DOW-UAP-D100, דו"ח פיקוד החימוש האווירי על עצמים מעופפים בלתי מזוהים, 1947-1948

תיק של 245 עמודים מתוך ארכיון מנהלת המודיעין במטה חיל האוויר האמריקאי, ובו התכתבותה עם פיקוד החימוש האווירי (AMC) בבסיס רייט-פטרסון שבדייטון, אוהיו, על "דיסקיות מעופפות" ועל Project SIGN, מספטמבר 1947 ועד נובמבר 1948. במרכזו מכתב המטה מ-3 בנובמבר 1948, שדרש מ-AMC את מסקנותיו ואת המלצותיו מה למסור לעיתונות, ותשובת AMC מ-8 בנובמבר 1948. סביבם נאספו עשרות מכתבים, העברות, דיווחי תצפית ותזכירים פנימיים שמראים איך נבנה מנגנון האיסוף והחקירה של חיל האוויר בשנה הראשונה שלו.

רקע

התיק נפתח לאחר גל הדיווחים של קיץ 1947 על "צלחות מעופפות" בארצות הברית. לפי המסמכים, ב-30 בדצמבר 1947 הורה מטה חיל האוויר ל-AMC "להקים פרויקט שמטרתו לאסוף, למיין, להעריך ולהפיץ" כל מידע על תצפיות ותופעות באטמוספרה שעשויות לנגוע לביטחון הלאומי. הפרויקט קיבל את השם SIGN, ומחלקת המודיעין של AMC (משרד T-2, לימים MCI) ריכזה אותו. בצד המטה טיפל בתיק משרד AFOIR-CO, ענף האיסוף של חטיבת דרישות המודיעין האווירי, בעיקר בידי לוטננט קולונל ג'ורג' D. גארט ג'וניור (George D. Garrett, Jr.).

התיק מסודר בסדר כרונולוגי הפוך: הוא נפתח בנובמבר 1948 ויורד אחורה עד ספטמבר 1947. לרבים מהפריטים מצורף "תזכיר לתיעוד" (Memorandum for Record) שמסביר את הרקע.

מה כתוב במסמך

מכתב קבל מ-3 בנובמבר 1948 ותשובת AMC

המכתב "Flying Object Incidents in the United States" נשלח מהאלוף צ'ארלס פ' קבל (C. P. Cabell), מנהל המודיעין במשרד סגן ראש המטה למבצעים, "בפקודת ראש המטה", אל המפקד הכללי של AMC. בתיק שני עותקים, טיוטה ונוסח חתום, ודף הכיסוי מראה שהטיוטה הוכנה ב-28-29 באוקטובר 1948. קבל מזכיר את ההוראה מ-30 בדצמבר 1947 וקובע: "המסקנה נראית בלתי נמנעת שנצפה עצם מעופף מסוג כלשהו". מאחר שזהותו ומקורו אינם ידועים למטה, יש להגביר את המאמץ לקבוע אם העצמים "ממקור מקומי או זר" עד שתושג ראיה חותכת, כי "צורכי ההגנה הלאומית" מחייבים אותה לשם אמצעי נגד. לצד זה הוא מצביע על הצורך ליידע את הציבור: עד כה היו מעט מדי נתונים, אבל "העיתונות עומדת לקחת את העניין לידיה", ו"שתיקה מצדנו לא תהיה מקובלת עוד זמן רב". הוא מבקש מיד שלושה דברים: מסקנות AMC עד כה, המלצה על המידע שיימסר לעיתונות, והמלצה אם למסור אותו ביוזמה או להמתין לפניות.

התשובה, הסבה ראשונה מ-8 בנובמבר 1948 שמסומנת T-73017, חתומה בידי קולונל H. M. מקוי (H. M. McCoy), ראש מחלקת המודיעין של AMC. לפיה בחן AMC כ-180 תקריות. העצמים מחולקים בה לארבע קבוצות: דסקה שטוחה עגולה או כמעט עגולה; גוף בצורת טורפדו או סיגר בלי כנפיים או סנפירים נראים; עצמים כדוריים או דמויי בלון; וכדורי אור בלי צורה נראית.

