DOW-UAP-D105, תיק "הדיסקות המעופפות" של חיל האוויר האמריקאי, 1952

התיק הוא אוסף של כ-250 עמודים מתוך שולחן ה"דיסקות המעופפות" של מנהלת המודיעין במטה חיל האוויר האמריקאי בוושינגטון (שלוחה AFOIN-2A2), מסוף אוגוסט ועד 19 בדצמבר 1952. רובו מכתבים, מזכרים לתיק וטופסי ניתוב שכתב מייג'ור דיואי פורנה (Dewey J. Fournet), האחראי על הנושא במטה, ושנחתמו בידי ראש המחלקה הנושאית, קולונל ויליאם אדמס (William A. Adams). לצד התשובות השגרתיות לאזרחים הוא כולל כמה תיקי מקרה מפורטים, ובהם סרטי טרמונטון וגרייט פולס, תקרית פלאטווודס, "העיגול המושלם" בארלינגטון והכובע החרוך של ראש הצופים דה ורז'ר.

רקע

ב-1952, שנה של גל תצפיות חסר תקדים בארצות הברית, ובכלל זה התצפיות מעל וושינגטון בקיץ, החקירה הטכנית של דיווחי עב"מים התנהלה בפרויקט בלו בוק (Project Blue Book) של המרכז למודיעין טכני אווירי (ATIC) בבסיס רייט-פטרסון שבאוהיו, בראשות קפטן אדוארד רופלט (Edward Ruppelt). שולחנו של פורנה במטה היה צינור הקשר בין ATIC לבין שאר הממשל, הצי, הצבא, העיתונות והציבור: הוא קיבל מכתבים שהגיעו לבית הלבן, לשר ההגנה, לסנאטורים ולמנהל המודיעין, הגנרל ג'ון סמפורד (John A. Samford), ניסח תשובות והעביר את החומר ל-ATIC במכתבים קבועים תחת הכותרת "Material for Project Blue Book".

הדיווח מהשטח נעשה אז לפי AFL 200-5 מ-29 באפריל 1952, ההוראה של חיל האוויר לדיווח על עצמים מעופפים, ובאמצעות דו"חות מידע מודיעיני אווירי (AIIR). כמעט לכל מכתב בתיק מצורף "מזכר לתיעוד" (Memorandum for Record) המסביר את הרקע לטיפול, ושורת תיאום עם AFOIN-2A2 ו-AFOIN-2A. החומר מסודר בסדר כרונולוגי הפוך: התיק נפתח בדצמבר ומסתיים בסוף אוגוסט.

מה כתוב במסמך

עניינים מנובמבר ודצמבר 1952

המסמך הראשון, מ-19 בדצמבר 1952, מעביר לסגן המנהל לאומדנים ארבעה נספחים בנושא FLYOB, ובהם מכתב ממר ג'ונסטון (Johnston) ומברק. באותו יום הוחזר למשמר החופים תשליל של תצלום "צלחות מעופפות" שצילם איש משמר החופים ב-16 ביולי 1952 בתחנת האוויר סיילם שבמסצ'וסטס; לפי המזכר, רופלט מסר ש-ATIC סיים לנתח אותו והביא אותו עמו בביקור בוושינגטון ב-17-18 בדצמבר.

ב-2 בדצמבר השיב חיל האוויר, בשם שר ההגנה, למחלקת המדינה על דיווח תצפית של ז'אק פטיז'ן רוז'ה (Jacques Petitjean Roget) ממרטיניק, וביקש דיווחים נוספים מהקונסוליה שם. ב-28 בנובמבר נשלחה תשובה לקן פרדי (Ken W. Purdy), עורך המגזין TRUE, ששלח לסמפורד את גיליון דצמבר עם מאמר של דונלד קיהו (Donald Keyhoe) והזכיר במכתבו את חשיפת מתיחת "האנשים הקטנים" בידי המגזין.

