משרד המלחמה
DOW-UAP-D131, AAWSAP DIRD, תפקידם של מוליכי-על בחקר הכבידה, מרץ 2010
DOW-UAP-D131_AAWSAP-DIRD-The-Role-of-Superconductors-in-Gravity-Research-March-23-2010.pdf
תצוגות מהעמודים הראשונים של המסמך · בקובץ אין תמונה / רישום / קטע עיתונות.
// אין תצוגות מקדימות
הקובץ אינו מכיל תוכן ויזואלי שזוהה (תמונה / קליפינג / רישום). תוכן המסמך זמין דרך ה-OCR למטה ובהורדת המקור.
// הערת המראה
// מה תמצאו כאן?
// תקציר רשמי
מסמך זה הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD), פורמט עזר טכני שבו השתמשה סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) כדי לתעד ידע בסיסי בנושא מסוים לשימוש אנליטי עתידי. מוטב להבין מסמכי DIRD כתוצרי עזר וסינתזה ולא כמחקר מקורי. זהו אחד מ-38 מסמכי DIRD שהופקו במסגרת תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSAP) בין 2009 ל-2011. מאחר שהיקפה של AAWSAP התיר מגוון רחב של נושאים תומכים, לא כל מסמך DIRD בסדרה עוסק ישירות במערכות תעופה וחלל או בהערכת איומים עתידיים. הסיכום שלהלן משקף את היקף ה-DIRD ואת המסגרת שבה הוצג בעת כתיבתו, ואין לקרוא אותו כמרמז על תיקוף עכשווי של הרעיונות הנדונים. DIRD זה הוא סקירה היסטורית של ניסיונות לקבוע אם מוליכי-על עשויים למלא תפקיד ביצירה, בגילוי או בשינוי של השפעות הקשורות לכבידה בתנאי מעבדה. הוא סוקר את קווי העבודה התיאורטיים והניסיוניים העיקריים בתחום זה ומנסה לקשר בין חומרים מוליכי-על לבין רעיונות הקשורים לגלי כבידה או להנעה. מאחר שהנושא שנוי במחלוקת רבה בספרות המדעית, הדו"ח מקדיש תשומת לב ניכרת לניסויים שערכם מוטל בספק ולתיאוריות שנויות במחלוקת, בייחוד לטענות כי מוליכי-על מסתובבים או מוזנים באנרגיה עשויים לחולל השפעות כבידה חריגות. בסך הכול, המסמך מתייחס לנושא כתחום מחקר גישושי בעל השלכות פוטנציאליות מרחיקות לכת אם תאומת השפעה ממשית כלשהי, ובה בעת מבהיר כי בסיס הראיות נותר חלש, כי טענות בולטות לא שוחזרו באופן משכנע, וכי הן התיאוריה שבבסיס והן התיעוד הניסיוני נותרו שנויים במחלוקת עמוקה. בוצעו השמטות כדי להגן על זהות עדי ראייה, מיקומי מתקנים ממשלתיים, או מידע פוטנציאלית רגיש על אתרים צבאיים שאינם קשורים ל-UAP. לא בוצעו השמטות בקבצים שפורסמו תחת הנחיית הנשיא טראמפ בנוגע למידע על טבעם או קיומם של מפגשים שדווחו כ-UAP או תופעות נלוות.
הצגת המקור באנגלית
// סיכום מורחב
"תפקידם של מוליכי-על בחקר הכבידה" (The Role of Superconductors in Gravity Research) הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD) בן 12 עמודי טקסט, שהוכן עבור אגף תמיכת הרכש (DWO-3) של משרד ההתרעה הביטחונית בסוכנות המודיעין הביטחוני (DIA), במסגרת תוכנית AAWSAP. המחבר מזוהה בשם הבדוי "AAP Person 75". המסמך סוקר כעשרים שנות ניסיונות, תיאורטיים וניסיוניים, לקשור בין מוליכי-על לבין כבידה, ומגיע למסקנה שאף טענה לא אומתה, אך שהתחום עדיין מצדיק מחקר זהיר.
