CIA
CIA-UAP-019, משרד ההגנה האוסטרלי: היבטים מדעיים ומודיעיניים של בעיית ה-UFO
CIA-UAP-019-Australian_Dept_of_Defense_Scientific_and_Intel_Aspects_of_the_UFO_Problem.pdf
תצוגות מהעמודים הראשונים של המסמך · בקובץ אין תמונה / רישום / קטע עיתונות.
// אין תצוגות מקדימות
הקובץ אינו מכיל תוכן ויזואלי שזוהה (תמונה / קליפינג / רישום). תוכן המסמך זמין דרך ה-OCR למטה ובהורדת המקור.
// הערת המראה
// מה תמצאו כאן?
1971, אוסטרליה - סקירה אוסטרלית של Project Blue Book של ה-USAF, מתוארכת ל-1971. המסמך פורסם על ידי הארכיון הלאומי של אוסטרליה.
// תקציר רשמי
הצגת המקור באנגלית
// סיכום מורחב
זהו מסמך פנימי של משרד ההגנה האוסטרלי, שמור בארכיון הלאומי של אוסטרליה (תיק NAA A13693, 3092/2/000) ומתוארך לפי war.gov ל-1971. המסמך סוקר את יחסה של ממשלת ארצות הברית לעב"מים מ-1947 ועד סגירת Project Blue Book ב-1969, ובוחן את טיפולו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (RAAF) בנושא. מחברו טוען שההתבטלות הפומבית של חיל האוויר האמריקאי הייתה חזית, שמאחוריה פעלה תוכנית סמויה לחקר שיטות ההנעה של העב"מים, וממליץ שגוף ממשלתי אוסטרלי אחר יקבל לידיו את האחריות על חקירת הדיווחים.
רקע
המסמך פותח ב"נייר מזכר" (Minute Paper) של משרד ההגנה, בסימוכין 1092/7, הממוען לגורם המסומן DST, ככל הנראה מנהלת המודיעין המדעי והטכני (קריאה לא ודאית). עמוד המזכר כמעט אינו קריא בסריקה. אחריו באים תקציר, פרק על העמדה הרשמית של ארצות הברית, פרק על עמדת ה-RAAF, והמלצות, ובסוף כרונולוגיה מפורטת של החקירה האמריקאית. Project Blue Book היה פרויקט חיל האוויר האמריקאי לחקירת דיווחי עב"מים בשנים 1952-1969, ודו"ח קונדון (Condon) היה המחקר של אוניברסיטת קולורדו שבעקבותיו נסגר הפרויקט. המסמך מציג עמדה ברורה של מחברו; הדברים שלהלן הם טענותיו.
מה כתוב במסמך
התקציר
לפי התקציר, הניתוחים המוקדמים של מודיעין חיל האוויר האמריקאי הצביעו על תופעות אמיתיות, בעלות מאפייני טיסה מתקדמים כל כך ממטוסים אמריקאיים שרק מקור חוץ-ארצי נראה אפשרי. סוכנות ממשלתית, שלפי המסמך התבררה בדיעבד כמשרד המודיעין המדעי של ה-CIA (OSI), חקרה את הדיווחים כדי לעמוד על שיטות ההנעה. ה-CIA נבהל מהעומס על התקשורת הצבאית בגל התצפיות של 1952 וחשש שברית המועצות תנצל מצב כזה. לטענת המסמך, ה-OSI, באמצעות פאנל רוברטסון באמצע ינואר 1953, שכנע את חיל האוויר להשתמש ב-Blue Book כאמצעי "להפריך בפומבי" את העב"מים, ובשלב מאוחר יותר הוקצו כספים ל"צלחת" המתקדמת של חברת אברו ולתוכניות לחקר אנטי-כבידה.
