משרד המלחמה
DOW-UAP-D133, AAWSAP DIRD, ההשלכות של שזירה קוונטית ואי-מקומיות על תקשורת בחלל, מרץ 2010
DOW-UAP-D133_AAWSAP-DIRD-The-Space-Communication-Implications-of-Quantum-Entanglement-and-Nonlocality-March-30-2010.pdf
תצוגות מהעמודים הראשונים של המסמך · בקובץ אין תמונה / רישום / קטע עיתונות.
// אין תצוגות מקדימות
הקובץ אינו מכיל תוכן ויזואלי שזוהה (תמונה / קליפינג / רישום). תוכן המסמך זמין דרך ה-OCR למטה ובהורדת המקור.
// הערת המראה
// מה תמצאו כאן?
// תקציר רשמי
מסמך זה הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD), פורמט עזר טכני שבו השתמשה סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) כדי לתעד ידע בסיסי בנושא מסוים לשימוש אנליטי עתידי. מוטב להבין מסמכי DIRD כתוצרי עזר וסינתזה ולא כמחקר מקורי. זהו אחד מ-38 מסמכי DIRD שהופקו במסגרת תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSAP) בין 2009 ל-2011. מאחר שהיקפה של AAWSAP התיר מגוון רחב של נושאים תומכים, לא כל מסמך DIRD בסדרה עוסק ישירות במערכות תעופה וחלל או בהערכת איומים עתידיים. הסיכום שלהלן משקף את היקפו ואת מסגורו של ה-DIRD בעת כתיבתו, ואין לקרוא אותו כמרמז על תיקוף עדכני של המושגים הנדונים. DIRD זה סוקר שזירה קוונטית ואי-מקומיות, בהתמקדות בשאלה אם ניתן להשתמש בתופעות אלה כאמצעי לתקשורת מהירה מהאור בין צופים, במיוחד לצורך פעולות חלל בזמן אמת על פני מרחקים בין-פלנטריים. הדו"ח סוקר את הניסויים הקוונטיים הרלוונטיים ואת משפטי אי-האיתות, ולאחר מכן בוחן שיטות תקשורת מוצעות המבוססות בעיקר על פוטונים שזורים בתנע, לרבות תרחישים הכוללים איתות על-אורי ואיתות בסיבתיות הפוכה. עם זאת, הוא מודה שוב ושוב שהשאלה המרכזית נותרה בלתי פתורה מבחינה ניסויית, ומקדיש תשומת לב ניכרת לפשרה בין קוהרנטיות לשזירה ולמאפיינים אחרים של מכניקת הקוונטים הסטנדרטית, העשויים למנוע איתות שמיש גם אם מתאמים אי-מקומיים יתוקפו בניסוי. בסך הכול, המסמך הוא ניתוח גישוש של השאלה אם אי-מקומיות קוונטית עשויה אי-פעם לתמוך ביישום תקשורת מעשי, ולא הדגמה של תועלת צפויה. בוצעו השמטות כדי להגן על זהות עדי ראייה, מיקומי מתקנים ממשלתיים, או מידע פוטנציאלית רגיש על אתרים צבאיים שאינם קשורים ל-UAP. לא בוצעו השמטות בקבצים שפורסמו תחת הנחיית הנשיא טראמפ בנוגע למידע על טבעם או קיומם של מפגשים שדווחו כ-UAP או תופעות נלוות.
הצגת המקור באנגלית
// סיכום מורחב
DOW-UAP-D133 הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD) בשם "ההשלכות של שזירה קוונטית ואי-מקומיות על תקשורת בחלל", שהוכן עבור סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) במסגרת תוכנית AAWSAP, ולפי נתוני הרשומה הוא מתוארך ל-30 במרץ 2010. המחבר מזוהה רק בכינוי AAP Person 76. במשך כ-26 עמודים המסמך סוקר את הניסויים בשזירה קוונטית, מציע ניסוי שיבדוק אם אפשר להעביר בעזרתה אותות בין צופים, ובוחן מה היה נובע מכך: תקשורת מהירה מהאור, אותות שמגיעים לפני ששודרו, ושליטה בזמן אמת ברכב רובוטי על מאדים. המסקנה שלו היא שהשאלה פתוחה ותוכרע רק בניסוי.