רקע
מסמכי DIRD הם תוצרי עזר וסינתזה שנועדו לרכז ידע בסיסי בנושא מסוים לשימוש אנליטי עתידי, ולא מחקר מקורי. לפי ההערה המנהלית בפתח המסמך, הוא אחד מסדרת דו"חות על טכנולוגיות מתקדמות שהופקו בשנת הכספים 2009 בתוכנית שמכונה שם "AAWSA". במטא-נתונים של האתר המסמך מתוארך ל-23 במרץ 2010 ומשויך ללאס וגאס, נבדה. ההערה כוללת גם אזהרת זכויות יוצרים האוסרת הפצה נוספת של התצלומים בפרסום, ושמו של מנהל התוכנית הושחר. כל עמודי המסמך מסומנים "בלתי מסווג / לשימוש רשמי בלבד" (FOUO), כשהסימון מחוק בקו.
המסמך נכתב בגוף ראשון של חוקר שהשתתף בעצמו בחלק מהאירועים: המחבר מתאר ניסוי שחזור שערך עם עמיתיו במעבדה בטורונטו, את שיחותיו עם הפיזיקאי הרוסי יבגני פודקלטנוב (Evgueny Podkletnov) ואת השתתפותו בכנס סגור בטורינו. לכן הסקירה היא גם עדות אישית ולא רק סיכום ספרות.
מה כתוב במסמך
מבוא: מוליכי-העל הקרמיים
המבוא מסביר שגילוי קרמיקות YBCO (תחמוצת איטריום-בריום-נחושת), המוליכות-על בטמפרטורת חנקן נוזלי, איפשר למעבדות רבות לייצר דגימות בגדלים שימושיים ולהשיג דחיית מייסנר בקירור זול יחסית, במקום הליום נוזלי. בעיני התיאורטיקנים, מוליך-על כ"עצם קוונטי מקרוסקופי" פתח כיוונים לתיאוריות שמקשרות כבידה לחומר שניתן להנדס, ובעיני הנסיינים נראה שאולי ניתן יהיה למדוד הפרעות כבידה במעבדה, בתנאי שכל מקורות הטעות נשללים.
גלי כבידה וגרביטו-אלקטרומגנטיות
המחבר מבחין בין גלי כבידה, "כוח" הכבידה וכוחות חריגים. חקר גלי הכבידה מתחלק לתדרים נמוכים (מתחת לכמה מאות הרץ), הנחקרים בגלאים כמו LIGO, LISA, VIRGO, DECIGO היפני ו-CEGO הסיני, ולתדרים גבוהים (HFGW). חוקרי התדרים הגבוהים, לפי המסמך, שואפים לייצר גלים כאלה במעבדה ומדמיינים שימושים בתקשורת, בטלסקופיה, במיקרוסקופיה ואולי בהנעה, אך הקשר בין HFGW להנעה תיאורטי בלבד.
לאחר מכן המסמך מציג הסברים חלופיים לכבידה: רעיון של סחרוב, שפותח בידי פוטהוף, שלפיו הכבידה היא משיכה דמוית קזימיר הנובעת מתנודות נקודת האפס; גישה הנדסית של אלזופון המבוססת על כיוון גרעיני דינמי; והשערת קופרניצקי, שניתחה יוז, שלפיה הכבידה היא ההפרש הקטן בין משיכה לדחייה חשמלית. אף אחד מהם, מציין המחבר, לא נשען על מוליכי-על.