ב-17 בנובמבר הועברו ל-ATIC חומרים על קרן טאונסנד בראון (Townsend Brown Foundation), ובהם דו"ח אשראי של Dun & Bradstreet. לפי מכתב מ-16 באוקטובר, הגנרל ו"א ברטרנדיאס (V. E. Bertrandias) ראה בקרן דגם של "צלחת מעופפת", והמדענים שם סיפרו שעבדו על הפרויקט 20-25 שנה; בדיקות OSI, משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר, העלו תוצאות שליליות.

ב-12 בנובמבר נשלחה תשובה לרוברט גורמן (Robert J. Gorman) משיקגו, שכתב לנשיא טרומן על "דו"ח" של חיל האוויר שמסיק כביכול שהצלחות מגיעות מחוץ לכדור הארץ. חיל האוויר השיב שלא הכין דו"ח כזה, שמאמרו של העיתונאי רוברט אלן (Robert S. Allen) מ-26 בספטמבר עסק בדו"ח של קבוצה אזרחית פרטית, ושההיבטים הסנסציוניים בסיפור דה ורז'ר "הוגזמו". לפי התשובה, "לא הוסתרו עובדות מהציבור", ו"עד כה אין ראיות מספיקות למסקנות מוצקות".

סרט טרמונטון, יוטה

זה תיק המקרה המפורט ביותר בקובץ, והוא מופיע בשני שלבים. המסמכים המוקדמים, מתחילת ספטמבר, מאשרים את קבלת הסרט ב-5 בספטמבר דרך Ogden Air Materiel Area, יחד עם מכתבו של הצלם הראשי (Chief Photographer) בצי, דלברט ניוהאוס (Delbert C. Newhouse), מ-11 באוגוסט 1952. לפי המכתב, התצפית הייתה כ-7 מייל צפונית לטרמונטון על כביש 30S, בשעה 1110 ביום רביעי 2 ביולי 1952. אשתו הבחינה ראשונה בקבוצה של "כעשרה או שנים-עשר עצמים" ש"לא דמו לשום דבר שראיתי קודם", שנעו בתבנית גסה מערבה. הוא צילם ביד, במצלמת B&H Automaster עם עדשת טלה 3 אינץ' ובקצב 16 תמונות לשנייה, כ-30 רגל של סרט; לקראת הסוף עצם אחד הפך כיוון והתרחק מהקבוצה.

בעקבות מברק מהמטה ראיינה הדיוויזיה האווירית ה-28 את ניוהאוס, אשתו ושני ילדיו ב-10 בספטמבר 1952. לפי הדיווח לא נשמע קול, לא נראו שובלים ולא נראו מטוסים, ציפורים או בלונים. המצלמה כוונה לגובה של כ-70 מעלות, השמש הייתה כמעט מעל הראש, מזג האוויר היה בהיר וכ-80 מעלות פרנהייט. העצמים תוארו כ"ארוכים בערך כרוחבם ודקים", זהים בצורתם ובהירים. המראיין העריך את ניוהאוס כ"צלם מומחה": יותר מ-19 שנות שירות בצי, קצין בעל נציבות במלחמת העולם השנייה, בוגר בית הספר לצילום של הצי ב-1935 ובעל יותר מ-1,000 שעות צילום אווירי. בתשובה נוספת אמר שגם צילומי ההר באיידהו בסוף הסרט נעשו ביד, בלי חצובה.

לפי המצפה הימי, במיקום 4145 צפון 11210 מערב היו גובה השמש 64.5 מעלות והאזימוט 131 מעלות. המטה הציע לנתח את הסרט במעבדת הצילום של WADC (מרכז הפיתוח האווירי של רייט) עם רשימת שאלות ארוכה: האם הדימויים הם מקור אור או החזר אור; האם ייתכן שהם ציפורים, מטוסים או בלונים; מדוע עצם אחד נראה לפעמים כשניים או שלושה ולהפך; "הופעה והיעלמות" הדרגתיות; תאוצה; מהירות זוויתית של העצם הבודד שחצה את השדה; שינויי כיוון חדים של 90 מעלות ויותר; והאם עצמים נעלמים בתוך שדה הראייה. הומלץ להחזיר לניוהאוס מיד את קטע נוף ההרים ולהציע לו העתק של החלק הראשון.