רקע
לפי עמוד השער, המסמך הוכן בידי חטיבת תמיכת הרכש (DWO-3) של משרד ההתרעה הביטחוני (Defense Warning Office), באגף לניתוח של ה-DIA. בהערה המנהלית נכתב שהוא אחד מסדרת דוחות טכנולוגיה מתקדמת שהופקו בשנת הכספים 2009 בתוכנית שהמסמך מכנה AAWSA, ושפניות יש להפנות למנהל התוכנית, ששמו מוחלף בכינוי AAP Person 1. חלק מהעמודים נושאים את הסימון UNCLASSIFIED//FOR OFFICIAL USE ONLY.
התיאור הרשמי מסביר שמסמכי DIRD הם תוצרי עזר וסינתזה ולא מחקר מקורי, ושאין לקרוא אותם כתיקוף עכשווי של המושגים. המסמך עצמו מבחין בין שני מושגים: שזירה קוונטית, מצב שבו חלקים נפרדים של אותה מערכת קוונטית ניתנים לתיאור רק בהתייחס זה לזה, ואי-מקומיות, ה"קשר" שבזכותו מדידה בחלק אחד משפיעה על תוצאות המדידה בחלק אחר, אולי רחוק מאוד.
מה כתוב במסמך
הקדמה - בעיית העיכוב בתקשורת בחלל
ההקדמה פותחת בעובדה שאות אור זקוק לכ-3.3 מיקרו-שניות לכל קילומטר: כ-1.3 שניות עד הירח, בין 4.4 ל-20 דקות עד מאדים ובין 4 ל-4.3 שעות עד נפטון, לפי מיקומי הכוכבים במסלולם. עיכוב כזה הופך שליטה בזמן אמת במכשירים בחלל לבלתי אפשרית ומחייב רובוטים מתוכנתים מראש. התשובה המקובלת לשאלה אם אפשר לקצר את העיכוב היא "לא", בגלל תורת היחסות הפרטית, אך לפי המחבר היחסות אוסרת רק צורות מסוימות של תקשורת על-אורית. השאלה שהמסמך מציב היא אם אי-מקומיות קוונטית היא "תחום פרטי של הטבע" או שאפשר להשתמש בה לשליחת אותות, ואם כן, אם היא עשויה לאפשר "חקר היקום בזמן אמת".
פרק I - ניסויי EPR
הפרק מסביר את השזירה דרך זוגות פוטונים בעלי קיטוב מתואם, ואת אי-שוויונות בל (Bell), שמראים מתמטית שתאוריות "משתנים נסתרים" מקומיות סותרות את תחזיות מכניקת הקוונטים. המחבר כותב שהוא מבקש "ליישר את הרשומה" בנוגע לכרונולוגיה: המדידה הראשונה של מתאם קיטוב מסוג זה נעשתה בידי וו ושקנוב (C. S. Wu, I. Shanknov) בשנת 1949, הרבה לפני עבודתו של בל ב-1964 וב-1966. אחריה מתוארים ניסוי פרידמן וקלאוזר (Freedman, Clauser) מ-1972 בסידן, שסתר תאוריות מקומיות ב-6.7 סטיות תקן (איור 1); ניסויי קבוצת אספה (Aspect) מ-1982, שסגרו כמה "פרצות" וסתרו אותן ב-46 סטיות תקן; וניסוי קבוצת ז'יסן (Gisin) שהשתמש בכבלים האופטיים של חברת הטלפון השווייצרית בין ז'נבה לברן, במרחק קו ראייה של 156 קילומטרים לפי המסמך.