המסמך מגדיר שתי מטרות הנעה אפשריות: נטרול או החלשה של משיכת גוף סמוך, בדרך כלל כדור הארץ, והפקת דחף לחללית מאותה תופעה פיזיקלית שביסוד הכבידה. הוא מדגיש שהאפקטים המצופים זעירים בסדרי גודל רבים מכל מה שמעבדה יכולה להפיק, ושבראגינסקי ועמיתיו הראו שחומר רגיל אינו יכול לייצר שדות כבידה מדידים במעבדה. לכן כל טענה לכוח חדש מחייבת הפרדה קפדנית מ"אפקטים שגרתיים המתחפשים לכוחות כאלה". בהמשך מוסבר הקירוב של תורת היחסות הכללית בשדה חלש, שבו מתקבלים שדה "גרביטו-חשמלי" (הכבידה הניוטונית) ושדה "גרביטו-מגנטי" (גרירת מסגרות, אפקט לנזה-טירינג), בהקבלה למשוואות מקסוול, וכן ניסויי האימות: מדידת המרחק לירח בלייזר ולוויין Gravity Probe B.
הציר ההיסטורי: לי וטור
העבודה התיאורטית הבולטת, והשנויה במחלוקת, החלה אצל נינג לי (Ning Li) ודאגלס טור (Douglas Torr) מאוניברסיטת אלבמה, על בסיס עבודות קודמות של דה-ויט ורוס. ב-1991 חזו שמוליך-על החשוף לשדות חיצוניים יכיל שדה מגנטי שיורי קטן ואיתו שדה גרביטו-מגנטי פנימי, וב-1992 הציגו בכנס של האגודה האמריקנית לפיזיקה עבודה שכותרתה כללה "בסיס תיאורטי לעיקרון של כבידה המושרית חשמלית". ב-1994 טען קוביט שהנחת חדירות מגנטית כמעט אפסית שלהם אינה אמינה; לי וטור השיבו. ביקורת חזקה יותר של האריס הראתה, לפי המסמך, שהשדה הגרביטו-חשמלי מחוץ למוליך-העל קטן בכ-20 סדרי גודל מהערכתם, ולא נמצאה תשובה לכך.
ניסוי הדיסקה המסתובבת של פודקלטנוב
ב-1992 פרסם פודקלטנוב, מדען חומרים מאוניברסיטת טמפרה לטכנולוגיה בפינלנד, יחד עם ריסטו נימינן, מאמר בכתב העת Physica C על "מיגון כבידה" באמצעות דיסקת YBCO מסתובבת. לפי המאמר, דיסקה בקוטר 14.5 ס"מ ובעובי 6 מ"מ רחפה בתוך אדי הליום נוזלי מעל אלקטרומגנט ראשי, ושני אלקטרומגנטים קטנים סובבו אותה. מסה ניסיונית שהושעתה מעל הדיסקה איבדה, בתנאים האופטימליים, כ-0.3 אחוז ממשקלה, במהירויות סיבוב של כמה אלפי סיבובים לדקה.
המחבר מביא עדויות שאסף ב-2007: מנהל המכון, פנטי קטונן (Pentti Kettunen), מסר שהניסוי לא נערך במכון אלא "אחרי שעות העבודה", ושהוא עצמו מעולם לא ראה אותו, אף שאישר את הסיפור שלפיו האפקט התגלה כשעשן מקטרת של עמית עלה בדיוק ב"צל" הדיסקה. השותף למאמר, נימינן, היה טכנאי שלא השתתף בניסויים ואינו יודע מדוע התבקש להיות שותף לכתיבה, אולי בשל כישורי ההגהה שלו. המחבר מונה ליקויים בתכנון הקריוסטט: יריעת פלסטיק דקה בלבד בין אדי ההליום לאוויר המעבדה הייתה אמורה להתכסות בקרח, להיקרע מהרתיחה, או לגרום לזרמים תרמיים שהיו הופכים את שקילת המסה, 1.5 ס"מ מעל הדיסקה, לבלתי אפשרית. המאמר גם לא הסביר כיצד אוזנה הדיסקה, כיצד נמנעה התפרקותה ומה היה צריך החשמל.
