DOW-UAP-D017, דיווח על UAP בבסיס סנדיה, 1948-1950

תיק התכתבות כללית מבסיס סנדיה שבאלבוקרקי, ניו מקסיקו, מקום מושבו של פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים (AFSWP), ובו מסמכים מדצמבר 1948 עד מאי 1950. עיקר התיק עוסק ב"כדורי האש הירוקים" שנצפו מעל ניו מקסיקו ומערב טקסס בקרבת מתקני הגרעין: דוחות של מחוז 17 של המשרד לחקירות מיוחדות של חיל האוויר (OSI) בבסיס קירטלנד, שבעה דוחות של האסטרונום לינקולן לה-פאז (Lincoln LaPaz) מאוניברסיטת ניו מקסיקו, פרוטוקול כנס מדענים בלוס אלמוס בהשתתפות אדוארד טלר, ניסויים לאיסוף אבק נחושת מן האוויר, ודוחות הצבא הרביעי על אורות מעל "אזור Q" במחנה הוד, טקסס. לצדם נמצאים גם כמה מכתבים מנהליים שאינם קשורים לתופעות.

רקע

פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים (AFSWP) הוקם אחרי מלחמת העולם השנייה כיורשו של פרויקט מנהטן ואחראי על מלאי הנשק הגרעיני והאימון בו; בסיס סנדיה שימש מטה מרכזי שלו. המסמכים עצמם מתארים כיצד בפגישת קישור של גופי מודיעין וחקירה בדצמבר 1948 הוחלט, בשל תדירות התופעות האוויריות הבלתי מוסברות באזור, לארגן דיווח שיטתי, ומחוז 17 של OSI, בפיקודו של לוטננט קולונל דויל ריס (Doyle Rees), קיבל על עצמו את איסוף הדיווחים והעברתם לפיקוד החומרה האווירית (AMC) של חיל האוויר. לה-פאז, מנהל המכון למטאוריטיקה וראש החוג למתמטיקה ואסטרונומיה באוניברסיטה, שימש יועץ מתנדב של המחוז. בכנס בלוס אלמוס בפברואר 1949 נאמר שהנושא סווג "סודי" תחת השם פרויקט Grudge, ושהאחריות העיקרית לחקירה הועברה לחטיבת T-2 בפיקוד החומרה האווירית.

מה כתוב במסמך

סדר המסמכים בתיק אינו כרונולוגי. התיאור כאן הולך לפי סדר הופעתם.

מכתבים מנהליים

התיק נפתח במכתב מ-7 באפריל 1949 של מפקד יחידה D של קבוצת הדיווח המיוחדת 1100 של חיל האוויר בבסיס קמפבל, קנטקי, לוטננט קולונל ריצ'רד קליין (Richard W. Kline), למפקד בסיס סנדיה. המכתב מדווח על תיקון ליקויים שעלו בביקורת ביטחון: שער חשמלי שנסגר בין 1700 ל-0700, מנעולים במקום בריחים בשערי הגדר החיצונית, מכשירי קשר בג'יפים ותוכנית כוננות זמנית, משום שטרם הוצב אחראי מלאי ודיוויזיית המוטסים ה-11 טרם הגיעה. הליקוי היחיד שנותר הוא סחף קרקע. בהמשך התיק יש התכתבות מדצמבר 1949 בין בסיס סנדיה לפיקוד האווירי האסטרטגי (SAC) על ועדה לבדיקת מתקני נשק מיוחד בבסיסי הפיקוד. מסמכים אלה אינם עוסקים בתופעות אוויריות.