ב-24 באוקטובר, לאחר שהסרט כבר נותח במעבדה של חיל האוויר, נשלח מזכר לסוכנות המודיעין של הצי (Op322Y5) המבקש ניתוח עצמאי שלו, ומכנה אותו "אולי הראיה התיעודית הטובה ביותר שהושגה עד כה". מזכר שני, מ-21-24 בנובמבר, ביקש מהצי לנתח גם סרט שני, של שני עצמים, ולהשוות בין השניים.

סרט גרייט פולס, מונטנה

הסרט השני הוא סרט גרייט פולס, שהתיק מתעד באמצעות דו"ח OSI (מחוז 5) מ-6 באוקטובר 1950. ניקולס מריאנה (Nicholas Mariana), מנהל קבוצת הבייסבול של גרייט פולס, צילם ב-15 באוגוסט 1950 בין 11:25 ל-11:30 שני עצמים בהירים בצורת דיסקה מעל אצטדיון הבייסבול, לפי הערכתו בגובה של כעשרת אלפים רגל ובמרחק של כשלושה רבעי מייל. לפי עדותו הם היו בקוטר של כ-50 רגל ובעובי של כ-3 רגל, עם משטח אלומיניום נקי, ונראו מסתובבים. המהירות הוערכה בכ-200 מייל לשעה, והם נראו כ-20 שניות; מזכירתו, וירג'יניה רוניג (Virginia Raunig), אישרה את עדותו וראתה אותם כשבע שניות. בדו"ח נרשם ששני מטוסי F-94 נחתו בבסיס גרייט פולס בשעה 1130 ו-1133, ומצורפים נתוני מזג אוויר ורוחות בגבהים. ב-15 באוקטובר 1952 נשלח למריאנה מכתב המבקש לשאול את הסרט המקורי, כי "העותק הכפול שלנו הונח שלא במקומו בטעות". התיק כולל גם מכתב רקע על מריאנה, שבו פרטים אישיים.

פלאטווודס ו"העיגול המושלם" בארלינגטון

ב-3 בספטמבר 1952 בשעה 1600 דיווח בנו של צ'רלס וולטר סטורם (Charles Walter Storm) על עיגול חריג במדשאת אביו בארלינגטון, וירג'יניה, ופורנה ביקר במקום באותו ערב. לפי המזכר המפורט, העיגול היה בקוטר 15 רגל, "כמעט מושלם", מסומן במשקע אפור לא מוכר שנדבק לדשא באשכולות של חמש טיפות, ורוחב הפס כ-6 אינץ'. שיח ירוק-עד בתוך העיגול לא נפגע; מעליו נמתח חבל כביסה ועמדה אנטנה בגובה כ-40 רגל, וכ-15 רגל משם אוחסנו שלושה סוגי דשן בתופים מכוסים. לפי בני הזוג, הדשא נכסח ב-1 בספטמבר בערב; שכנה התעוררה בסביבות 0400 לנביחות של כלב "שנשמע במצוקה" ולא ראתה דבר; ב-0730 נראה העיגול "חום, שמנוני-חולי", ובמשך היום הפך לאפור-כחלחל ואחר כך לאפור-סגלגל, עם תחושה חלקלקה "כמו גרפיט". אחרי גשם כבד בלילה נראה המשקע כהה יותר. בני הזוג תוארו כ"משתפי פעולה מאוד וכנים לחלוטין" וללא מניע לתעלול. נלקחו תשע דגימות (A עד I) של קרקע, דשא, עלים ושלושת הדשנים, ובהם "Vigoro" (קריאה לא ודאית), ונשלחו דרך OSI למעבדת ה-FBI יחד עם חמישה תשלילי צילום.

