משרד המלחמה
DOW-UAP-D138, AAWSAP DIRD, הנעת עיוות, אנרגיה אפלה ומניפולציה של ממדים נוספים, אפריל 2010
DOW-UAP-D138_AAWSAP-DIRD-Warp-Drive-Dark-Energy-and-the-Manipulation-of-Extra-Dimensions-April-2-2010.pdf
תצוגות מהעמודים הראשונים של המסמך · בקובץ אין תמונה / רישום / קטע עיתונות.
// אין תצוגות מקדימות
הקובץ אינו מכיל תוכן ויזואלי שזוהה (תמונה / קליפינג / רישום). תוכן המסמך זמין דרך ה-OCR למטה ובהורדת המקור.
// הערת המראה
// מה תמצאו כאן?
// תקציר רשמי
מסמך זה הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD), פורמט עזר טכני שבו השתמשה סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) כדי לתעד ידע בסיסי בנושא מסוים לשימוש אנליטי עתידי. מוטב להבין מסמכי DIRD כתוצרי עזר וסינתזה ולא כמחקר מקורי. זהו אחד מ-38 מסמכי DIRD שהופקו במסגרת תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSAP) בין 2009 ל-2011. מאחר שהיקפה של AAWSAP התיר מגוון רחב של נושאים תומכים, לא כל מסמך DIRD בסדרה עוסק ישירות במערכות תעופה וחלל או בהערכת איומים עתידיים. הסיכום שלהלן משקף את היקפו ואת מסגרתו של ה-DIRD בעת כתיבתו, ואין לקרוא אותו כמרמז על תיקוף עכשווי של הרעיונות הנדונים. DIRD זה בוחן אם ניתן לבסס רעיון של הנעת עיוות (warp) על פיזיקה תיאורטית ידועה, באמצעות קישור בין מטריקות עיוות של תורת היחסות הכללית לבין אנרגיה אפלה, אפקט קזימיר ומודלים רב-ממדיים מתורת המיתרים ומקוסמולוגיית הבריינים. המאמר משער שאם האנרגיה האפלה נובעת מאפקטים של הוואקום ומקורה בממדים נוספים, אזי טכנולוגיה עתידית שתוכל לתמרן ממדים אלה עשויה להיות מסוגלת לשנות את התפשטות המרחב-זמן המקומית וליצור בועת עיוות. אף שהרעיון מוצג כדרך לצמצם את דרישות האנרגיה האסטרונומיות של מודלי עיוות מסורתיים יותר, הדו"ח מודה שהוא נשען כולו על הנחות שלא אומתו - דהיינו, על המציאות הפיזיקלית, היציבות והיכולת לשלוט בקנה מידה מקרוסקופי בממדים נוספים. לפיכך, אף שהמאמר נשען על מושגים מרכזיים בפיזיקה התיאורטית, שרשרת ההשערות המקשרת ביניהם חסרה תמיכה אמפירית ואינה מציעה נתיב הנדסי ישים לעבר מערכת הנעה פועלת. בוצעו השמטות כדי להגן על זהות עדי ראייה, מיקומי מתקנים ממשלתיים, או מידע פוטנציאלית רגיש על אתרים צבאיים שאינם קשורים ל-UAP. לא בוצעו השמטות בקבצים שפורסמו תחת הנחיית הנשיא טראמפ בנוגע למידע על טבעם או קיומם של מפגשים שדווחו כ-UAP או תופעות נלוות.
הצגת המקור באנגלית
// סיכום מורחב
"הנעת עיוות, אנרגיה אפלה ומניפולציה של ממדים נוספים" הוא מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD) בן כ-26 עמודי טקסט, שהוכן עבור סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) במסגרת תוכנית AAWSAP ומתוארך לאפריל 2010. המחברים מופיעים בכינויים בלבד, AAP Person 74 ו-AAP Person 58. המאמר מציע מודל תיאורטי שלפיו האנרגיה האפלה, הגורמת להתפשטות המואצת של היקום, היא תוצר של אנרגיית ואקום (אנרגיית קזימיר) בממד מרחבי נוסף ודחוס, ולכן טכנולוגיה עתידית שתשנה את רדיוס הממד הזה סביב חללית תוכל, לטענת המחברים, ליצור "בועת עיוות" ולנוע מהר מהאור.