חלק מהעצמים זוהו בוודאות כבלוני מזג אוויר או בלונים מדעיים לאוויר העליון, ורבים מהעצמים העגולים הם "כנראה מאותו טבע", אף שבדרך כלל לא ניתן היה לאשר זאת. אחרים הם אסטרופיזיקליים: בתצפיות יום דווח כוכב הלכת נוגה כעצם עגול כסוף בגובה רב מאוד, ו-AMC פועל לגייס אסטרופיזיקאי בולט כיועץ. את ההיבטים הפסיכולוגיים, ובהם הזיות, אשליות אופטיות ותרמיות מכוונות, בוחנים בתיאום עם המעבדה האווירית-רפואית (Aero-Medical Laboratory). עם זאת נותר מספר דיווחים שאין להם "הסבר יומיומי סביר", ו"עד כה לא הושגה שום ראיה פיזית". AMC ראיין מדענים, ובהם ד"ר אירווינג לנגמיור (Irving Langmuir) מג'נרל אלקטריק, שאמר בראיון מוקדם שאפשר להסביר את התקריות אך הנתונים אינם מספיקים; ראיון נוסף איתו תוכנן, בעיקר על "כדורי האור".

בסעיף 7 נכתב שכל המידע שבידי המטה מצביע על כך שהדסקות, העצמים דמויי הסיגר ו"כדורי האור" "אינם ממקור מקומי". בדיקה הנדסית הראתה שכלי טיס דסקי או חסר כנפיים יכול להחזיק את עצמו באוויר באמצעים אווירודינמיים ושבעיות היציבות והשליטה כנראה פתירות, אך לפי התאוריה האמריקאית הנוכחית ביצועי הטיפוס, הגובה והטווח שלו יהיו חלשים יחסית עם מנועים קיימים. בסעיף 8 נכתב שהאפשרות של "כלי רכב מכוכב לכת אחר" לא נזנחה, אך ראיות מוחשיות "חסרות לחלוטין". AMC שרטט את התקריות מול מועדי התקרבותם של מרקורי, נוגה ומאדים לכדור הארץ ומצא תנודה מחזורית בתדירות שנראית קשורה לעקומות, "אך ייתכן שזה צירוף מקרים בלבד". סעיף 9 מפנה ל-"The Books of Charles Fort" (1941) ומציין שתופעות דומות דווחו כנראה במשך מאה שנה או יותר.

המסקנות בסעיף 10: ברוב המקרים הצופים אכן ראו עצם מעופף שאינם יכולים לסווג כמטוס "בגבולות ניסיונם האישי"; אין עדיין הוכחה חותכת שעצמים לא מזוהים, מלבד בלונים, הם כלי טיס אמיתיים; וטיבם לא ייקבע עד שתושג ראיה פיזית, "כמו זו שתתקבל מהתרסקות". סעיף 11 ממליץ לא למסור לעיתונות מידע על עצמים שלא זוהו, ואם העיתונות תתעקש, לומר שרבים זוהו כבלוני מזג אוויר או גרמי שמיים ושהחקירה נמשכת. סעיף 12 מודיע שדו"ח מסכם, כולל בדיקה טכנית של ההיבטים ההנדסיים, "כמעט גמור".

חברות התעופה, JANAP 146 וההודעה לעיתונות

במכתב מ-26 באוגוסט 1948 כתב גארט שבכנס במטה ב-27 ביולי 1948 הוסכם לפנות לאיגוד התחבורה האווירית (Air Transport Association), כדי שחברות התעופה האמריקאיות ידווחו ישירות ל-AMC על תופעות אוויריות חריגות. הוא צירף את JANAP 146, הוראות לדיווח מודיעיני על תצפיות (CIRMIS), שלא נכתבו במיוחד ל"דיסקים" אך יכולות לשמש גם טייסי חברות, ותזכיר מ-9 בספטמבר 1948 ביקש לתקן אותן כך שיכללו חברות תעופה אזרחיות מקומיות. AMC השיב ב-26 באוקטובר 1948 וביקש להפיץ לחברות רשימת "Essential Elements of Information" (צורפו 6 עותקים) כתוספת. בתיק גם נוסח קצר להודעה פומבית ברוח זו: חלק מ"הצלחות המעופפות" זוהו כבלוני מזג אוויר וגרמי שמיים, והחקירה נמשכת.