הדמיון לארלינגטון הוא שהוביל לבדיקת תקרית פלאטווודס, מערב וירג'יניה. מכתב ל-ATIC מ-30 בספטמבר מצרף דו"ח של סרן דייל ליוויט (Dale L. Leavitt) מהמשמר הלאומי על עצם מעופף שלכאורה נחת סמוך לפלאטווודס בסביבות 1930 ב-12 בספטמבר 1952, ועל "מפלצת" שנצפתה אחר כך. המידע הגיע תחילה מהעיתונות: ה-Washington Daily News מסר שליוויט אמר כי "סימני ההחלקה" במדרון נוצרו ממשקע שמנוני דמוי גרפיט. ליוויט אישר זאת והתבקש לשלוח דגימות, ובקשה מ-2 באוקטובר דרשה עדיפות עליונה לניתוח המעבדה. אולם לפי מכתב 30 בספטמבר, הדגימות שהגיעו ב-29 בספטמבר "אינן מראות כל עדות למשקע דמוי גרפיט". חלק מהמעורבים הופיעו ב-19 בספטמבר בתוכנית טלוויזיה, ושם הוצג ציור משולב של תיאורי העדים; הסקיצה שצורפה "מזכירה במעורפל דמות שהופיעה ברצועת קומיקס לפני כמה שנים". בתשובה לשתי נשים ממיניאפוליס נכתב שהדיווח על "מפלצת יורקת אש" הגיע רק דרך העיתונות, בלילה ובתנאי התרגשות, ושלדעת חיל האוויר הגירוי היה דיווחי המטאור מאותו ערב; לכן "אנו פוסלים אותו לחלוטין". גם לעורך ה-Somerset Daily American בפנסילבניה, הנרי רייליי (Henry Baker Reiley), נכתב ב-29 בספטמבר שלגבי התצפיות הרבות בלילה של 12 בספטמבר "הסקנו באופן זמני שהעצם היה מטאור".

פרשת דה ורז'ר, פלורידה

התיק כולל דו"ח מעבדת ה-FBI מ-3 בספטמבר 1952 על הכובע של ד"ס דה ורז'ר (D. S. DesVergers), ראש צופים מאזור וסט פאלם ביץ', שלפי סיפורו נורה לעברו "כדור אדום" ב-19 באוגוסט 1952. לפי הדו"ח, סביב שלושת החורים השרופים לא נמצאו שאריות של חומר מצית; שאריות של גחלת לוחשת ששימשה לשריפת חור ברצועת הזיעה הוסרו בקלות בטיפול; והחריכה אינה אחידה, והקצה הקדמי של המצחייה חרוך יותר, מה ש"מרמז שהחריכה לא יכלה להתרחש" אם נורה עליו מלמעלה כמעט בניצב. הכובע הוחזר ל-ATIC, והומלץ להציע לדה ורז'ר כובע חלופי, כי הכובע סומן ונחתך בבדיקה.

מכתב מ-5 בספטמבר לחטיבת המודיעין הנגדי של OSI קובע ש-ATIC ערך חקירה טכנית ללא תוצאות חד-משמעיות, אך "יש סימנים לתעלול אפשרי", ומבקש לברר את עברו. הקובץ כולל בירור רקע אישי עליו, שהכינו OSI וחיל הנחתים עבור פרויקט בלו בוק; צילומי המסמכים מתיקו סופקו בתנאי שלא יועברו למי שאינו זקוק להם.