אחר כך המסמך דן באי-שוויונות של לגט (Leggett), שבוחנים תאוריות "ריאליסטיות לא-מקומיות", ובניסוי של קבוצת צייליגר (Zeilinger) במכון IQOQI בווינה, שבו האי-שוויונות הופרו ב-3.6 וב-9 סטיות תקן. המחבר מביע עמדה משלו: לדבריו זהו בעיקר "הפלת איש קש", משום שהריאליזם שהופרך הוא רק ההנחה שהפוטונים יוצאים מהמקור בקיטוב מוגדר, והוא מאמץ את ההנחה שהטבע "גם לא-מקומי וגם לא-ריאליסטי" במובן זה. עוד הוא מציין שבניסויי קיטוב אי אפשר להשתמש בקשר הלא-מקומי לאיתות, כי הצופה יכול לבחור את בסיס המדידה אך לא לכפות על הפוטון מצב מסוים. לכן הוא פונה לשזירה בתנע, שבה הצופה יכול לכפות על הפוטון התנהגות של חלקיק או של גל.
פרקים II ו-III - משפטי אי-האיתות ותורת היחסות
משפטי "אי-האיתות" (no-signal theorems) קובעים שבמכניקת קוונטים סטנדרטית שינוי המדידה בצד אחד אינו מורגש בצד השני. המחבר מציין שלפי מאמר מ-1999 לפחות חלק מה"הוכחות" האלה מעגליות, כי הן מניחות מראש שתהליך המדידה מקומי, ולכן לדעתו האפשרות "נשארת פתוחה ומתאימה לבדיקה ניסויית". בפרק III הוא טוען שאיתות לא-מקומי לא היה סותר את תורת היחסות הפרטית, משום שרגעי השליחה והקבלה תלויים באורכי המסלולים ולכן אינם יכולים לשמש לסנכרון שעונים או לקביעת מערכת ייחוס מועדפת. לעומת זאת, לדבריו, עקרון הסיבתיות "ככל הנראה יופר" אם איתות כזה אפשרי.
פרק IV - שזירה בתנע: ניסויי "התאבכות הרפאים" ודופפר
שני ניסויים מתוארים בפירוט. ניסוי "התאבכות הרפאים" (Ghost Interference) של קבוצת שיה (Shih) מ-1995 השתמש בלייזר ארגון בגל של 351 ננומטר וגביש BBO באורך 3 מילימטרים, שחתוך בזווית של 42.2 מעלות, כדי ליצור זוגות פוטונים שזורים בגל של 702 ננומטר (איורים 2 עד 4). העברת פוטון אחד דרך סדק כפול או יחיד יצרה אצל התאום שלו, שלא עבר דרך שום סדק, דפוס התאבכות או עקיפה מתאים. הבעיה: התוצאה נראתה רק בספירת צירופי מקרים (coincidence), שמחייבת ערוץ תקשורת קלאסי בין שני הגלאים. המקור גם היה רועש ולא יעיל, וכאחד מכל 10 בחזקת 10 פוטוני משאבה בלבד הפיק זוג שזור.
הניסוי השני הוא עבודת הדוקטורט של בירגיט דופפר (Birgit Dopfer) מאוניברסיטת אינסברוק משנת 1998, עם גביש LiIO3 ופוטונים שיצאו בזווית של 28.2 מעלות (איור 5). הזזת גלאי בזרוע אחת בין מרחק מוקד אחד לשני מרחקי מוקד הדליקה וכיבתה דפוס התאבכות בזרוע השנייה, אך גם כאן רק בספירת צירופי מקרים.
פרק V - הפשרה בין קוהרנטיות לשזירה
כאן מוסבר מדוע הדפוס נעלם בלי ספירת צירופים. מקור עבה (גליל של כמה מילימטרים בגביש, איור 6) יוצר הפרשי מסלול בין הגלים המגיעים לשני הסדקים ומטשטש את ההתאבכות. הרחקת הסדקים או עדשה מפזרת משפרות את הקוהרנטיות, אך מצמצמות את השזירה. לפי המסמך, קבוצת סאלה (Saleh) מאוניברסיטת בוסטון הראתה שיש יחס משלים בין השתיים. תקשורת לא-מקומית בתנע מחייבת את שתיהן, והשאלה הפתוחה היא אם קיימת "נקודה מתוקה" של קוהרנטיות חלקית ושזירה חלקית.