רקע
המסמך שייך לסדרת דו"חות טכנולוגיה מתקדמת שהופקו, לפי ההערה המנהלית שבו, בשנת הכספים 2009 בתוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSAP, ובמסמך עצמו AAWSA) של משרד ההתרעה הביטחונית (Defense Warning Office) ב-DIA. הגוף המכין הרשום בעמוד השער הוא אגף תמיכת הרכש (DWO-3), משרד ההתרעה הביטחונית, מנהלת הניתוח של DIA. שאלות על המסמך הופנו למנהל התוכנית, ששמו מופיע רק ככינוי AAP Person 1, בכתובת הסוכנות בוושינגטון. כל עמוד מסומן "בלתי מסווג, לשימוש רשמי בלבד" (UNCLASSIFIED//FOR OFFICIAL USE ONLY), ובראשו אזהרת זכויות יוצרים: אין להפיץ הלאה את התצלומים שבפרסום.
מסמכי DIRD הם, לפי התיאור הרשמי, תוצרי עזר וסינתזה ולא מחקר מקורי. המסמך הזה חריג במידה מסוימת: המחברים מציגים בו במפורש מחקר שלהם עצמם, שלדבריהם הם מפתחים מאז 2005 ושפורסם קודם לכן בכתבי עת מדעיים, ומתארים אותו כ"שינוי פרדיגמה" בחקר הנעת העיוות.
מה כתוב במסמך
מבוא: שני "פרצות" במגבלת מהירות האור
המבוא פותח בבעיה המעשית: לפי תורת היחסות, חומר אינו יכול להגיע למהירות האור, ואפילו חללית שתנוע בשבר ניכר ממנה תזדקק לעשרות שנים כדי להגיע לכוכבים הקרובים. המחברים מעירים שמשימה שהצלחתה רחוקה אולי מאה שנה תהיה קשה להצדקה בעיני ממשלות או גורמים פרטיים שמממנים אותה. לדבריהם, הפיזיקאים מצאו בשנים האחרונות שתי "פרצות": גשר איינשטיין-רוזן, כלומר "חור תולעת" המחבר שני אזורים רחוקים בקיצור דרך טופולוגי, והנעת העיוות, שבה המרחב מתכווץ לפני החללית ומתרחב מאחוריה, בעוד החללית עצמה נשארת נייחת בתוך "בועת העיוות". היתרון שמודגש: תורת היחסות אינה מגבילה את תנועת המרחב עצמו.
טבלה 1 ממחישה, כ"טיעון לשם הדיון", זמני מסע במהירות של פי 100 ממהירות האור: מאדים ב-193 שניות, צדק ב-36 דקות, נפטון ב-4 שעות, אלפא קנטאורי ב-15 יום, אפסילון אֶרידני ב-38 יום, וערפילית אוריון ב-1.3 שנים. הערת שוליים מבהירה שהמהירות שרירותית במידת מה.
המבוא מזכיר את מאמרו של מיגל אלקוביירה (Miguel Alcubierre) משנת 1994, שהעמיד את רעיון הנעת העיוות, המוכר מסדרת "מסע בין כוכבים", על בסיס תיאורטי בתורת היחסות הכללית. לטענת המחברים, המאמרים שבאו אחריו אינם עוסקים בשאלה איך אפשר בפועל ליצור את הבועה, ואילו עבודתם ניגשת לשאלה מכיוון של תורת השדות הקוונטית ומפחיתה מאוד את האנרגיה הנדרשת. נקודת המוצא שלהם היא שהמרחב מתפשט בקצב מואץ, ושאם יובן המנגנון לכך, אולי אפשר יהיה גם לשלוט בו. המבוא מציין שהאנרגיה האפלה מהווה לפי ההערכות יותר מ-70 אחוז מתכולת החומר והאנרגיה של היקום, ושבירור טבעה עשוי לבוא מהמאיץ הגדול LHC או מתורת M.