תיאוריות ומכתבים מהציבור

חלק גדול מהתיק הוא תשובות לאזרחים, רובן בנוסח קבוע כמו "הרעיונות שהגשת זוכים לבחינתנו המעמיקה". כמה מהם זכו לטיפול מפורט:

• שלושה אנשי מקצוע הציעו הסברים פיזיקליים: ג' פרנסיס נאוהיימר (G. Francis Nauheimer) מ-Glare Research Institute בשיקגו טען שה"צלחות" הן כסף יודידי מהמראת גשם מלאכותית; ג'ון הוליווד (John M. Hollywood), מהנדס במעבדות CBS, הציע שמכ"מי בקרת אש יוצרים יינון שמחזיר הד למכ"ם בנמל התעופה הלאומי בוושינגטון; ופרופסור ג'ון ובר (John C. Weber) מאוניברסיטת ויסקונסין הציע שאלומת מכ"ם מייננת מקטעי אוויר דמויי דיסקה. במזכר נכתב שהצעות ובר והוליווד "תואמות למדי" את ניסוייו של נואל סקוט במעבדת המחקר של חיל ההנדסה בפורט בלבואר ואת רעיונותיו של ד"ר פוסוני (Possony), והומלץ "בתוקף" שסמפורד יחתום בעצמו על התשובות. במכתב העברה אחר נכתב ש"הנושא הבסיסי של יינון" חוזר בשבעה מכתבים נוספים.
• גברת נלי דול (Nellie T. Dull) חששה שתיאוריית האלקטרומגנטיות שלה "נגנבה" בידי סקוט; נענתה שתוכן מכתבה לא יצא ממודיעין חיל האוויר ושהעיתוי היה צירוף מקרים.
• מר א"ל לול (E. L. Lull) מסולט לייק סיטי שלח מברק על "הדגמות ההיפר-חלל האחרונות של חברת הדיסקה בחלל החופשי". האנליסט השיג את ספרו מספריית הקונגרס, תיאר את ניסיונו לקשור תאריכים לפסוקים מהמקרא ומספר המורמונים, וציין בהומור שסימן את 4 באוקטובר 1952 "כיום חג".
• ה"ד ספרינגר (H. D. Springer) מדטרויט טען שממציא בשם סמואל ג'ונס הראה לו ב-1947 במונטנה "צלחת" בקוטר כ-17 רגל, שמהירותה "3 עד 4,000 מייל לשעה"; המכתב הועבר ל-OSI לאיתור הממציא.
• הצעות של ג'ון קים (John S. Kim), שכתב לנשיא ולשרים, ושל פרנס פנקופר (Frans Pankofer), שצירף דגם קרטון של "צלחת", הועברו למנהל המחקר והפיתוח. תיאוריה של מר מרטין וולש, שהגיעה דרך הסנאטור מייק מונרוני, הוגדרה "טיפוסית להצעות החובבניות לחלוטין".
• למכתבו של ויליאם ברידג' (William A. Berridge) לגנרל ונדנברג הוצעה תשובה שלפיה העצם "יכול היה להיות בלון בגובה רב", עם ציטוט סמפורד על "תשומת לב נאותה אך לא תזזיתית".
• ברשימות המכתבים מופיעים גם מכתב מהסופר גור וידאל (Gore Vidal) מ-20 באוגוסט 1952, מכתב של מנהל ההתגוננות האזרחית בטריטוריית אלסקה, הצעת עזרה מהאסטרונום צ'רלס אוליבייה (Charles P. Olivier), התכתבות עם רוברט ספנסר קאר (Robert Spencer Carr) ועם ליאון דוידסון (Leon Davidson), ודחיית הצעתו של וולטר ברג'ס (Walter B. Burgess) להצטרף לחקירה.