לפי המחבר, "חזית של לעג" נועדה להרגיע את הציבור, למנוע מהסובייטים לנצל תצפיות המוניות ללוחמה פסיכולוגית או ממשית, ולשמש כיסוי לתוכנית האמריקאית האמיתית לפיתוח כלים שמחקים את ביצועי העב"מים. ה-RAAF, כמו מדינות רבות, מקבל לדבריו רק את החזית הפומבית של חיל האוויר האמריקאי. מסקנות דו"ח קונדון, לפי המסמך, סותרות את תוכנו, וזכו לביקורת מצד מדענים רבים, ובהם היועץ המדעי של חיל האוויר לענייני עב"מים. התקציר מסכם שיהיה זה שגוי שאוסטרליה תישאר בבורות לגבי המצב האמיתי, ושחסרות לה נקודת מבט מודיעינית, נקודת מבט מדעית ונקודת מבט של יחסי ציבור כנה. לכן, לדבריו, יש בסיס חזק להצעת ה-RAAF שמשרד ממשלתי אחר יקבל את האחריות.
העמדה הרשמית של ארצות הברית
המסמך מתאר את התפתחות הטיפול האמריקאי. ביוני 1947 קיבל על עצמו מרכז המודיעין הטכני האווירי (ATIC) ליד דייטון, אוהיו, את חקירת "הצלחות המעופפות". בתוך חודש הוערך שהתופעות אמיתיות וכנראה סובייטיות, ועד סוף השנה, כשהחקירה קיבלה את השם Project SIGN ועדיפות גבוהה, התמקדו רוב החוקרים במקור בין-כוכבי. הערכה כתובה ברוח זו נשלחה לפנטגון בספטמבר 1948 ונדחתה בשל מחסור בראיות מוצקות. בפברואר 1949 הוחלף הצוות והוקם Project GRUDGE, שלפי המסמך ניסה "להשמיד כל קבלה" של העב"מים. המחבר מציע כמה מניעים אפשריים, ובהם מתן "מרחב נשימה" לסוכנות חוקרת אחרת, שלדבריו כללה מומחי רקטות, גרעין ומודיעין, לא הייתה ה-FBI, ו"כמעט בוודאות" הייתה ה-CIA.
לפי המסמך, GRUDGE נכשל: מספר הדיווחים ב-1949 עלה על זה של 1948. בין ספטמבר 1951 להקמת Blue Book במרץ 1952 קיבלה החקירה שוב תמיכה, ונתוני 3,200 דיווחים הועברו למכונות מיון. בקיץ 1952 עלה קצב הדיווחים פי עשרים ויותר, כולל שתי התצפיות הנרחבות ביולי מעל וושינגטון. גורם במודיעין חיל האוויר סבר, לפי המסמך, שהעב"מים הם חלליות העומדות ליצור מגע קרוב, ולכן שוחררו לפרסום דיווחים שסווגו קודם בין אוגוסט 1952 לפברואר 1953. ה-CIA, לעומת זאת, ראה בגל איום על הביטחון הלאומי בשל עומס התקשורת והסחת כוחות ההגנה.
לפי המחבר, פאנל רוברטסון המליץ תחילה להמשיך בחקירה עם יותר כוח אדם וציוד, אך ה-CIA העדיף, בדו"ח מ-14 בפברואר 1953, לנטוש את החקירה בפומבי ולהגביר את איסוף הנתונים בסתר. עד ספטמבר 1953 צומצם Blue Book מעשרה אנשי מקצוע בסיווג סודי ביותר לאיש צוות אחד, והחקירה בשטח עברה לטייסת שירותי המודיעין האווירי 4602 של פיקוד ההגנה האווירית. בהמשך כלל Blue Book קצין, סמל, מזכירה ויועץ במשרה חלקית, ד"ר ג'יי אלן הייניק (J. Allen Hynek), עד סגירתו בדצמבר 1969.
המסמך מתאר את JANAP 146 מ-1955, שלפיו איימו על אנשי צבא שידברו על עב"מים בעד 10 שנות מאסר ובקנס של עד 10,000 דולר, ואת הגרסה המתוקנת מ-1960 שהחילה על כך את חוק הריגול. לפי המסמך, אנשי מודיעין שפרשו, ובהם מייג'ור ד. פורנה (Fournet), סרן א. רופלט (Ruppelt) והאדמירל הילנקוטר (Hillenkoetter), ראש ה-CIA עד אוקטובר 1950, אמרו בפומבי שהממשלה ידעה שהעב"מים חוץ-ארציים. עוד מוזכרים ראשי ארגון NICAP, ובהם האדמירל ד. ס. פארני (Fahrney), דונלד קיהו (Keyhoe), האדמירל ה. ב. נואלס (Knowles), הגנרל א. ודמאייר (Wedemeyer) וקולונל ג'. ג'. בריאן (Bryan).