סעיף 2: הנעת עיוות בתורת היחסות הכללית
הסעיף מציג את המטריקה של אלקוביירה ואת "הזמן החיצוני של יורק" (York extrinsic time) המתאר את ההתרחבות מאחור וההתכווצות מלפנים (איור 1). המחברים מדגישים שהחללית עצמה אינה יוצאת מחרוט האור המקומי שלה ולכן אינה מפרה את תורת היחסות הפרטית. יצירת גאומטריות כאלה מחייבת "חומר אקזוטי", כלומר חומר בעל צפיפות אנרגיה שלילית, והמסמך קובע שהטענה כי הדבר מפר את "תנאי האנרגיה" של תורת היחסות היא בעיה מדומה, שכן תנאים אלה הם השערות מתמטיות בלבד.
לפי נוסחה של לובו וּוִיסֶר (Lobo and Visser), האנרגיה השלילית הנדרשת לבועה היא עצומה, וטבלה 2 משווה אותה לאנרגיית המנוחה של השמש (1.79 כפול 10 בחזקת 47 ג'אול). לובו ויסר הראו שכל מרחבי העיוות מפרים את תנאי האנרגיה גם במהירויות נמוכות מאוד. בדוגמה המספרית שבמסמך, בועה ברדיוס 50 מטר, דופן בעובי של מילימטר וחללית במסה של מיליון קילוגרם, מתקבלת מהירות של כ-5.16 מיליוניות מטר בשנייה, ובלשון המסמך "חלזונות גינה זוחלים מהר יותר". כדי להגיע למהירות האור באותם נתונים, דופן הבועה הייתה צריכה להיות בעובי של כ-3.57 כפול 10 בחזקת 8 שנות אור, דרישה שהמסמך מכנה לא מציאותית. מכאן, לדברי המחברים, החשיבות של רעיונות חדשים.
סעיפים 3 ו-4: הקבוע הקוסמולוגי ואפקט קזימיר
סעיף 3 סוקר את הקבוע הקוסמולוגי (למבדה), שאיינשטיין הוסיף ב-1917 כדי לקבל יקום סטטי וכינה לימים "הטעות הגדולה ביותר" שלו, ואת גילוי ההתפשטות בידי האבל. המסמך מסביר את הקבוע כצפיפות אנרגיה הטבועה במרחב הריק עצמו, בדימוי של קופסה מבודדת שכל החומר והאנרגיה הוצאו ממנה ועדיין נשארת בה אנרגיה שיורית. מאז שהתברר בסוף שנות ה-90 שקצב ההתפשטות עולה, נהוג לכנות אותו אנרגיה אפלה. המחברים מדגישים שטבעה הפיזיקלי עדיין תעלומה.
סעיף 4 מסביר את הוואקום הקוונטי: כל אופן של שדה קוונטי מתנהג כמתנד הרמוני שאינו נח לעולם, בגלל עקרון אי-הוודאות, ובדימוי של המסמך כמו מטוטלת שלעולם אינה נעצרת לגמרי. אפקט קזימיר, שתואר ב-1948, הוא משיכה בין שני לוחות מוליכים מקבילים שמקורה רק בשינוי הוואקום ביניהם (איור 2). המסמך נותן דוגמה: לוחות בשטח סנטימטר רבוע במרחק מיקרומטר נמשכים בכוח של כ-1.3 כפול 10 בחזקת מינוס 7 ניוטון, ומציין ניסויים במיקרוסקופי כוח אטומי שאישרו את התחזית בדיוק של אחוז אחד.