פרק VI - ניסוי מוצע ללא צירופי מקרים
המחבר מציע מערך (איור 7) המשלב את שני הניסויים: עדשה אחרי גביש ה-BBO, סדקי "ניקוי" שמעבירים רק פוטונים שתאומיהם עברו בסדקים המקוריים, סיבים אופטיים, ומתג אופטי ששולח את האור לגלאים נפרדים (מידע "באיזו דרך") או למצרף. מצלמת CCD מקוררת מצד שני בודקת אם נוצר דפוס של סדק יחיד ("1") או דפוס התאבכות של שני סדקים ("0"). אם הדפוס אכן ישתנה עם המתג, לדברי המסמך זו תהיה הדגמה ישירה של תקשורת לא-מקומית שתפריך את משפטי אי-האיתות. ההערכה היא שנדרשים כעשרה גילויי פוטונים להבחנה ברמת ביטחון של שלוש סטיות תקן, אך זהו "גבול תחתון אופטימי", וככל הנראה יידרשו כ-100 או יותר. הפעלת לייזר המשאבה בפולסים עשויה לשפר את קצב השידור ולדכא את רעש הפלואורסצנציה.
פרק VII - ניתוח לפי הפרשנות הטרנזקציונית
המערך מנותח לפי הפרשנות הטרנזקציונית של מכניקת הקוונטים, שמתארת אירוע קוונטי כ"לחיצת יד" בין "גלי הצעה" שיוצאים קדימה בזמן ל"גלי אישור" שחוזרים אחורה בזמן. איורים 8 ו-9 מראים את שני המקרים: מתג על "באיזו דרך" (סדק אחד) ומתג על מצרף (שני סדקים). המסקנה: לפי פרשנות זו, בהיעדר רעש חריף או מגבלת הקוהרנטיות, לא אמורה להידרש ספירת צירופים, ואין בניתוח "עוצר מופע" שימנע איתות על-אורי או אחורה בזמן. עם זאת, נכתב, הפרשנות עצמה ניטרלית בשאלה אם אותות כאלה אפשריים.
פרקים VIII עד X - אותות אחורה בזמן והפרדוקסים
בהנחה שהאיתות אפשרי, המסמך מתאר (איור 10) הוספה של שני סלילי סיב באורך 10 קילומטרים כל אחד בצד המשדר. במקדם שבירה של 1.5 האור עובר בהם בכ-50 מיקרו-שניות. בקצב גילוי של 10 מגה-הרץ, כ-3 ננו-ואט של פוטונים בגל 702 ננומטר, ו-100 גילויים לביט, ה"הודעה" הייתה מתקבלת כ-40 מיקרו-שניות לפני ששודרה. מקור חזק מספיק אפשרי לפי המסמך בעזרת גבישי KTP "מקוטבים מחזורית": קבוצת צייליגר מדדה בגביש באורך 25 מילימטרים קצב של 2.73 כפול 10 בחזקת 5 זוגות לשנייה לכל מיליוואט משאבה לכל ננומטר.
בפרק IX נבחנים שני פרדוקסים. "פרדוקס ההונאה" (bilking): במיליון מערכות מקושרות ההודעה הייתה מגיעה 40 שניות לפני שליחתה, וצופה "ערמומי" עשוי להחליט לא לשלוח אותה. המסמך מציין שוילר ופיינמן (Wheeler, Feynman) ושקיפ ת'ורן (Kip Thorne) ועמיתיו הגיעו למסקנה שהטבע יכפה רצף עקבי, ושתקלה בציוד סבירה יותר מסתירה. "פרדוקס ההתעברות ללא חטא": אדם מקבל מעצמו בעתיד כתב יד של רב-מכר, מפרסם אותו ושולח אותו אחר כך לעצמו בעבר, ומי כתב את הספר. המסמך כותב שאין ידוע כיצד לפתור את שני הפרדוקסים, ומונה אפשרויות, ביניהן השערתו של סטיבן הוקינג שהטבע "מתעב" לולאות זמן ותנודות ואקום יהרסו כל מכשיר שינסה ליצור אותן. בפרק X מוצע פתרון: סיבים באורך שווה בשתי הזרועות (קילומטר אחד כל אחד, איור 11), כך שהשליחה והקבלה מתרחשות בו-זמנית ואין לולאת זמן.