ניסויי איסוף אבק נחושת, יולי-אוגוסט 1949

מכתב מ-10 באוגוסט 1949 של ויליאם קרוזייר (W. D. Crozier) מחטיבת המחקר והפיתוח של בית הספר למכרות של ניו מקסיקו בסוקורו ללה-פאז מצרף דוח שכתב עם בן סילי (Ben Seely) על ניסיון לאסוף חלקיקים מוטסים הקשורים לכדור האש של 24 ביולי 1949, שנצפה מעל סביבת סוקורו בשעות הערב. מכשיר ההחטפה (impactment) שלהם עיבד כ-34 ליטר אוויר בדקה, והחלקיקים נלכדו על זכוכיות מיקרוסקופ מצופות דבק ובו חומצה רובאנית, המגיבה לנחושת, לניקל ולקובלט. האיסוף הראשון נעשה ב-10:00 בבוקר 25 ביולי, כשלוש-עשרה וחצי שעות אחרי כדור האש, בקמפוס, והכיל כמה חלקיקים גדולים, עד יותר מ-100 מיקרון, שהגיבו לנחושת. האיסופים נמשכו שמונה ימים, ובמהלכם החלקיקים הגדולים נעשו נדירים ואילו הקטנים (1-15 מיקרון) רבו. החוקרים מצאו גם כמה סימני נחושת באיסוף ישן מ-14 ביולי, עשרה ימים לפני האירוע, ולכן כתבו שזה "מסוכן מאוד" לקשור את הנחושת לכדור האש, אף שנותרה "שארית של אפשרות". באיסוף של 26 ביולי ב-2:00 אחר הצהריים נמצאו שלושה כדורים מושלמים בקוטר 12 מיקרון עם תגובת קובלט חזקה, שתוארו כ"ייחודיים לגמרי" בניסיונם. מסקנתם הייתה שהתוצאות "שליליות או לא חד-משמעיות", אך שקיים ציוד לאיסוף ממטוס שיכול להכריע בשאלה. במכתב הנלווה תיאר קרוזייר שמונה-עשר איסופים בתשעה מקומות; באחד, R-104L, על כביש 84 שבעה-עשר מייל צפונית לכביש 66, נמצאו חלקיקי נחושת רבים, אך שתי מכוניות חלפו בזמן האיסוף, והוא הניח שמקורם מקומי.

הדוח השישי של לה-פאז לקולונל ריס, מ-17 באוגוסט 1949, מתאר את רקע הניסוי: אחרי שחיפושים לאורך מסלול כדור האש של 30 בינואר 1949 לא העלו שברים, עלתה האפשרות שהגוף התאדה ושאבק ממנו, ככל הנראה נחושת או סגסוגת שלה, ירד ארצה. צוות ובו מייג'ור צ'ארלס פיליפס (Charles L. Phillips), פול טאפט (Paul Taft) מלשכת מזג האוויר והסוכן המיוחד ג'ק בולינג (Jack Boling) נפגש עם קרוזייר בסוקורו ב-26 ביולי. קרוזייר נטה לייחס את החלקיקים הגדולים לגג או למרזבים של בניין המעבדה בקמפוס, ולכן נעשו איסופים בשטח הפתוח דרך סן אנטוניו, קרת'ג' ובינגהם, וגם בהם נמצאה נחושת. לה-פאז השיב אחת לאחת על נימוקי קרוזייר, ובין השאר טען שגל ההדף הכלפי מטה של כדורי אש כמעט אנכיים יכול להסביר את ירידתם של החלקיקים הזעירים. הוא קיבל את המסקנה ש"התוצאות שליליות או לכל היותר לא חד-משמעיות", אך הדגיש שאם יתברר שהנחושת אכן יורדת מכדורי האש, "הרי שכדורי האש אינם מטאוריטים רגילים", שכן נחושת היא מן היסודות הנדירים ביותר במטאוריטים. הוא המליץ על טיסות איסוף בגובה 40,000 רגל ומעלה מתחת למסלולי כדורי האש, במטוס B-36 או B-50, ועל איסוף קרקעי לאורך מסלול כדור האש של 30 בינואר.

סיכום OSI, מאי 1950

מכתב מ-25 במאי 1950 של מחוז 17 של OSI לבריגדיר גנרל ג'וזף קרול (Joseph F. Carroll), מנהל החקירות המיוחדות, מסכם את התופעות בניו מקסיקו מדצמבר 1948 עד מאי 1950. לפיו העדים כללו מדענים, סוכני OSI, טייסי חברות תעופה וטייסים צבאיים, מפקחי ביטחון בלוס אלמוס ואחרים "שאמינותם אינה מוטלת בספק", וכל תצפית סווגה לאחת משלוש קטגוריות: תופעת כדור אש ירוק, דיסקה או וריאציה שלה, וככל הנראה מטאור. המכתב מזכיר כנסים בלוס אלמוס ב-17 בפברואר וב-14 באוקטובר 1949, בהשתתפות הצבא הרביעי, AFSWP, אוניברסיטת ניו מקסיקו, ה-FBI, ועדת האנרגיה האטומית, אוניברסיטת קליפורניה, הוועדה המדעית המייעצת של חיל האוויר ואחרים. לפי המכתב לא הוצע שם הסבר הגיוני, אך הוסכם שהתופעות קיימות, שיש לחקור אותן מדעית, ושהתרחשותן הנמשכת ליד מתקנים רגישים "מעוררת דאגה". עוד נכתב שחטיבת המחקר הגאופיזי של AMC חתמה על חוזה עם חברת Land-Air בבסיס הולומן למחקר מדעי מוגבל של כדורי האש. למכתב צורפו טבלת תצפיות, תצלום של תצפית מספר 175, מכתב של לה-פאז וגרף.