סעיף 5: ממדים מרחביים נוספים
הסעיף סוקר את ההיסטוריה: רימן, נורדסטרום (1914), ויל, ותורת קלוצה-קליין, שבה קלוצה הוסיף ב-1919 ממד מרחבי חמישי ואיחד בכך כבידה ואלקטרומגנטיות, וקליין הציע ב-1926 שהממד הזה מגולגל למעגל זעיר. הדימוי שבמסמך הוא צינור גינה, הנראה מרחוק כקו ובמבט מקרוב כל נקודה בו היא מעגל (איור 3). המסמך מציג גם את ביקורות התורה, ומסביר שתורת המיתרים, המועמדת המובילה לתורת כבידה קוונטית, מחייבת ממדים נוספים.
תת-הסעיפים מתארים את מודל ADD של ממדים נוספים "גדולים", שבו שדות המודל הסטנדרטי כלואים בממברנה (ברֵיין) והכבידה מתפשטת ב"נפח" הרב-ממדי. לפי המסמך, השוואת האנרגיה במודל כזה לצפיפות האנרגיה האפלה הנמדדת נותנת רדיוס ממד נוסף של כ-10 בחזקת מינוס 3 סנטימטר, ו"זו תוצאה חשובה בהקשר של מניפולציה ממדית". אחריו מוצג מודל רנדל-סונדרום, שבו "גורם העיוות" מסביר את ההבדל העצום בין עוצמת הכבידה לכוח החלש. הסיכום מציין שאין עדיין ראיה ישירה לממדים נוספים, אך ניסויי LHC עשויים לגלות אותם.
סעיף 6: אנרגיה אפלה כתוצר של ממד נוסף
כאן מוצג לב התאוריה. המחברים מתארים טיפול חדש שלהם באינסופים העולים בחישוב אנרגיית הוואקום בממד נוסף, ונוסחה מתכנסת (פונקציית זטא של רימן ופונקציות בסל), שלדבריהם תואמת גזירות בשיטות אחרות. כל שדה במודל הסטנדרטי, אלקטרונים, פוטונים, קווארקים, תורם לאנרגיית המרחב גם בלי שחלקיק נוכח בפועל. ניסיונות קודמים לקשור אנרגיית ואקום לאנרגיה אפלה נתנו ערכים גבוהים בהרבה מהנמדד, אך לטענת המחברים, כשמוסיפים את תרומת השדות בממד הנוסף, ובכלל זה "שדות אקזוטיים" מסוימים, אפשר "לכוונן" את הצפיפות לערך הנצפה, משום ששדות פרמיוניים תורמים אנרגיה חיובית ושדות בוזוניים אנרגיה שלילית. המסקנה בלשונם: "ברגע שיודעים למה המרחב מתפשט, אפשר לחקור אפשרויות טכנולוגיות לגרום לו להתפשט".
סעיף 7: הנעת עיוות ומניפולציה של ממד נוסף
לפי המסמך, אנרגיית הוואקום תלויה ברדיוס הממד הנוסף בחזקה רביעית: ממד קטן יותר פירושו אנרגיה גדולה יותר, ושינוי זעיר ברדיוס משנה את הצפיפות מאוד. לכן טכנולוגיה שתשנה את הרדיוס בסמיכות לחללית בלבד תשנה שם את קצב התפשטות המרחב, בעוד היקום כולו ימשיך להתפשט כרגיל (איורים 4 ו-5, האחרון "תפיסת אמן של חללית עתידית"). המחברים מודים ש"עולות שאלות ברורות": האם הממד באמת מעגלי, והאם אפשר גם לכווץ מרחב ולא רק להרחיב אותו. על הראשונה הם עונים שתורת M עובדת בשבעה ממדים נוספים בצורת יריעת קלאבי-יאו, ושממד מעגלי יחיד הוא קירוב מקובל בשלב מוקדם (איור 6 מציג ממד טורואידלי). על השנייה, שכיווץ אפשרי אם צפיפות האנרגיה באזור תהיה שלילית, מרחב המכונה אנטי-דה סיטר, ואנרגיית קזימיר ידועה כשלילית בתנאים רבים.