ניסיונות שחזור פשוטים, בדיסקות מסחריות קטנות בקוטר 2 עד 3 ס"מ ובחנקן נוזלי, הראו אצל כמה חוקרים, ובהם גונלי בטורינו, וודס בשפילד והמחבר, שינויי משקל קלים מאוד בעת המעבר בטמפרטורה הקריטית, קרוב לרמת הרעש. ב-1996 ניסה פודקלטנוב לפרסם ניסוי משופר עם דיסקה דו-שכבתית בקוטר 27 ס"מ שסובבה ל-5,000 סיבובים לדקה והראתה, לטענתו, מיגון של כמה אחוזים, אך המאמר נמשך "בענן של מחלוקת" ופורסם לאחר מכן באינטרנט. גם לכך לא נמצא אישור עצמאי, והשותפים למאמר "נעלמו מהזירה".
נאס"א, אוניברסיטת דרום קרוליינה וכנס טורינו
ב-1995 פנתה לי אל ר' קוצ'ור (R. Koczor) בנאס"א בבקשת מימון. המסמך מתאר הודעה לעיתונות של אוניברסיטת דרום קרוליינה מ-1997 שחיפשה משקיעים ל"מחולל כבידה" שיוכל "להחליף את גלגלי המכונית" ולהניע מטוסים, ושהוגדרה בהודעה מאוחרת יותר "מוקדמת מדי". הניסויים הראשונים בנאס"א, עם דיסקות קטנות מעל מגנטים קבועים, לא הראו מיגון; ממצא של עלייה חלשה בכבידה בדיסקות שהוקרנו בתדרי רדיו של 1 עד 15 מגה-הרץ התברר מאוחר יותר, לפי אותם חוקרים, כתוצר של מכשור. ב-1999 הסתיימו ניסויי נאס"א ללא תוצאה חד-משמעית, והתקציב נוצל לייצור מסחרי של דיסקה בקוטר 27 ס"מ. סביב 2002 ויתר קוצ'ור, משום שהניסוי נחשב קשה מדי ולא הייתה דיסקה חלופית למקרה שהיחידה תישבר. מעבדת המחבר סירבה, בנימוס, לקבל עליה את המשימה.
בכנס הסגור באפריל 1999 בפוליטכניקו של טורינו תיאר פודקלטנוב כיצד התגלה האפקט, והמחבר מעיר שמהירות הסיבוב הרגילה בהתזת מגנטרון היא עשרות, לא אלפי, סיבובים לדקה. פודקלטנוב תיאר שם גם ניסוי "קרן כבידה": מערך גבישי YBCO בחנקן נוזלי חובר למכונת ואן דה גראף של כ-200 קילו-וולט בתוך פעמון זכוכית מלא ארגון, ובעת הפריקה, שנראתה כ"פריקה" מישורית בצבע כחול בהיר, נפל עיפרון שעמד על שולחן בחדר סמוך, מעבר לקיר בטון עבה. בביקורו השני בטורונטו התברר, לפי המחבר, שפודקלטנוב לא היה מעורב בתכנון החשמלי של ניסוייו אלא רק בצד הקרמי. ב-2001 פרסמו פודקלטנוב ומודנזה ברשת גרסה מורחבת של ניסוי "הכבידה האימפולסיבית", ולפי המסמך הם לא סיפקו "שמץ" של ראיה מאשרת.
שחזור טורונטו, רייס וטאימר
שחזור הדיסקה המסתובבת שערכו המחבר ועמיתיו הושלם בסוף 2001 ופורסם ב-2003 עם תוצאה אפסית. לפי המסמך זה השחזור הקרוב ביותר שפורסם לניסוי המקורי, ופודקלטנוב אף אישר דיסקה דו-שכבתית שנשלחה אליו לפינלנד. הרלד רייס (Harald Reiss) מאוניברסיטת וירצבורג מדד ב-1999 עלייה של כ-0.5 אחוז במשקל דגימת מוליך-על שטבלה בחנקן נוזלי, ובעדכון מ-2003 עדיין ראה שינויי משקל חוזרים בעת המעבר בטמפרטורה הקריטית. מעבדת המחבר סיפקה לו דיסקות.