הדו"ח המיוחד מספר 14 והסטטיסטיקה
המחבר טוען שגוף הדו"ח המיוחד מספר 14 של Blue Book, בן 316 עמודים, הראה מתמטית שהראיות תומכות בהסבר שאינו ידוע למדע, אך לציבור הופץ רק "תקציר" שהתמקד בדיווחי 1953-1955 (קריאה לא ודאית) והקטין את מספר הבלתי מזוהים. המסמך מביא טבלה מתוך הדו"ח: ככל שמהימנות התצפית עלתה, עלה שיעור הדיווחים שסווגו "לא ידוע", ושיעור "המידע לא מספיק" ירד. בתצפיות באיכות "גרועה" (435 דיווחים) היו 16.6 אחוז לא ידועים, ובתצפיות "מצוינות" (213 דיווחים) כ-33 אחוז (קריאה לא ודאית של חלק מהמספרים). לפי המחבר, הדבר סותר את הטענה הרשמית שמידע נוסף יקטין את מספר הבלתי מזוהים. עוד נכתב שבמבחן סטטיסטי של יועצי Blue Book הסיכוי שהעצמים הבלתי מזוהים דומים לעצמים המזוהים היה זעום, "עשרת אלפים טריליון טריליון לאחד", ואחרי הוצאת הזיהויים האסטרונומיים "עשרה טריליון טריליון לאחד", ובכל זאת התוצאה הוגדרה "לא חד-משמעית".
תוכניות הכבידה ואברו
לפי המסמך, במקביל להקטנת המספר הרשמי של הבלתי מזוהים התרחבה התוכנית הסמויה. אחד הפרויקטים היה "הצלחת" של אברו הקנדית, ששרטוט שלה פורסם באוקטובר 1955 והראה דיסקה מעופפת טיפוסית. בנוסף, לפי המחבר, הממשלה האמריקאית תמכה בשישה מרכזי מחקר כבידה: המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת אינדיאנה, קרן המחקר של פרדו, אוניברסיטת צפון קרוליינה ו-MIT, דרך מכון מחקר הכבידה של רוג'ר באבסון. ב-1955 פנו לדבריו גם למכון הבריטי AERE בהארוול בבקשה לפיזיקאים ומתמטיקאים. המסמך מונה מדענים כמו טלר, אופנהיימר, פרימן דייסון, ג'ון וילר וואצלב הלבטי, וחברות כמו גלן ל. מרטין, קונוויר, בל, סיקורסקי, Lear Inc. וספרי. לפי המחבר, מאמץ כזה "אינו רציונלי" מבחינת המדע המקובל, ואפשר להבינו רק מתוך אמונה שהעב"מים אמיתיים ושמפעיליהם שולטים בכבידה. עד 1966, לדבריו, מומנו 46 פרויקטים כאלה, 33 מהם בפיקוח חיל האוויר.
קונדון וסגירת Blue Book
לפי המסמך, באוגוסט 1965 קיבל Blue Book 262 דיווחים, פי שישה מהממוצע החודשי. ב-28 בספטמבר 1965 ביקש מנהל המידע של חיל האוויר, מייג'ור גנרל לבאיי (LeBailly), ממועצת הייעוץ המדעית לבחון את הפרויקט, וזו המליצה לשלב צוותים אוניברסיטאיים. ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים תמכה בכך באפריל 1966, על רקע הביקורת הציבורית על הסבר "גז ביצות" לתצפיות במישיגן. אוניברסיטת קולורדו נבחרה, ובראש הפרויקט עמד ד"ר אדוארד קונדון. המחבר מצטט את קונדון מינואר 1967: "העמדה שלי כרגע היא שאין בזה כלום, אבל אני לא אמור להגיע למסקנה עוד שנה". לפי המסמך, חשיפת מזכר שתיאר דרך "להוליך שולל את הציבור" הובילה לפיטורים ולהתפטרויות, הדו"ח הסופי בן 965 העמודים חסר קוהרנטיות, ומסקנות קונדון לא תאמו את מסקנות אנשי הצוות. בעקבותיו נסגר Blue Book. הייניק, יועץ הפרויקט בשנים 1948-1969, מתואר כמי שהתחיל בביטחון שכל התצפיות ניתנות להסבר והפך עם השנים למבקר של עמדת חיל האוויר.