ניתוח תצלומים ותצפיות

• 13 בנובמבר: בתיק התצפית באוסטין, טקסס (8 ביוני 1952), מחלקת הצילום דחתה את הסבר WADC של "שמשות כוזבות", כי הדימויים אינם בזווית של 22 או 46 מעלות, והציעה מִירָאז' (חזיון שווא); אך דימוי זעיר בתמונה השלישית "מעל עמוד הטלפון השביעי מימין" מחליש גם הסבר זה, והומלץ על ניתוח נוסף.
• תצלום שצילם נרבל ריס (Nervel W. Reece) מסינסינטי: ה"עצם" הוא פגם מתהליך ההדפסה ואינו מופיע בתשליל. בדו"ח OSI מ-22 באוקטובר, ה"עצם" הוא גוף תאורה שהודפס על הרקע בחשיפה כפולה.
• 1 באוקטובר: רצועות נייר אלומיניום שנמצאו הוגדרו "חלון" (chaff), מוץ מכ"ם שמטילים מטוסים אמריקאיים.
• 9 באוקטובר: שלוש שקופיות צבע שצילם וולאס ליטווין (Wallace Litwin) ליד כוחות הצי בתרגיל Mainbrace ב-20 בספטמבר 1952; נשלחה שאלה על שחרור בלונים מהאוניות.
• 23 בספטמבר: הוחזר ל-ATIC סרט מצלמת ירי של 16 מ"מ שצולם בידי טייסת היירוט 97 (קריאה לא ודאית); ארבעה פריימים אושרו בביקורת הביטחון, ושניים מהם נועדו למגזין TRUE.
• דו"ח AIIR של הדיוויזיה האווירית ה-27: ב-19 באוגוסט 1952 בסביבות 2000, טייס ההובלה של מבנה "Swanee Red", סגן אוטיס (Otis), דיווח על "זר" בכיוון שעה אחת. העצם, "סגלגל בבסיסו ומתחדד לחלק מרכזי כבד", האיץ מאוד מזרחה ו"נעלם בחלל", והמכ"ם באזור הר סן גורגוניו לא קלט אותו. במכתב FBI מ-29 בספטמבר נכתב שתיאור אחר מתאים למטוס Chance-Vought V-173 או XF5U "Flying Flapjack".
• עצם שנפל למים ליד אוקינאווה בנובמבר 1950, לפי עדות סמל אמרי גוזי (Emery Guzi): במסמך אחד נכתב שהמים ליד הכפר גינאמה עמוקים, כ-10 פתומים, ולכן חיפוש אינו מעשי; במסמך מוקדם יותר, לפי מפה הידרוגרפית, המיקום הסביר הוא אוקו, שבמימיו הרדודים חיפוש אפשרי, והוצע לחקור שוב את העד.
• עוד בתיק: שאלונים של שבעה עדים לתצפית ליד וושינגטון ב-12 בספטמבר, דו"ח מפיקוד ההגנה האווירית שהוערך כמתיחה כמעט בוודאות, תצפית של ג'רלד הרינגטון (Gerald W. Harrington) מהאונייה SS Caronia ב-5 באוקטובר 1952, מידע על תצפית במיאמי (29 ביולי 1952) עם סרט 16 מ"מ, ודו"חות AIIR שהעבירו פיקוד האוויר האסטרטגי וכנף ניסויי הטילים בהולומן.

נהלי דיווח ותיאום

מחקר מטה מ-23-25 בספטמבר מנמק את הצורך לתקן את JANAP 146(B), נוהל CIRVIS לדיווח על תצפיות מודיעיניות חיוניות מהאוויר: היה בלבול באחריות להערכת הדו"חות, ופיקודי השדה כמעט לא ביצעו הערכות. לפי המזכר, מספר דיווחי העב"מים בערוצי CIRVIS בזמן "גלי" התצפיות עורר חשש שהערוצים יוצפו, וזו "הזדמנות מצוינת להסתרת מתקפה אווירית" על ארצות הברית. נדרש תיאום עם הצי, הצבא ופיקוד ההגנה האווירית (ADC). טיוטות מסוף אוגוסט לצבא ולמנהל המודיעין הימי צירפו את AFL 200-5 וביטלו מכתב מ-18 בספטמבר 1950 על "דיווח מידע על כלי טיס לא קונבנציונליים"; לפי המזכר, ההוראות בצי היו "סותרות ומבולבלות". המשרד לחקר ימי (ONR) ביקש תדרוך לכתריסר אנשים על דו"חות בלו בוק, ונקבע לו מועד ב-17 בספטמבר עם פורנה כנציג. מזכר אחר, על מאמר ב-New Yorker, מוסר שלפי רופלט ה-FBI מעולם לא התבקש למסור דו"חות על צלחות מעופפות.