פרק XI - שליטה מכדור הארץ ברכב על מאדים
הדוגמה המעשית היא רכב רובוטי על מאדים (איור 12). תחנת בסיס על מאדים תכיל מקור חזק של זוגות שזורים; זרם אחד יישלח לכדור הארץ, והמפעיל "ישדר" על ידי בחירה אם למדוד את הפוטונים כגלים או כחלקיקים. הזרם השני ייבדק על מאדים לנוכחות דפוס התאבכות. כדי לא לשלוח שני זרמים, הפוטונים משני הסדקים יקוטבו אופקית ואנכית. במקביל ישדר ערוץ רגיל את הווידאו, שיגיע באיחור של שניות, דקות או שעות, אך האות הלא-מקומי "יישלח אחורה במורד זרם הזמן" ויגיע לרכב ברגע שבו שודר הווידאו. כך מפעיל בכדור הארץ יוכל "לנהוג" ברכב בטכניקות מציאות מדומה, לעקוף מכשולים ולהפעיל מכשירים בזמן אמת. לפי המסמך, לולאה כזו היא "דמוית אור" ואינה יוצרת בעיות סיבתיות.
פרקים XII ו-XIII - מכניקת קוונטים לא-ליניארית ומסקנה
גם אם תקשורת לא-מקומית בלתי אפשרית במכניקת קוונטים סטנדרטית, ייתכן מסלול אחר. סטיבן ויינברג (Steven Weinberg) הציע ב-1989 תאוריה עם תיקונים לא-ליניאריים קטנים, וג'וזף פולצ'ינסקי (Joseph Polchinski) הראה ב-1991 שתיקונים כאלה מאפשרים "טלפון EPR". לפי המסמך, לממצא זה השלכות "הרסניות" לפרשנות קופנהגן, אך כל הניסויים שחיפשו את האפקטים הלא-ליניאריים נכשלו. המחבר משער שאפקטים כאלה יופיעו רק באנרגיות גבוהות מאוד או בשדות כבידה חזקים, ומזכיר משוואת גל מסוג לפלס-בלטרמי במרחב עקום, שעשויה להיות לא-ליניארית ליד כוכב נייטרונים או חור שחור. במסקנה הקצרה נכתב שהשאלה ניסויית, ושלפחות ניסוי אחד הנמצא בעיצומו מנסה ליצור גרסה של התאבכות הרפאים ללא צירופי מקרים. בסוף מצורף מילון מונחים ורשימת הפניות.
פרטים בולטים
- המסמך מציע ניסוי מעבדה מפורט, עם רכיבים, אורכי גל וזוויות חיתוך של גבישים.
- החישוב המרכזי: שני סלילי סיב של 10 קילומטרים יאפשרו, אם האיתות אפשרי, לקבל הודעה כ-40 מיקרו-שניות לפני שליחתה.
- היישום המתואר אינו צבאי במובהק אלא שליטה בזמן אמת ברכב רובוטי על מאדים.
- המחבר חולק על הפרשנות המקובלת לניסוי של קבוצת צייליגר ומכנה אותו "הפלת איש קש".
- המסמך מייחס את מדידת המתאם הראשונה לוו ושקנוב ב-1949, לפני עבודתו של בל.
- למרות הדיון הארוך באפשרויות, המחבר כותב במפורש שייתכן שהפשרה בין קוהרנטיות לשזירה היא "דרכו של הטבע למנוע איתות לא-מקומי".
מה לא נמצא במסמך
- המסמך אינו עוסק בשום תצפית, עד או אירוע UAP, ואין בו קשר ללאס וגאס, המופיעה כמיקום בנתוני הרשומה. אין בו תאריך כתיבה; התאריך 30 במרץ 2010 לקוח מנתוני הרשומה.
- שם המחבר ושם מנהל התוכנית הוחלפו בכינויים AAP Person 76 ו-AAP Person 1.
- תוכן העניינים בסריקה חלקי, והאיורים (שרטוטי מערכים וגרפים של דפוסי התאבכות) אינם קריאים מעבר לכיתוביהם. חלק מהמשוואות והפניות הספרות נקטעו, והפניה 24 (הוקינג) חסרה ברשימה.