עמדת חיל האוויר האוסטרלי
לפי המסמך, מנהלת המודיעין של ה-RAAF אחראית לניתוח הדיווחים, אך מעולם לא הוקצה לכך יותר מקצין אחד במשרה חלקית, והחקירה הראשונית נעשית לרוב בידי חוקר במשרה חלקית מבסיס סמוך. ה-RAAF מודה שעניינו הוא הגנה אווירית בלבד, ושחסרים לו עניין ויכולת לבחון את ההיבטים המדעיים. בקשה מ-1957 שהמדור למודיעין מדעי של לשכת המודיעין המשותפת (JIB) יקבל את האחריות נדחתה, וב-1968 הודיע משרד האוויר שיבדוק אם משרד אחר מתאים יותר, אך לפי המחבר הדבר לא מומש. כדוגמה לחוסר הרצינות המדעית מובאת רשימת זיהויים משנים 1960-1965 שבה 15 זיהויים של כוכב הלכת נוגה, אף לא אחד מהם תקף, ומתוך 37 זיהויים כמטאורים רק 9 אולי היו מטאורים. המחבר ממליץ שאם אוסטרליה תלך בעקבות ארצות הברית, עדיף לחקות את תפקיד חיל האוויר וה-CIA בהשגת ידע על מקורות האנרגיה, ואולי עדיף לפעול באופן עצמאי, בתוכנית "תקינה מדעית וישרה אינטלקטואלית" וקרובה יותר לציבור.
הכרונולוגיה
הנספח האחרון מסדר את האירועים לפי תאריכים, מתצפית קנת' ארנולד בתשע "צלחות" ביוני 1947, דרך הבקשה של הגנרל טוויינינג וקביעת פיקוד החומרה האווירית שהתופעות "אמיתיות ולא דמיוניות", ההערכה שנשלחה לפנטגון ונדחתה בידי הגנרל ונדנברג, דו"ח GRUDGE בן כ-600 עמודים, ההודעה מ-27 בדצמבר 1949 על סיום הפרויקט, ועד גל 1952, פאנל רוברטסון, הוראת חיל האוויר AFR 200-2, חלוקת 275 מצלמות סריג עקיפה (200 לבסיסים בארצות הברית ו-75 לבסיסים מעבר לים), ופרסום הדו"ח המיוחד 14 ב-25 באוקטובר 1955. לפי הכרונולוגיה, רק כ-100 עותקים של הדו"ח המלא הופצו, והעותק האוסטרלי היחיד הושמד בידי ה-RAAF. הרשימה מסתיימת בהחלפת AFR 200-2 בהוראה AFR 80-17, בפרסום דו"ח קונדון, באי-חידוש חוזהו של הייניק אחרי 21 שנים, בסגירת Blue Book ובכינוס האגודה האמריקאית לקידום המדע בבוסטון בדצמבר 1969.
פרטים בולטים
- לפי המסמך, מעולם לא עסק ב-RAAF בדיווחי עב"מים יותר מקצין אחד במשרה חלקית.
- אף אחד מ-15 הזיהויים של נוגה ברשימת ה-RAAF לא היה תקף, לפי המחבר: נוגה היה בחלק אחר של השמיים או מתחת לאופק.
- לפי הטבלה המצוטטת, שיעור ה"לא ידוע" עלה ככל שמהימנות התצפית עלתה.
- המסמך טוען שעד 1966 מומנו 46 פרויקטים של חקר כבידה, 33 מהם בפיקוח חיל האוויר האמריקאי.
- לפי JANAP 146, כפי שהמסמך מתאר אותו, אנשי צבא שדיברו על עב"מים היו צפויים לעד 10 שנות מאסר.
- 275 מצלמות סריג עקיפה חולקו לבסיסים כדי לצלם עב"מים.
- המחבר מצטט את קונדון: "אין בזה כלום, אבל אני לא אמור להגיע למסקנה עוד שנה".