תת-סעיף 7.3 עוסק ב"בעיית ייצוב המודולוס": מדוע ממד נוסף נשאר ברדיוס קבוע. המחברים מדווחים שבמחקרם, צירוף של כל השדות הידועים עם שדה אקזוטי אחד הכלוא בממד החמישי בלבד יוצר מינימום יציב של אנרגיה (איור 7), ומשווים זאת לכדור שמתגלגל לשקע ונתקע בו. הם מציינים ששדות כאלה נחקרו בהקשר של תנודות נייטרינו מהשמש. המפתח להנעה, לדבריהם, הוא יצירה מלאכותית של "מינימום ואקום כוזב": מינימום מסוג דה סיטר מאחורי החללית ומסוג אנטי-דה סיטר לפניה, כך שנוצר לחץ אנרגיה אפלה לא סימטרי (איור 8).
בתת-סעיף 7.4, החישובים, המסמך קובע שכדי שהמרחב יתפשט מקומית במהירות האור, יש להגדיל את קבוע האבל פי 10 בחזקת 26 ואת הקבוע הקוסמולוגי פי 10 בחזקת 52, "מספר מדהים" בלשונם. האנרגיה תקטן מאוד אם הבועה תהיה "קליפה דקה", אולי בעובי של אורך פלאנק אחד (איור 9). טבלה 3 מציגה את האנרגיה השלילית הנדרשת בפרדיגמה הממדית, ולפי הטקסט היא קטנה פי 10 בחזקת 8 מזו של טבלה 2, עבור בועה בנפח 100 מטר מעוקב. המחברים מגדירים זאת "תרחיש הגרוע ביותר" וגבול עליון, ומודים שהאנרגיות "עדיין רחוקות בהרבה מאלה שיהיו זמינות בעתיד הנראה לעין".
תת-סעיף 7.5 מוצג במפורש כ"סטייה לספקולציה טהורה": המחברים מזכירים לייזרי פטה-ואט הנבנים במעבדות בארצות הברית, ומחשבים שמכשיר משוער, "לייזר אנרגיה אפלה" בעל צפיפות אנרגיה דומה, היה גורם להתפשטות מקומית של כ-10 בחזקת מינוס 5 מטר בשנייה לכל מטר של מסלול הקרן, דבר שאולי אפשר היה למדוד בניסוי. תת-סעיף 7.6 מונה את הצעדים הנדרשים: הבנה מלאה של האנרגיה האפלה וניסיונות ליצור אותה במעבדה, ובירור אם הממדים הנוספים אמיתיים. לפי המסמך, ניסוי ATLAS ב-LHC יוכל לבחון ממדים מסוג ADD עד כ-8 TeV ולהיות רגיש לסולם דחיסה של כ-3 TeV, תוצאות הטבטרון מגבילות אותו ליותר מ-400 GeV, ו"מרגשת עוד יותר" בעיני המחברים האפשרות שגודל הממדים יהיה ניתן לשליטה באנרגיות של LHC.
סעיף 8: סיכום
הסיכום חוזר על כך ששליטה בממדים הנוספים עשויה להקנות שליטה בצפיפות האנרגיה האפלה ובסופו של דבר לאפשר הנעת עיוות, ומודה שהדבר עשוי להתממש רק בעוד שנים רבות. המחברים מזכירים רעיונות מקובלים אחרים בפיזיקה של המאה ה-21, בוזון היגס, האנרגיה האפלה, ממדים מגולגלים ומיתרים, ומסיימים בכך ש"אין זו ודאות", אך ייתכן שמוחות יצירתיים בעתיד ימצאו דרכים לעשות את מה שנראה לנו היום "כקסם". אחרי הסיכום מופיעה רשימה של 57 מקורות, רובם מאמרים בכתבי עת לפיזיקה ולאסטרופיזיקה.
פרטים בולטים
- לפי טבלה 1, חללית במהירות פי 100 ממהירות האור הייתה מגיעה למאדים ב-193 שניות ולאלפא קנטאורי ב-15 יום.