פניות ל-CIA ול-Rand, סתיו 1948

ב-7 באוקטובר 1948 כתב מקוי ל-CIA, דרך מטה חיל האוויר, שאין עדיין זיהוי ודאי ומקור "הדיסקים המעופפים" נותר לוט. ייתכן שחלקם ממקור מקומי, "תצורות לא מוכרות של ההישגים האווירונאוטיים האחרונים שלנו" או כלי ניסוי, ולכן הוא מבקש כל ראיה למקור מקומי, כדי להבחין בין פיתוחים אמריקאיים ל"הישגים זרים עוינים אפשריים".

במקביל ביקש AMC, בחתימת קולונל W. R. קלינגרמן (W. R. Clingerman), ממלא מקום ראש מחלקת המודיעין, לאשר מחקר מיוחד בעדיפות 3A בתאגיד Rand בפיקוחו (דף הכיסוי מ-22 באוקטובר 1948). בנספח "Project Sign Study Requirements" נכתב שהפיקוד שקל שחלק מהעצמים הם חלליות ניסיוניות או כלי ניסוי לפיתוחן, ואם כך, "סביר יותר שהם מייצגים מאמץ של אומה זרה ולא תוצר מעבר לכדור הארץ". מ-Rand התבקשה רשימה של מאפייני תכנון וביצועים שמבחינים חללית.

דיווחים ומכתבי אזרחים, 1948

בתיק עשרות העברות של דיווחים, חלקן דפי כיסוי בלבד בלי התוכן עצמו. הבולטים שבהם:

• אזרחית מצפון ג'ורג'יה כתבה ל"משרד המלחמה" בספטמבר 1948 ושאלה מה הם הדברים שתושבי האזור רואים בשמיים, "עגולים וארוכים במקצת כמו סיגר ענק", עם מנוע "שנשמע כמו אופנוע". לדבריה, אם הם זרים "אתם צריכים לדעת", ואם אמריקאיים "אינני צריכה לדעת".
• דו"ח 565-47 של לשכת הנספח הצבאי בנורווגיה על "כוכבים נופלים" שנראו ב-15 בדצמבר 1947. AMC ביקש ביולי 1948 טופס והצהרה חתומה. המטה השיב ב-11 באוגוסט 1948 שהעדה היא בתו בת ה-16 של הנספח הצבאי, ו"לא תצמח שום תועלת מתשאול נערה בת 16 שמונה חודשים אחרי התקרית".
• תושב פנסילבניה כתב ב-9 ביולי 1948 שב-4 ביולי, ב-23:15, ראה עם אשתו אור בצבע ובגודל של כוכב שנע בלי רעש, נעצר כמה פעמים לכמה שניות ונעלם; כשעמד "לא היה אפשר להבדיל בינו לבין כוכב".
• חיל האוויר ה-11 העביר דו"ח: בליל 8 במאי 1948, בהובסון, אוהיו, ראו שלושה עובדי רכבת New York Central עצם עגול בצבע זרחני, בקוטר נראה של תשעה אינץ', שנע ב"מהירות רבה" בגובה 6 עד 8 מייל והשאיר שובל זרחני. החיל לא פתח בחקירה.
• לוטננט קומנדר מרקוס L. לואו ג'וניור (Marcus L. Lowe, Jr.) מחיל הים דיווח שב-30 באפריל 1948, בסביבות 10:15, כשטס במטוס SNJ בגובה כ-5,500 רגל ממש דרומית לתחנת האוויר הימית אנקוסטיה, ראה עצם דמוי כדור צהוב כ-1,000 רגל מתחתיו ובמרחק כמייל, נע מדרום לצפון בגובה קבוע "למרות רוח עליונה מצפון-צפון-מערב", במהירות מוערכת של כ-100 מייל לשעה. העצם נראה לו בלון, אך מסלולו משך את תשומת לבו. הוא לא רדף אחריו כי העצם נכנס לאזור הטיסה האסור של הקפיטול והבית הלבן.
• אזרחית מחוף ג'רזי כתבה שוב ושוב על אורות מעל החוף, בין השאר לשר חיל האוויר סימינגטון (Symington) ולנשיא טרומן. התשובה הרשמית הודתה לה על "התעניינותה הפטריוטית". בתזכיר לתיק נכתב ש-AMC שלח קצין לראיין אותה והוחלט לא להמשיך, אבל לשם זהירות סוכם עם משמר החופים שידווח ל-AMC על תופעות חריגות, ו"עד כמה שידוע לא הגיע דבר".
• בבייקרספילד, קליפורניה, דיווח משרד השריף שב-5 במרץ 1948, בין 1610 ל-1655, ראה תושב שני עצמים נופלים, "דומים למטוס נופל שמשאיר עשן ופסולת", וב-8 במרץ ראה עד אחר שני עצמים נופלים, אחד מהם בוער. החיפושים לא העלו דבר.