מרטין טאימר (Martin Tajmar) ודה מאטוס פיתחו מ-2001 את עבודת לי וטור, והציעו כי "אנומליית מסת זוג קופר" נובעת משדה גרביטו-מגנטי פנימי גדול. ב-2006 דיווחו שזיהו שדה כזה בטבעות ניוביום וקרמיקה מסתובבות בהליום נוזלי, בהתאמה של עד פי 1.5 לתיאוריה. אריק דייוויס ממכון המחקרים המתקדמים באוסטין הטיל ספק בבסיס החישוב. ב-2007 הכיר טאימר בכך שנתונים חדשים סותרים את המודל שלו, אך נותר אות שיורי בלתי מוסבר, חזק יותר בסיבוב עם כיוון השעון, והאות הלך והתקרב לרמת הרעש. עוד מוזכרים ניסיון של חוקרים ב-Boeing Phantom Works ב-2002 לקבל אישור לשחזר את "קרן הכבידה", שנדחה בין השאר בגלל דליפת ההצעה לתקשורת, והצעתו של צ'יאו להשתמש במוליכי-על כממירי גלי כבידה, שנכשלה לכאורה.
מסקנה
לפי המסמך, איש לא פרסם שחזור של "קרן הכבידה", ויותר ויותר מדענים משוכנעים שהניסוי לא נערך מעולם. גם ניתוח נתוני Gravity Probe B נתקל בקשיים. המחבר כותב שהסיבה העיקרית למיעוט החוקרים היא "דבקות בדוגמה" בדבר האפשרות להגדיל את מקדמי הצימוד, וכן הסיכון הגבוה ללעג מדעי. הוא קורא לנסיינים לפרסם מידע מלא שיאפשר שחזור, ולתיאורטיקנים לוודא שהיסודות המדעיים נכונים.
פרטים בולטים
- לפי מנהל המכון בטמפרה, ניסוי הדיסקה של פודקלטנוב נערך "אחרי שעות העבודה" והוא עצמו מעולם לא ראה אותו.
- האפקט התגלה, לפי הסיפור, כשעשן מקטרת עלה בדיוק מעל הדיסקה המסתובבת.
- בניסוי "קרן הכבידה" נפל עיפרון בחדר סמוך, מעבר לקיר בטון, ברגע הפריקה.
- נאס"א מימנה ייצור דיסקת YBCO אחת בקוטר 27 ס"מ, והניסוי ננטש סביב 2002 בין השאר משום שלא הייתה דיסקה חלופית.
- הודעה של אוניברסיטת דרום קרוליינה מ-1997 על "מחולל כבידה" שיחליף גלגלי מכונית בוטלה כ"מוקדמת מדי".
- לפי ביקורת האריס, השדה שחזו לי וטור קטן בכ-20 סדרי גודל מהערכתם.
- שחזור טורונטו, הקרוב ביותר לניסוי המקורי, הניב תוצאה אפסית.
- האות השיורי של טאימר היה חזק יותר בסיבוב עם כיוון השעון ונותר בלתי מוסבר.
מה לא נמצא במסמך
- שם המחבר מוחלף בכינוי "AAP Person 75", ושם מנהל התוכנית הושחר בהערה המנהלית. המסמך אינו נוקב בשמו של המחבר, אף שהוא מתאר את עבודתו שלו.
- בטקסט הסרוק אין תאריך כתיבה. התאריך 23 במרץ 2010 בא מהמטא-נתונים של war.gov, בעוד ההערה המנהלית מדברת על סדרה שהופקה בשנת הכספים 2009.
- התצלומים שאליהם מתייחסת אזהרת זכויות היוצרים אינם מופיעים בטקסט, וחלק מהערות השוליים קטועות בסריקה.