- יש במסמך אי-עקביות פנימית: ניסוי וו ושקנוב מתוארך בגוף הטקסט ל-1949 ובהפניה ל-1950; מאמר EPR מתוארך במילון המונחים ל-1936 ובהפניה ל-1935; משפטי אי-האיתות מוצגים בפרק II אך בפרק XII מופנה הקורא ל"חלק III"; וגם מספרי ההפניות במילון המונחים אינם תואמים את הרשימה.
- המספר "כעשרה גילויים" נקרא בסריקה כ-10 ואפשר שבמקור נכתבה חזקה (קריאה לא ודאית). גם "10 בחזקת 7 קילומטרים" של סיב משוחזר מהקריאה "107 km" (קריאה לא ודאית).
- הניסוי ה"נמצא בעיצומו" שהמסקנה מזכירה אינו מזוהה, ותוצאותיו אינן מופיעות.
מונחים
- DIRD: מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (Defense Intelligence Reference Document).
- EPR: איינשטיין, פודולסקי ורוזן, מחברי המאמר שהציג לראשונה את בעיית האי-מקומיות; גם שם כללי לניסויים בחלקיקים שזורים.
- אי-שוויונות בל: מבחן מתמטי שמבדיל בין תחזיות מכניקת הקוונטים לתאוריות משתנים נסתרים מקומיות.
- המרה פרמטרית ספונטנית כלפי מטה: תהליך שבו פוטון לייזר בגביש לא-ליניארי מתפצל לשני פוטונים שזורים.
- ספירת צירופי מקרים (coincidence): רישום רק של גילויים המתרחשים בשני הגלאים יחד, שמחייב קשר קלאסי ביניהם.
- רטרו-סיבתיות: מצב שבו התוצאה קודמת לסיבה.
- BBO, LiIO3, KTP: גבישים לא-ליניאריים המשמשים ליצירת זוגות פוטונים שזורים.
// תוכן המסמך - תרגום
ההשלכות של שזירה קוונטית ואי-מקומיות על תקשורת בחלל
הוכן על ידי:
אגף תמיכה ברכש (DW0-3)
משרד ההתרעה הביטחוני
מנהלת הניתוח
סוכנות הביון הביטחונית (DIA)
מחבר:
AAP Person 76
הערה מנהלית
אזהרת זכויות יוצרים: אין להפיץ הלאה את התצלומים שבפרסום זה.
מוצר זה הוא אחד מסדרת דוחות על טכנולוגיות מתקדמות שהופקו בשנת הכספים 2009 במסגרת תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSA) של משרד ההתרעה הביטחוני בסוכנות הביון הביטחונית. הערות או שאלות הנוגעות למסמך זה יש להפנות אל AAP Person 1, מנהל תוכנית AAWSA, סוכנות הביון הביטחונית, לידי: CLAR/DWO-3, בניין 6000, וושינגטון.