האחים הורטן ושירות גזירי העיתונות

המסמך המוקדם ביותר בחלק הראשון הוא מכתב AMC מ-24 בספטמבר 1947, שבו העביר מקוי לאלוף ג'ורג' מקדונלד (George C. McDonald) תרשים בשם "Loedding Flying Disc" (LD-2), עם הנחיה לרשום כל מי שעיין בו בגלל זכויות פטנט. צורפו אליו מסמכים על הכנפיים המעופפות של האחים הורטן. ב-16 בפברואר 1948 העביר קבל ל-AMC מזכר איסוף מס' 7, שמבקש קשר עם האחים הורטן, "מתכננים של כלי טיס מסוג דסקה מעופפת"; במרץ 1948 נמסר שד"ר ריימר הורטן (Reimar Horten) יועמד לראיון "במועד עתידי", ובאפריל עדיין לא התקבלו ממצאים.

פרשה אחרת עוסקת בשירות גזירי עיתונות ל-SIGN. בפברואר 1948 הציע מגזין Plane Facts בדייטון שירות כזה, ונאמר ל-AMC שסקירת העיתונות העולמית היא באחריות ה-CIA. AMC ביקש שהחוזה ייחתם דרך סוכנות ממשלתית אחרת, כי חוזה ישיר עם חברה פרטית אינו מבטיח ש"חיל האוויר לא ייחשף". בתשובה מ-28 באפריל 1948 המליץ גארט ש-AMC יירשם בעצמו: "הדרך הפשוטה ביותר להימנע מחשיפת חיל האוויר" היא שאיש סגל אזרחי ישכור תא דואר בדייטון, יחתום בשמו וישלם בהמחאת דואר מכספי ממשלה. המחיר המוערך: כ-10 סנט לגזיר עיתון, עם מינימום של 10 דולר לחודש.

בניית ערוצי הדיווח, ינואר-מרץ 1948

החלק השני של התיק מראה איך נבנה המנגנון. בעקבות הוראת 30 בדצמבר 1947 (לפי כרטיס התיוק, בחתימת הגנרל קרייגי, Craigie) נשלחו בחתימת קבל מכתבים כמעט זהים: מדיניות חיל האוויר היא "לא להתעלם" מדיווחים, וכל מתקן ידווח ישירות ל-AMC, שרשאי לפנות אליו ישירות. מכתב 6 בפברואר 1948 נשלח לפיקודים הראשיים בארצות הברית ובאלסקה, וב-25 בפברואר הורחב לדיווח על "כל מקרה, בכל מקום בעולם", עם מכתבים לפיקודים מעבר לים (USAFE, FEAF, פיקוד הקריביים, פיקוד האוקיינוס השקט ועוד), לצבא ולראש המודיעין הימי. במרץ 1948 סוכם גם דיווח ישיר עם משמר החופים, לאחר ביקור של מייג'ור פולק (Faulk), "קצין הפרויקט SIGN" של AMC.