טבלת התצפיות עצמה, "סיכום תצפיות בתופעות אוויריות לא ידועות, מחוז 17", משתרעת על עמודים רבים וכמעט אינה קריאה בסריקה. ניתן לזהות בה מקומות כמו מחנה הוד ובסיס קילין בטקסס, לוס אלמוס, אלבוקרקי, לאס קרוסס, אלמוגורדו, ווייט סנדס, בסיס סנדיה, רוזוול, סוקורו, קריזוזו, טולרוסה, פרמינגטון וקורונה בניו מקסיקו, ווינסלו, טוסון ו-Window Rock באריזונה, ועמודות של שעה, מספר עדים, צבע, צורה, גודל, מהירות ואופן היעלמות. בין הרשומות הקריאות: עצם "בגודל כדור בייסבול" ואור שהתפוצץ לחתיכות מעל אלמוגורדו. באחת הרשומות מופיעה מהירות של עד 11,000 מייל לשעה (קריאה לא ודאית).

הדוח השביעי של לה-פאז, מאי 1950

בדוח מ-23 במאי 1950 חוזר לה-פאז על עשרת ההבדלים שמנה כבר בדצמבר 1948 בין כדורי האש הירוקים למטאורים, ומוסיף הבדל אחד-עשר: שיא תדירות התצפיות בכדורי האש הוא בסביבות 2030, ולא ב-0300 כמו במטאורים רגילים או ב-1600 כמו בנפילות מטאוריטים, ורוב התצפיות מרוכזות בין 5 ל-11 בערב. הוא מציין שבשעות אלה בוקר באזור הרי אורל בברית המועצות, ושטילים מונחים במהירויות שנמדדו היו מגיעים משם לניו מקסיקו בפחות מ-15 דקות, ומעלה זאת כ"פרשנות אפשרית". עוד ציין ירידה במספר כדורי האש בחודשיים האחרונים, בזמן שמספר דיווחי "הצלחות המעופפות" באזור הגיע לשיא. הוא ציטט מכתב מג'וזף קפלן (Joseph Kaplan) מהוועדה המדעית המייעצת: "בכנות, איני מכיר ניסויים שיגרמו להופעת העצמים הלא שגרתיים האלה, וגם פון קרמן אינו מכיר". בציטוט ממכתב שכתב בפברואר 1950 לד"ר ויקוף (Wyckoff) כתב שאינו מוצדק בעיניו להמליץ על פרויקט כדורי אש, וחילק את כדורי האש לשתי קטגוריות, שהראשונה בהן היא מטאוריטים בעוצמה חריגה, אך הקטע על הקטגוריה השנייה קטוע בסריקה. הוא הציע שאם תיערך חקירה, יעמדו בראשה פרד וויפל (Fred L. Whipple) לצילום, פיטר מילמן (Peter M. Millman) ממצפה הדומיניון לספקטרוגרפיה, מנינג (Manning) מסטנפורד למכ"ם וקרוזייר לאיסוף אבק, והציע את עצמו כיועץ.

סיכום המידע מאפריל 1949 והערותיו

מכתב העברה מ-18 במאי 1949 של לוטננט קולונל ריס לבסיס סנדיה מצרף "סיכום מידע" מ-19 באפריל 1949, שנשלח גם ל-FBI באלבוקרקי, לפיקוד הצבא הרביעי, לשירות הביטחון של האנרגיה האטומית ולגופים נוספים. הסיכום מגדיר את המאפיינים המשותפים לרוב האירועים: צבע ירוק או ירקרק-לבן, מסלול אופקי, מהירות נמוכה מזו של מטאור אך גבוהה מזו של כל כלי טיס ידוע, היעדר קול, היעדר שובל או ענן אבק, ונראות של שנייה עד חמש שניות. לדבריו אף אחד מהאירועים לא נמצא קשור לגוף טבעי ידוע. הטבלה כוללת רק תצפיות שבהן ערכו אנשי OSI ראיונות, עם עדים כמו טייסים, אזרחים ומפקחי AESS בלוס אלמוס.