פרטים בולטים

• מטה חיל האוויר כינה את סרט טרמונטון "אולי הראיה התיעודית הטובה ביותר שהושגה עד כה" וביקש מהצי ניתוח עצמאי שלו.
• הצלם ניוהאוס צילם כ-30 רגל של סרט, ביד, במצלמה עם עדשת טלה 3 אינץ' ובקצב 16 תמונות לשנייה.
• "העיגול המושלם" בארלינגטון היה בקוטר 15 רגל, ותשע דגימות ממנו נשלחו למעבדת ה-FBI.
• דגימות הקרקע מפלאטווודס "אינן מראות כל עדות למשקע דמוי גרפיט", וחיל האוויר ייחס את התצפית למטאור.
• מעבדת ה-FBI מצאה שחריכת הכובע של דה ורז'ר אינה מתיישבת עם ירי מלמעלה כמעט בניצב.
• מחקר המטה על CIRVIS חשש שהצפת ערוצי הדיווח בתצפיות עב"מים תסווה מתקפה אווירית.
• עותק סרט גרייט פולס שבידי חיל האוויר "הונח שלא במקומו", ולכן התבקש המקור ממריאנה ב-15 באוקטובר 1952.

מה לא נמצא במסמך

• ההערכה שהעצמים בסרט טרמונטון היו עופות ים, המופיעה בתיאור הרשמי באתר war.gov, אינה מופיעה בתיק; תוצאות הניתוח של הצי חסרות.
• בתיאור הרשמי ניוהאוס הוא Warrant Officer, ובמסמכים הוא Chief Photographer ו-CPO. מספר העצמים בטרמונטון אינו עקבי ("כעשרה או שנים-עשר" במכתב, 10 במזכר לצי, וכנראה 12 עד 14 בראיון, קריאה לא ודאית), וכך גם המרחק מטרמונטון (כ-7 מייל במכתב, כ-10 בראיון).
• התיאור הרשמי מדבר על ספטמבר עד דצמבר 1952, אך חלק ניכר מהחומר מסוף אוגוסט 1952, ומצורפים מכתבים מיולי ואוגוסט ודו"ח מ-1950.
• דו"ח מעבדת ה-FBI על הכובע נקטע אחרי העמוד הראשון, ותוצאות בדיקת הדגימות מארלינגטון אינן בתיק.
• ברבים מהמכתבים הקצרים לאזרחים נסרקו רק דף הכתובת ושורת התיאום, וגוף המכתב חסר או לא קריא; טופסי ניתוב רבים כמעט ריקים, וחתימות רבות לא קריאות.
• אין השחרות גלויות. כתובות, מספרי טלפון ופרטים אישיים של אזרחים מופיעים במסמך במלואם ואינם מובאים כאן.
• קריאות לא ודאיות נוספות: שם תוכנית הטלוויזיה בפרשת פלאטווודס נקרא רק חלקית; מכתב אחד מתוארך בסריקה "10 November 1953", כנראה שגיאה ל-1952.

מונחים

• ATIC - המרכז למודיעין טכני אווירי בבסיס רייט-פטרסון, שבו פעל פרויקט בלו בוק.
• AFOIN-2A2 - השלוחה במנהלת המודיעין של מטה חיל האוויר שטיפלה בדיווחי העב"מים.
• OSI - משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר.
• AIIR - דו"ח מידע מודיעיני אווירי (AIIR), טופס הדיווח מהשטח.
• AFL 200-5 - הוראת חיל האוויר מ-29 באפריל 1952 לדיווח על עצמים מעופפים.
• CIRVIS - נוהל דיווח על תצפיות מודיעיניות חיוניות מהאוויר, לפי JANAP 146(B).
• WADC - מרכז הפיתוח האווירי של רייט, שבמעבדת הצילום שלו נותחו סרטים.
• FLYOB - קיצור צבאי ל"עצם מעופף".