ב-12 בפברואר 1948 העביר קבל הצעה של מפקד AMC, שהעלה בעל פה קולונל מקוי: שכל בסיס של חיל האוויר בארצות הברית ובאלסקה יחזיק לפחות מטוס קרב או מיירט לילה אחד עם צוות בכוננות מתמדת, מצויד במצלמת ירי ובחימוש, כדי לצלם "דיסקיות מעופפות" ולחקור כל עצם חריג. ב-3 במרץ 1948 דחה מנהל התוכניות והמבצעים את ההצעה משלוש סיבות: ההשקעה גדולה מדי ביחס לתוצאות; יירוט אינו אפשרי, אלא במקרה, בלי כיסוי מכ"ם מלא שחיל האוויר אינו מסוגל לספק; וספק אם מטוסי קרב יוכלו לעקוב אחר דיווחים שמקורם ברובם באזרחים. הוא המליץ להגביל את AMC ל"איסוף" בערוצי דיווח ישירים, ומקדונלד הודיע על כך ל-AMC ב-9 במרץ.

עוד בחלק זה:
- בינואר 1948 ביקש AMC את התיק "Swedish Incidents" על העצמים שנראו מעל שוודיה בשנתיים הקודמות. 44 דו"חות הושאלו לו ל-30 יום והוחזרו ב-10 במרץ 1948.
- בינואר 1948 ביקש מקוי לברר את מכתבי הקוראים במגזין AMAZING STORIES, אך "בערוצים מתאימים", בגלל "הפרסום השלילי" שעלול לדבוק בחיל האוויר. ה-CIA פנה להוצאת זיף-דייוויס (Ziff-Davis) בניו יורק, ונציגו דיווח שהמכתבים חסרי ערך, כי הם מ"ילדי בית ספר, אנאלפביתים, 'משוגעים'". מאמר מתוכנן על עיר תת-קרקעית שממנה באות הדיסקיות בוטל כי "אינו מדהים מספיק". ה-CIA הונחה להפסיק, "להקלתם".
- ב-23 בינואר 1948 הועבר ל-AMC התיק המידעי על דיסקיות מעופפות שהוחזק עד אז בחטיבת המודיעין האווירי.

שורשי הפרויקט: דעת AMC והניתוח מסוף 1947

בסוף התיק נמצא R&R מ-22 בדצמבר 1947, שבו העביר מקדונלד למנהל המחקר והפיתוח שני מסמכים והודיע שמנהלת המודיעין מצטרפת להמלצת AMC. הראשון, "AMC Opinion Concerning 'Flying Discs'", מ-23 בספטמבר 1947, ממוען לתת-אלוף ג'ורג' שולגן (George Schulgen) וחתום בידי הגנרל נ' פ' טוויינינג (N. F. Twining, קריאה לא ודאית של החתימה). הוא מבוסס על ועידה של מהנדסי AMC וקובע שהתופעה "אמיתית ולא דמיונית או בדויה". לפיו חלק מהמקרים אולי טבעיים, כמו מטאורים, אך קצב הטיפוס, התמרון (בעיקר בגלגול) וההתחמקות מעידים שאולי הם נשלטים ידנית, אוטומטית או מרחוק. התיאור המשותף: משטח מתכתי מחזיר אור, בלי שובל למעט בביצועים גבוהים, עגול או אליפטי, שטוח מלמטה וכיפתי מלמעלה, במבנים של שלושה עד תשעה, בדרך כלל בלי קול (למעט שלושה מקרים של "שאגה רועמת"), ובמהירות מעל 300 קשר. לפי המסמך אפשר לבנות כלי טיס מאויש כזה בטווח של כ-7,000 מייל, אך במחיר עצום. יש לשקול אפשרות של פרויקט אמריקאי סודי, את היעדר הראיות הפיזיות מהתרסקות, ומדינה זרה עם הנעה לא מוכרת, אולי גרעינית. ההמלצה: הוראה עם עדיפות, סיווג ושם קוד למחקר מפורט, והפצת הנתונים לגופים כמו הצבא, הצי, הוועדה לאנרגיה אטומית והוועד המייעץ הלאומי לאווירונאוטיקה (NACA).