להערות הנלוות צורפו קטעים מדוחות לה-פאז. בדוח השני (20 בדצמבר 1948) חישב את מסלולו של כדור האש של 12 בדצמבר 1948, בשעה 9:02 בערב, שנצפה בו-זמנית מסמוך לפסגת סטרביישן (Starvation Peak) ומשמורת לוס אלמוס: מסלול כמעט אופקי באורך כ-25 מייל בגובה 8-10 מייל ובמהירות 8-12 מייל בשנייה, שהמשכו לאחור עובר כמעט במרכז שמורת לוס אלמוס. מכאן הסיק שכדור האש היה "בהחלט לא מטאורי". הצבע הירוק תואם לדבריו את זה של מלחים מסוימים בלהבת מבער מעבדה, באורך גל של כ-5,218 אנגסטרם. בדוח השלישי (30 בדצמבר 1948) חישב את מסלול כדור האש של 20 בדצמבר 1948, בשעה 8:54 בערב, שנצפה בידי מפקחי AESS ויליאם וילסון, ביופורד טרואט, קליפורד סטרנג ובידי מפקח הביטחון ג'ורג' סקיפר: הגוף ירד בזווית של כ-45 מעלות לגובה 2.3 מייל בלבד, ואז נע אופקית כ-7.9 מייל, ומסלולו עבר כשישה מייל צפונית לעיירה לוס אלמוס. לא נשמע קול, ולה-פאז כתב שאין לו היסוס להעיד שהעצם "לא היה מטאוריט נופל".

הערה 4 היא תזכיר מ-7 בינואר 1949 של ראש ענף הביטחון הפיזי, מתיו דויל (Matthew J. Doyle): טוראי ראשון מרדית' אווריט (Meredith J. Everitt) מקבוצת המשטרה הצבאית שמר ב-6 בינואר 1949 על מטוס C-97 במסלול הנחיתה, וסמוך ל-1730 ראה עצם בהיר בצורת יהלום, באורך כשני רגל, בהיר יותר במרכזו, בגובה 1,500-2,000 רגל, שנע מהר בהרבה מכל מטוס סילון שראה, ללא עשן. שני חיילים ששמרו לידו לא הספיקו לראותו.

בדוח הרביעי (21 בפברואר 1949) תיאר לה-פאז את כדור האש של 30 בינואר 1949, ב-5:54 אחר הצהריים: יותר ממאה עדויות נאספו תוך שעות, ובסופו של דבר התברר שאלפי אנשים בניו מקסיקו ובטקסס ראו אותו. הוא נצפה בגובה של כשנים-עשר מייל ונע במסלול כמעט אופקי. נערכו סקר קרקעי בעיירות רבות בניו מקסיקו ובטקסס בתנאי מזג אוויר קשים וגיחת סיור נמוכה במטוס T-11 ב-4 בפברואר, ללא ממצא של שברים. לא נשמעו פיצוצים, אך ברוזוול ובסמוך למולשו (Muleshoe) שבטקסס דווח על קולות שריקה ולחישה. עדים בטקסס תיארו את צבעו ככחול, כתום, אדום ואף סגול. לה-פאז העריך שזה היחיד מבין הגופים שנחקרו שיש סימן שהיה מטאוריט, וכתב שעם שובו לעבודה מלאה באוניברסיטה עליו להפסיק את שיתוף הפעולה עם OSI. ההערה האחרונה מתארת אירוע מ-8 במרץ 1949 שדיווח עליו מפקח AESS: עצם אליפטי, קצר ועבה, בצבע אלומיניום, עטוף בלהבה "גלית", שהעד השווה לחלק של טיל גרמני מתקופת המלחמה (קריאה לא ודאית).