- המסמך אינו עוסק ב-UAP או בתצפיות כלשהן, ואינו מציג ממצאים חדשים, אלא סקירה של ספרות קיימת עד 2009 בקירוב.
מונחים
- DIRD: מסמך עזר מודיעיני ביטחוני, תוצר עזר וסינתזה של סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA).
- YBCO: קרמיקה של איטריום-בריום-נחושת-חמצן, מוליכת-על בטמפרטורת חנקן נוזלי.
- דחיית מייסנר: סילוק השדה המגנטי מתוך מוליך-על, המאפשר לו לרחף מעל מגנט.
- טמפרטורה קריטית (Tc): הטמפרטורה שמתחתיה החומר הופך למוליך-על.
- שדה גרביטו-מגנטי: רכיב של הכבידה התלוי בתנועת מסות, בהקבלה לשדה המגנטי; מכונה גם גרירת מסגרות.
- מומנט לונדון: השדה המגנטי שיוצר מוליך-על מסתובב, שבאמצעותו ניתן לחשב את מסת זוג קופר.
- HFGW: גלי כבידה בתדר גבוה.
// תוכן המסמך - תרגום
תפקידם של מוליכי-על בחקר הכבידה
הוכן על ידי:
אגף תמיכה ברכש (DWO-3)
משרד ההתרעה הביטחוני (Defense Warning Office)
המנהלה לניתוח
סוכנות הביון הביטחונית (DIA)
מחבר:
AAP Person 75
הערה מנהלית
אזהרת זכויות יוצרים: אין אישור להמשך הפצה של התצלומים שבפרסום זה.
מוצר זה הוא אחד מסדרת דוחות טכנולוגיה מתקדמת שהופקו בשנת הכספים 2009 במסגרת תוכנית Advanced Aerospace Weapon System Applications (AAWSA) של משרד ההתרעה הביטחוני בסוכנות הביון הביטחונית. הערות או שאלות בנוגע למסמך זה יש להפנות אל AAP Person 1, מנהל תוכנית AAWSA, סוכנות הביון הביטחונית, ATTN: CLAR/DWO-3, בניין 6000, וושינגטון.
בלתי מסווג // לשימוש רשמי בלבד
תפקידם של מוליכי-על בחקר הכבידה
מבוא
מאמר זה הוא סקירה היסטורית של התפקיד שמילאו מוליכי-על בחיפוש שנערך בשנים האחרונות אחר מניפולציה של כבידה בקנה מידה מעבדתי. המצאת מוליכי-העל, ובמיוחד הפיתוח שנעשה לאחרונה של מוליכי-על קרמיים בטמפרטורה גבוהה, סיפקו את התנופה לחיפוש אחר קשר בין כבידה, אלקטרומגנטיות, ובפרט מגנטיות, לבין חומר במצב מוצק. גילוי הקרמיקות מסוג איטריום-בריום-נחושת-אוקסיד (YBCO), YBa2Cu3O7, המסוגלות להוליך-על בטמפרטורה של חנקן נוזלי, איפשר למעבדות רבות ברחבי העולם לייצר מוליכי-על אלה במגוון גדלים שימושיים לניסויים. דחייה אמיתית מסוג מייסנר הושגה בקירורם בחנקן נוזלי זול יחסית, במקום בהליום נוזלי. עבור התאורטיקן, האפשרות להתייחס למוליך-העל כאל עצם קוונטי מקרוסקופי - כמציאות ולא כפנטזיה - הציעה כמה כיוונים לפיתוח תאוריות המקשרות בין כבידה וכוחות דמויי-כבידה לבין חומר הניתן להנדסה. עבור הניסיונאי, אקסטרפולציות מתאוריות אלה רמזו שייתכן שאכן קיימות במעבדה הפרעות כבידתיות הניתנות למדידה, בתנאי שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים לשלילת ממצאים מלאכותיים.