מה לא נמצא במסמך
עמוד המזכר שבפתיחה כמעט אינו קריא, ושם המחבר, תאריך המסמך ונמעניו המדויקים אינם מופיעים בטקסט המפוענח. מספרים רבים משובשים בסריקה, ובהם חלק מנתוני הטבלה, סכומי התקציב של פרויקט קולורדו, הסכומים שהוצאו על פרויקט אברו ומספרי דיווחים בכרונולוגיה, ולכן לא הובאו כאן. עמוד אחד של הדו"ח מופיע פעמיים בסריקה. הטענות על תוכנית סמויה ועל תפקיד ה-CIA הן הערכותיו של המחבר; המסמך אינו מביא להן מקורות מסווגים, והמחבר עצמו מסתייג בביטויים כמו "ככל הנראה" ו"כמעט בוודאות".
מונחים
- RAAF: חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.
- ATIC: מרכז המודיעין הטכני האווירי של חיל האוויר האמריקאי.
- OSI: משרד המודיעין המדעי של ה-CIA.
- JANAP 146: הוראה משותפת לצבא, לצי ולחיל האוויר בנושא דיווחים, שלפי המסמך שימשה להגבלת דיבור על עב"מים.
- AFR 200-2: הוראת חיל האוויר האמריקאי על דיווח וחקירה של עב"מים.
- NICAP: הוועדה הלאומית לחקר תופעות אוויריות, ארגון אזרחי אמריקאי.
- JIB: לשכת המודיעין המשותפת של אוסטרליה.
// תוכן המסמך - תרגום
משרד ההגנה (אוסטרליה)
טופס הערות (MINUTE PAPER)
אסמכתה: 1092/7
DST
[חלק זה של המסמך משובש ובלתי קריא ב-OCR]
הארכיון הלאומי של אוסטרליה, NAA AU [-]
תקציר
הניתוחים המוקדמים של דיווחי UFO על ידי מודיעין חיל האוויר האמריקאי (USAF) הצביעו על כך שדווח על תופעות ממשיות בעלות מאפייני טיסה מתקדמים כל כך ביחס למטוסים אמריקאיים, עד שרק מקור חוץ-ארצי היה עולה על הדעת. סוכנות ממשלתית, שאירועים מאוחרים יותר הצביעו על כך שהיא משרד המודיעין המדעי (OSI) של ה-CIA, חקרה את דיווחי ה-UFO במטרה לקבוע את שיטות ההנעה של ה-UFO. באותה עת היה OSI אחראי על מודיעין בנוגע למחקר ופיתוח זר בתחומים גרעיניים וטיליים.
2. ה-CIA נבהל מהעומס על מערכות התקשורת הצבאיות במהלך גל התצפיות של 1952, ושקל את האפשרות שברית המועצות עשויה לנצל מצב כזה. כתוצאה מכך, OSI, הפועל דרך ישיבת ועדת רוברטסון של אמצע ינואר 1953, שכנע את ה-USAF להשתמש בפרויקט BLUE BOOK כאמצעי להפרכה פומבית של ה-UFO, ובשלב מאוחר יותר להקצות כספים למטוס ה"צלחת" המתקדם של Avro ולהשקת תוכנית מחקר לפיתוח כוח אנטי-גרביטציוני. יוזמת תוכניות כאלה עשרות שנים לפני ההתפתחות המדעית הרגילה תעיד על כך שממשלת ארה"ב הכירה בקיומו של מטוס מתקדם, שככל הנראה השתמש בשיטת הנעה מבוקרת-כבידה. מניע נוסף יכול היה להיות החשש שברית המועצות תשיג מטרה זו לפני ארה"ב.