כנס לוס אלמוס, פברואר 1949

מכתב של בסיס סנדיה מ-31 במרץ 1949 לראש AFSWP בוושינגטון מצרף את דוח הנסיעה של קומנדר ריצ'רד מנדלקורן (Richard S. Mandelkorn) מחטיבת המחקר והפיתוח של סנדיה, מ-18 בפברואר 1949, על כנס שנערך בלוס אלמוס ב-16 בפברואר 1949 בנושא "פרויקט Grudge". בין המשתתפים: מרשל הולוויי, פרד ריינס, ג'ון מנלי ואדוארד טלר מלוס אלמוס, אנשי ועדת האנרגיה האטומית והביטחון, מייג'ור ויליאם גודסו (William A. Godsoe) מהצבא הרביעי, קפטן ניף (Neef) מחיל האוויר ולה-פאז. לה-פאז תיאר את "אירוע פסגת סטרביישן", שראה בעצמו: אור שהופיע בבת אחת בעוצמה מלאה ונשאר קבוע, צבע צהוב-ירוק, מסלול אופקי, מהירות זוויתית קבועה, כשתי שניות, ללא קול. נאמר שמאז 5 בדצמבר 1948 היו יותר מעשרה אירועים דומים וכעשרים נוספים עם סטיות קלות, ושכדורי אש ירוקים לא דווחו בשום מקום אחר בארצות הברית מלבד "המשולש" לוס אלמוס, לאס וגאס ומערב טקסס.

טלר הראה שגוף חומרי במהירות של כשמונה מייל בשנייה היה צריך מסה של כעשרים גרם כדי להפיק את האור, ושגל ההלם של גוף כזה בגובה 8-10 מייל היה יוצר רעש חזק שנשמע עד עשרה קילומטרים. מכיוון שלא נשמע קול, הייתה דעתו המשוערת שאין מדובר בגופים חומריים, ושיש לחפש הסבר בתחום האלקטרוניקה והאופטיקה. ברדבורי (Bradbury) הסתייג מההסבר האלקטרוני. הוסכם שזה "כמעט בלתי אפשרי" שגוף גדול, כמו טיל מונחה, יעבור באטמוספרה במהירות כזו בלי רעש. הפעולות המומלצות היו חישוב מחודש של נתוני טלר, הקמת תחנות תצפית צילומיות ופוטומטריות, ואם יאושרו מסקנותיו, הסרת הסיווג כדי לשתף מדענים בכל הארץ. מנדלקורן סיכם שהתופעות "ראויות להתייחסות רצינית" עד שיוסברו, ושהופעתן ליד מתקנים רגישים מעוררת דאגה. בהערת שוליים נוסף שקפטן ניף דיווח על כדור אש כחול שנראה מסנדיה ב-17 בפברואר 1949 לפנות בוקר, ועל אור צהוב-כתום בצורת סיגר באותו יום בין 1759 ל-1806.

האורות מעל אזור Q במחנה הוד, מרץ 1949

שלושה סיכומי מידע של מחלקת המודיעין (G-2) של הצבא הרביעי בפורט סם יוסטון, מ-16, 18 ו-24 במרץ 1949, עוסקים באורות מעל "אזור Q" (אתר בייקר) של AFSWP במחנה הוד, טקסס. הסיכום הראשון קובע שהתופעות, שלא דווחו קודם במחנה הוד, דומות לאלה שנצפו בחודשים שקדמו לכך בבסיס סנדיה. העדים תוחקרו כל אחד בנפרד וללא הודעה מוקדמת, הובלו לנקודות התצפית וכיוונו מכשיר מדידה אל נקודות ההופעה וההיעלמות. ב-6 במרץ בשעה 2100 תיאר סמל הוברט ויקרי (Hubert J. Vickery) עצם מוארך "בערך שני רגל על רגל" באור כחלחל-לבן; עדים אחרים תיארו "הבזק קבוע" כמו נורת הבזק, כדור עם שובל כתום ועצם "בצורת לימון עם זנב". טוראי ראשון מקס מנלאב (Max Eugene Manlove) תיאר עצם כתום בצורת טיפה שנפל אנכית מאחורי עצים ונראה "כשתי שניות". רב"ט לוק סימס (Luke Burke Sims) תואר כ"צופה טוב" והספיק לרוץ עשרה צעדים לעבר טלפון שדה לפני שהאור נעלם. נכתב ש-52 מוקשי תאורה (trip flares) הוצבו באזור בידי הדיוויזיה המשוריינת ה-2 ושייתכן שחיות בר הפעילו חלק מהם, אך שהם מתפוצצים על הקרקע ואינם עולים לאוויר. האורות יצרו "מעגל גס" סביב אזור Q.