תוכן העניינים
I. שזירה קוונטית, אי-מקומיות וניסויי EPR
IV. שזירה במרחב התנע וניסויי EPR
VII. ניתוח טרנזקציוני של ניסוי התקשורת האי-מקומית
VIII. תקשורת אי-מקומית מהירה מהאור ורטרו-סיבתית
X. תקשורת מהירה מהאור ללא פרדוקסים
XI. דוגמה: שליטה בזמן אמת מכדור הארץ ברכב שטח על מאדים
XII. אפשרות נוספת למהירות על-אורית: מכניקת קוונטים לא-לינארית
איורים
איור 1. תרשים של ניסוי פרידמן-קלאוזר מ-1972
איור 2. תרשים של ניסוי התאבכות הרפאים של שי (Shih) מ-1995…
איור 7. גרסה ללא צירופי-מקרים, בהדמיית סדק, של ניסוי התאבכות הרפאים…
איור 3. התפלגויות המיקום בהתאבכות הרפאים ב-X2
איור 4. "פריסת" ניסוי התאבכות הרפאים
…ניסוי להדגמת תקשורת אי-מקומית
איור 8. דיאגרמות הפרשנות הטרנזקציונית למקרה 1
איור 9. דיאגרמות הפרשנות הטרנזקציונית למקרה 2
ההשלכות של שזירה קוונטית ואי-מקומיות על תקשורת בחלל
פתח דבר ומבוא
מאמר זה סוקר את השזירה הקוונטית ואת האי-מקומיות, ובוחן את האפשרות שתופעה זו תשמש לשליחת אותות מצופה לצופה. הדגמה כזו תפר כמה מ"משפטי אי-האיתות" הקוונטיים שבספרות הפיזיקלית. איתות קוונטי אי-מקומי יהיה בעל השלכות מרחיקות לכת כטכנולוגיה מאפשרת לאיתות מהיר מהאור ולאיתות רטרו-סיבתי. המאמר מתאר תרחישים שעשויים להוביל לתקשורת קוונטית אי-מקומית, ובוחן יישומים לאיתות רטרו-סיבתי ולתקשורת בזמן אמת בחלל. כן נבחנות בקצרה ההשלכות של מכניקת קוונטים לא-לינארית על תקשורת אי-מקומית.
התקשורת בחלל בקנה המידה של מערכת השמש מוגבלת מאוד בשל קנה המידה של המרחב-זמן שקובעת מהירות האור…
+ // המקור באנגלית
// Excerpt (first ~3,000 chars)
The Space-Communication Implications of Quantum
Entanglement and Nonlocality
Prepared by:
Acquisition Support Division (DW0-3)
Defense Warning Office
Directorate for Analysis
Defense Intelligence Agency
Author:
AAP Person 76
Administrative Note
COPYRIGHT WARNING: Further dissemination of the photographs in this publication is not authorized.
This product is one in a series of advanced technology reports produced in FY 2009
under the Defense Intelligence Agency, Defense Warning Office's Advanced Aerospace
Weapon System Applications (AAWSA) Program. Comments or questions pertaining to
this document should be addressed to !AAP Person 1
LAAWSA Program
Manager, Defense Intelligence Agency, ATTN: CLAR/DWO-3, Bldg 6000, Washington,
Contents
I. Quantum Entanglement, Nonlocality, and EPR Experiments ............................... 1
IV. Momentum Domain Entanglement and EPR Experiments .................................. 5
VII. A Transactional Analysis of the Nonlocal Communication Test ...................... 13
VIII. Superluminal and Retrocausal Nonlocal Communication ............................. 17
X. Superluminal Communication without Paradoxes ............................................ 19
XI. Example: Real-Time Earth Control of Mars Rover............................................ 20
XII. Another Superluminal Possibility: Nonlinear Quantum Mechanics................. 22
Figures
Figure 1. Schematic of the 1972 Freedman-Clauser Experiment ............................ 2
Figure 2. Schematic of the 1995 Ghost Interference Experiment of the Shih
Figure 7. Slit-Imaging Coincidence-Free Version of the Ghost Interference
Figure 3. Ghost Interference Position Distributions at X2 ....................................... 7
Figure 4. "Unfolding" the Ghost Interference Experiment...................................... 8
Experiment to Demonstrate Nonlocal Communication ........................... 12
Figure 8. Transactional Interpretation Diagrams for Case 1................................. 15
Figure 9. Transactional Interpretation Diagrams for Case 2................................. 16
ii
The Space-Communication Implications of Quantum
Entanglement and Nonlocality
Foreword and Introduction
This paper reviews quantum entanglement and nonlocality and considers the
possibility that this phenomenon could be used for sending observer-to
observer signals. Such a demonstration would break several quantum "no
signal theorems" in the physics literature. Nonlocal quantum signaling would
have far-reaching implications as an enabling technology for superluminal and
retrocausal signaling. Scenarios that might lead to nonlocal quantum
communication are described, and applications to retrocausal signaling and
real-time space communication are considered. Also considered briefly is the
nonlocal communication implications of nonlinear quantum mechanics.
Communication in space at the scale of the solar system is severely limited by
the space-time scale set by the speed of light.…
// Full OCR
// עוד ממהדורה 06