3. על ידי הקמת חזית של לעג, קיוותה ארה"ב להרגיע את החרדה הציבורית, לצמצם את האפשרות שהסובייטים ינצלו את תצפיות ההמון של ה-UFO למטרות מלחמה פסיכולוגית או ממשית, ולשמש כמסווה לתוכנית האמריקאית האמיתית לפיתוח כלי טיס המחקים ביצועי UFO. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (RAAF), יחד עם מדינות רבות אחרות בעולם, נותנים אמון רק בחזית הפומבית של ה-USAF…
+ // המקור באנגלית
// Excerpt (first ~3,000 chars)
DEPARTMENT OF DEFENCE
ee
MINUTE PAPER
Rerremnce: 1092/7
DST!
salle Beh e bra yom one ahtirlg, Mule
(oereuns io “ede a bre ened fet ee a
Fone tite be oan |! oe
oF ..hLmLrmLmrrrrrrC:tsti‘CR:CO#*s*Ciséi‘“CECOCO*W#”®:C*CiéisésCr*é=C®SC:téiéiéséC=saNT:sa CVNYSSRCSCi‘SCSCSCj
a hh UrUrULUrCs:ti<‘;i«<“C?*t*sSCSC;i;S;stsés=i‘(C*y’COCOC”NWC*Ci:CU*isiéC ; é‘i‘l‘éC;yCRCOCC
— Tie ge905 fee. | i i...
Boge led Gee e oo ele. _ | i...
Oik, G8 Ale Ge2ee, Genes. : | i g_g£« _s
Geek vecoven. be 222508 Cees aoe. we eye Foe
Wea son 67eleee 2620 Gy UP ole. Ghle ey losses oe beet galled
Peon GeGtoteeleed sboereg collected by ae vallee oa
TT rrC—=“RRSCrCrCsCisCi<Cié’éyySCCSCCO”COiC*CCSC;é«C;sC;sr;CONC*sC;séCrsCsCié#éC
LC CC*i*ti«é“‘CRCCOCN#C#C#éC#C
60 $808 2280 92 ee eort oe.
oo LLlLr,rrCer—“‘CRSNSCésCRCECéiésésé;SC a
a hhLUmrrr~—”~—C~—“‘<(VSNSCNCWCsCORR...CCdsiésC¥<scC.zaséC(‘(SRYRC”C;C;zCW (heer ee
Mil, @elenes ee. 6) one l ve, Selene s tle e6e.) fee Ohen gaeca-
.. .hCh..rmrmUmUmr””rUmCm™:”CUCUCUCU..UCiCi‘C‘C®’y’SCONi*#C:Cié‘Cj‘yYYyCSCSCN”COC(iC¥jC.
bo §@6656) Sheee che eablene §e defend gehen 11 peceeeery.
(Ul. 20a
= Ges [uelear geunon
Nelonel Alcnives oF AusiTada NAA AU 3Ge Boe ea
SUNMARY
The carly analyses of UPO reports by USAP intelligence
indicated that real phenomena . were being reported which had flight
characteristics so far in advance of U.S. aircraft that only an
etre lerreshlal origin could be envisaged, A government Age ney
which [a0e1 events indicalcd 0.b¢- toe C14 Office of Sei eulifie
Intelligence (081), studied the UPO reports with the intention 6f
determiniag tic UFO propulsion-methods, At that time, OSI was
responéible for intelligence on foreign research and development
im nucleac 400 9158116 salbere,
2. The CIA became alarmed. at the overloading of military
communicaliong Juring the muse. sightings of 1952 and censidered
the possibility that the USSR may take adventage of such a situation.
As a resull, OSI ecting through the Robertson-panel mabe ting of
mid-January 1953, persuaded the USAF to wee Project. BLUE BOOK-as.5
means cf publicly debunking” UPO's, and #t a later stage to @llceste
funds for the Avro advanced “saucer” aireraft eat the launching of 4
eYash Ploeramny Late antimeravity pewirs Toe dnitisie such progreénids
decades ahead of normal scientific development would indicate thay
ibe Use. Governsent gekwuwledeed the eXistetes ef 4Vinced "seireraret
which presumably used a gravity-centrel methed of prowuleion., An
additional motivelian ceuld heave been the Pear that@the USSR wewta
achieve this goal before the U.S.
a, By erecting a facade of ridicule, the U.Siheped to allay
public alarm, reduce the possibility of the Soviet taking advanlave
of UFO mass sightings for either paychological 6¥ actual warfare
Purposes, and act as a cover for the real U.S. programme of developing
veblcles thet emulate UPO pevforienees: . the RAAF Logether with sany
other countries of the world give eredente only to the UGAP poblic
facade and appe…
// Full OCR
// עוד ממהדורה 03