ב-17 במרץ, כשצוות כוננות של הדיוויזיה התכונן לירות זיקוקים כדי לבדוק את כושר ההבחנה של העדים, הופיעו לפני תחילת הניסוי שמונה אורות, שמיקומם נקבע בתצפית כפולה מכוונות טנקים. קפטן הוראס מקלוך (Horace McCulloch), עוזר קצין המודיעין, ראה שלושה מהם. אחד התפרץ לאשכול ירוק, אחד היה אדמדם ואחד לבן, ועד אחד השווה חלק מהם לזיקוקי אקדח Very. בדיקת חימוש הראתה שלא הונפקו זיקוקים כבר חודשים, וה-FBI וה-ONI בסן אנטוניו עודכנו. סיכום נוסף מדווח על ארבעה אורות, שלושה צהובים ואחד אדום, שנצפו בידי סיורים ב-18 במרץ בשעה 1947 (קריאה לא ודאית), ועל אורות מהבהבים ליד מחצבה, ללא כל ממצא בשטח. בסוף התיק מופיעה מפת השכבה של מרכז משחיתי הטנקים במחנה הוד, ובה סימון בצבעים שונים של העצמים מכל אחד משלושת הלילות.

פרטים בולטים

• אדוארד טלר העריך בכנס בלוס אלמוס שכדורי האש אינם גופים חומריים, משום שגוף כזה היה מרעיש בגובה שבו נצפו.
• לה-פאז חישב שהמשך מסלול כדור האש של 12 בדצמבר 1948 עובר כמעט במרכז שמורת לוס אלמוס.
• לפי הדוח השביעי, שיא התצפיות היה בסביבות 2030 בערב, ולה-פאז העלה כאפשרות טילים מונחים ששוגרו מאזור הרי אורל.
• כדורי קובלט מושלמים בקוטר 12 מיקרון נמצאו באיסוף האוויר בסוקורו ב-26 ביולי 1949.
• הכנס של פברואר 1949 נערך תחת השם המסווג פרויקט Grudge.
• טוראי אווריט תיאר עצם בצורת יהלום שנע מהר בהרבה ממטוסי סילון, בזמן ששמר על מטוס C-97.
• במחנה הוד הופיעו שמונה אורות דווקא כשהצבא התכונן לבדוק את העדים בעזרת זיקוקים.

מה לא נמצא במסמך

טבלאות התצפיות של OSI כמעט אינן קריאות בסריקה, ולכן אי אפשר לאמת מהן את המספר 209 תצפיות שמופיע בתיאור הרשמי באתר war.gov; גם התצלום של תצפית 175 והגרף אינם ניתנים לקריאה. חלק מהדוח השביעי של לה-פאז, ובכלל זה עשרת ההבדלים המלאים והקטע על הקטגוריה השנייה של כדורי האש במכתבו לוויקוף, מקוטע. בכמה מסמכים של הצבא הרביעי השנה נקראת בסריקה "1919" במקום 1949. מכתב OSI מ-1950 נוקב בכנסים ב-17 בפברואר וב-14 באוקטובר 1949, ואילו דוח מנדלקורן ומכתב סנדיה נוקבים ב-16 בפברואר. התיאור הרשמי מכנה את AFSWP "תוכנית" ומציג את הממצאים כתצפיות בסנדיה, אך המסמכים מכנים אותו "פרויקט" ורבות מהתצפיות נעשו בלוס אלמוס, בטקסס ובאריזונה. התיק אינו מגיע למסקנה על מקור כדורי האש.

מונחים

• AFSWP - פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים.
• OSI - המשרד לחקירות מיוחדות של חיל האוויר.
• AESS - שירות הביטחון של האנרגיה האטומית, ששמר על מתקני לוס אלמוס.
• AMC - פיקוד החומרה האווירית של חיל האוויר.
• G-2 - מחלקת המודיעין במטה צבאי.
• Q Area / Site Baker - האתר המאובטח של AFSWP במחנה הוד, טקסס.