המסמך השני, "Analysis of 'Flying Disc' Reports", סוקר חצי שנה של דיווחים, בעיקר מהמערב האמריקאי: דיסקית דקה ושטוחה, תמרון קיצוני עם יציבות, תנועה "נחשית", ריחוף והיעלמות, שובל חם ("חתך שביל רחב ונקי בענן"), ובמקרה אחד שינוי זוהר מכחול-לבן לאדמדם, "שעשוי להעיד על מנועי סילון-ראם". בין המקרים: תצלומים בפיניקס, אריזונה, ב-7 ביולי 1947; קנת ארנולד (Kenneth Arnold) ליד טקומה; טייסים ליד בת'ל, אלסקה, ב-4 באוגוסט 1947, שהדיסקית נעלמה מהם; מכלית מול חופי אורגון ב-12 בנובמבר 1947; ואור ליד האי נקר ב-12 בספטמבר 1947 במהירות של כ-1,000 קשר. מתוארים גם שלושה מגעי מכ"ם ביפן ובהם מגע מעל פוקואוקה ב-16 בספטמבר 1947 במהירות של 640-900 מייל לשעה, עם "אפשרות לטכניקת התחמקות טובה ממכ"ם". לפי המסמך לא נמצאו פרויקטים אמריקאיים סודיים מתאימים, ה-FBI לא מצא מאמץ חתרני ליצירת בהלה, ושירות מזג האוויר לא מצא קשר בין עשר התצפיות הראשונות לשחרורי בלונים. המסקנה: התצפיות "כנראה מייצגות משהו אמיתי ומוחשי", ו"אם הדיסקיות קיימות, מקורן זר".

הפריט האחרון בתיק הוא תשובה לחיל האוויר הרביעי על תצלומים מ-5 בדצמבר 1947: הסימנים בהם הם "פגמים בסרט, בנייר או במצלמה ולא תמונות של דיסקיות מעופפות".

פרטים בולטים

• בתשובה מ-8 בנובמבר 1948 דיווח AMC שבחן כ-180 תקריות וחילק אותן לארבע קבוצות צורה.
• AMC שרטט את מועדי התקריות מול התקרבות מרקורי, נוגה ומאדים לכדור הארץ ומצא תנודה מחזורית, שאולי היא "צירוף מקרים בלבד".
• לפי AMC, את טיבם של העצמים יקבע רק ממצא פיזי, "כמו זה שיתקבל מהתרסקות".
• הצעת AMC להחזיק מטוס קרב חמוש בכוננות בכל בסיס בארצות הברית ובאלסקה נדחתה במרץ 1948.
• כדי לא לחשוף את חיל האוויר הוצע לשכור תא דואר בדייטון בשם איש סגל אזרחי לשם מינוי לשירות גזירי עיתונות.
• ההערכה מסוף 1947 לא מצאה קשר בין התצפיות לבלוני מזג אוויר, בעוד ש-AMC בנובמבר 1948 ייחס לבלונים "רבים" מהעצמים העגולים.

מה לא נמצא במסמך

• רוב הדפים הם דפי כיסוי וטופסי ניתוב עם רישומי כתב יד לא קריאים. רבים מהדיווחים מופיעים רק כהעברה, בלי התוכן עצמו (טינדל, בסיס מרץ', נורקטור, יוסטון, הוראות משמר החופים).
• הדו"ח המסכם של AMC, שעליו נכתב בנובמבר 1948 שהוא "כמעט גמור", אינו בתיק. מסקנה 10c בתשובה קטועה ב-OCR, ומילתה האחרונה חסרה.
• כמה פרטים אינם קריאים בוודאות, ובהם קוטר העצם באנקוסטיה, תאריך תצפית ארנולד (ה-OCR קורא "29 ביולי 1947"), שם המכלית מול אורגון ושם המפציץ הגרמני שנבדק (BV-130 או BF-130). המספר 44 של הדו"חות השוודיים נשען על מכתב ההחזרה, כי חלק ממספריהם משובשים.
• קביעת AMC בנובמבר 1948 שהעצמים "אינם ממקור מקומי" עומדת לצד פנייתו ל-CIA באוקטובר, שבה נשקלה אפשרות של מקור מקומי. המסמך אינו מיישב בין השתיים.
• התיאור הרשמי באתר war.gov מתמקד בממצאי AMC מ-1948, ואינו מזכיר את ההערכות מ-1947 שבחלק השני של התיק, שלפיהן התופעה "אמיתית" וייתכן שמקורה זר.
• שמות וכתובות של אזרחים שכתבו או דיווחו מתוארים כאן רק לפי תפקידם.