גלי כבידה
יש להבחין בין גלי כבידה, "כוח" הכבידה וכוחות חריגים. כיום העבודה על גלי כבידה מתחלקת לשני תחומים נפרדים פחות או יותר: תדר נמוך (פחות מכמה מאות הרץ) ותדר גבוה (יותר מכמה עשרות קילו-הרץ לערך). קיומם של גלי כבידה בכל תדר הוא תוצאה טבעית של תורת היחסות הכללית (GR) של איינשטיין. החיפוש אחר גלי כבידה בתדר נמוך נעזר כיום במוטות מתכת גדולים, כבדים וארוכים כגלאים, יחד עם אינטרפרומטרים, מדי מעוות ומדי תאוצה, בניסיון לגלות גלי כבידה קוודרופוליים ממקורות קוסמולוגיים, כגון כוכבים כפולים. הרעיון הכללי הוא שאם מסה גדולה ש[מסתה] ידועה במדויק…
+ // המקור באנגלית
// Excerpt (first ~3,000 chars)
The Role of Superconductors in Gravity Research
Prepared by:
Acquisition Support Division (DWO-3)
Defense Warning Office
Directorate for Analysis
Defense Intelligence Agency
Author:
AAP Person 75
Administrative Note
COPYRIGHT WARNING: Further dissemination of the photographs in this publication is not authorized.
This product is one in a series of advanced technology reports produced in FY 2009
under the Defense Intelligence Agency, Defense Warning Office’s Advanced Aerospace
Weapon System Applications (AAWSA) Program. Comments or questions pertaining to
this document should be addressed to[AAPPersonT _———_—=i, AAWSSA Program
Manager, Defense Intelligence Agency, ATTN: CLAR/DWO-3, Bldg 6000, Washington,
UNCLASSIFIED / /$0R-O55EG201US5-O.il
UNCLASSIFIED / / FOR-OFFECEAL USE ONTT
The Role of Superconductors in Gravity Research
Introduction
This paper is a historical survey of the role superconductors have played in the
recent search for laboratory-scale manipulation of gravity. The invention of
superconductors and, in particular, the recent development of high-
temperature ceramic superconductors have provided the impetus for pursuing
a connection between gravity, electromagnetism, and, in particular,
magnetism and matter in the solid state. The discovery of yttrium-barium-
copper oxide (YBCO) YBa2Cu307 ceramics able to superconduct at liquid
nitrogen temperatures allowed many laboratories around the world to
fabricate these superconductors in various experimentally useful sizes. True
Meissner repulsion was obtained by cooling them using relatively cheap liquid
nitrogen rather than liquid helium. For the theoretician, the possibility of
considering the superconductor being a macroscopic quantum object as a
reality rather than a fantasy suggested several avenues for developing
theories connecting gravity and gravity-like forces to engineerable matter. For
the experimentalist, extrapolations from these theories suggested there might
actually be gravitational disturbances in the laboratory that would be
amenable to measurement, assuming all necessary precautions were taken to
exclude artifact.
iii
UNCLASSIFIED / /®OR-OFFE6H-USE-ONET
UNCLASSIFIED / /+OR-OFFE6EAE-USE-ONET
Gravity Waves
A distinction should be made between gravitational waves, the gravitational “force,”
and anomalous forces. Currently, work on gravitational waves is divided into two more
or less distinct realms: low frequency (less than a few hundred Hz) and high frequency
(greater than ~ several tens of kHz). The existence of gravitational waves of any
frequency is a natural outcome of Einstein’s theory of general relativity (GR). The
search for low-frequency gravitational waves currently utilizes large, heavy, and long
metal bars as detectors together with interferometers, strain gauges, and
accelerometers in an attempt to detect quadrupolar gravitational waves from
cosmological sources, such as binary stars. The general idea is that if a large mass of
precisely known…
// Full OCR
// עוד ממהדורה 06