחדים נקראו מחותמות התיוק ולא מגוף הכתבה, ופרטים שלא נקראו בבירור לא נכללו. שנתה של ידיעת INS מקוטעת מריו דה ז'ניירו ושנת הידיעה מקנדה אינן קריאות, ושמו של צלם יומני החדשות הספרדי קריא רק בחלקו. שמות אחדים מופיעים בשיבוש (Engel כ-"Ehgel", Kuiper כ-"Kiuper", Caldwell כ-"Idwell").
• סתירות בין הכתבות עצמן: תאריך דיווחו של ארנולד מופיע פעם כ-24 ביוני 1947 ופעם כ-25 ביוני; הצלם מסיאטל מופיע כריימן ובגזיר אחר כ-"Ryan"; ומקום הממצא בגלן ברני (רפת נטושה או סככת טבק) וגילו של קולדוול (כ-70 או "יותר מ-70") שונים מכתבה לכתבה.
• הגזירים מביאים כתובות מגורים של עדים פרטיים, פרטים מעברו האישי של שמידט ופרטי ההליך העסקי של קולדוול ב-1940. בסיכום זה הם הושמטו או תוארו בקווים כלליים בלבד, ועדים קטינים לא נקראו בשמם.
• התיאור הרשמי באתר war.gov מתייחס לתיק 62-HQ-83894 כולו (1947-1968), ומזכיר ראיות צילומיות מאוק רידג', הצעות טכניות למערכות הנעה ותוכניות כנסים. בתיק המשנה הזה אין דבר מאלה, מלבד אזכור מקרה המכ"ם של 1951 ליד אוק רידג' בתמצית חיל האוויר, והגזירים בו מסתיימים ב-1960.

מונחים

• SUB A: תיק משנה של התיק הראשי, ששימש במטה ה-FBI בעיקר לגזירי עיתונות על נושא התיק.
• Legal Attache: נציגות ה-FBI בשגרירות ארצות הברית, כאן בלונדון.
• NACA: הוועד המייעץ הלאומי לאווירונאוטיקה, קודמתה של נאס"א.
• NICAP: הוועדה הלאומית לחקר תופעות אוויריות, ארגון אזרחי לחקר עב"מים שבראשו עמד דונלד קיהו.