- בדוגמה המספרית לפי המודל הקלאסי, בועת עיוות ברדיוס 50 מטר סביב חללית של מיליון קילוגרם נעה בכ-5.16 מיליוניות מטר בשנייה, "חלזונות גינה זוחלים מהר יותר".
- כדי שהמרחב יתפשט מקומית במהירות האור, לפי המסמך, יש להגדיל את הקבוע הקוסמולוגי פי 10 בחזקת 52.
- המודל הממדי מפחית לפי המחברים את דרישת האנרגיה פי 10 בחזקת 8 לעומת חישובי לובו ויסר, ועדיין היא רחוקה מכל יכולת נראית לעין.
- השוואת מודל ADD לאנרגיה האפלה הנמדדת נותנת רדיוס ממד נוסף של כ-10 בחזקת מינוס 3 סנטימטר.
- המחברים מציעים ניסוי עתידי עם "לייזר אנרגיה אפלה" משוער, ומציינים שזו ספקולציה טהורה.
- המחברים מתארים את הרעיון כחדשני: האפשרות שרדיוס הממד הנוסף משתנה ממקום למקום נחקרה בתורת המיתרים, אך לדבריהם מעולם לא הוצע שזה יאפשר הנעה.
- המסמך אינו עוסק בעב"מים או בתצפיות כלשהן, אלא בפיזיקה תיאורטית בלבד.
מה לא נמצא במסמך
- שמות המחברים ושם מנהל התוכנית הושחרו והוחלפו בכינויים (AAP Person 74, AAP Person 58, AAP Person 1). המחברים מפנים למחקריהם הקודמים שפורסמו, אך המסמך אינו מזהה אותם בשמם.
- רוב המשוואות, ערכי טבלאות 2 ו-3 וחלק מהאיורים אינם קריאים בטקסט הסרוק, ולכן לא ניתן לשחזר מהם את מספרי האנרגיה המדויקים. הטקסט עצמו מציין שכל החישובים הם בסדר גודל בלבד.
- ההערה המנהלית מייחסת את הסדרה לשנת הכספים 2009, בעוד שהמסמך מתוארך לאפריל 2010.
- תוכן העניינים במבוא מתאר את סעיף 8 כסעיף החישובים המקוריים, אך בגוף המסמך החישובים מופיעים בסעיף 7.4 וסעיף 8 הוא הסיכום.
- המסמך אינו מציג מנגנון הנדסי כלשהו לשינוי רדיוס של ממד נוסף, ונשען על ההנחה שממדים כאלה קיימים, יציבים וניתנים לשליטה, כפי שמציין גם התיאור הרשמי.
- רשימת המקורות קטועה בחלקה בסריקה.
מונחים
- DIRD - מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (Defense Intelligence Reference Document) של DIA.
- AAWSAP - תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות, 2009-2011.
- בועת עיוות - אזור מרחב סביב חללית שמתכווץ לפניה ומתרחב מאחוריה.
- אפקט קזימיר - כוח משיכה בין לוחות מוליכים שמקורו בשינוי הוואקום הקוונטי ביניהם.
- קבוע קוסמולוגי (למבדה) - איבר במשוואות איינשטיין המבטא את צפיפות האנרגיה של המרחב הריק, ומזוהה כיום עם האנרגיה האפלה.
- קלוצה-קליין, ADD, רנדל-סונדרום - מודלים פיזיקליים של ממדים מרחביים נוספים.
- דה סיטר ואנטי-דה סיטר - מרחבים בעלי צפיפות אנרגיה חיובית (מתפשט) ושלילית, בהתאמה.
- LHC ו-ATLAS - המאיץ הגדול של CERN ואחד מגלאיו.
// תוכן המסמך - תרגום
הנעת עיוות, אנרגיה אפלה ותמרון של ממדים נוספים
הוכן על ידי:
אגף תמיכת רכש (DWO-3)
משרד ההתרעה הביטחוני
מנהלת הניתוח
סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA)
מחברים:
AAP Person 74, AAP Person 58
הערה מנהלית
אזהרת זכויות יוצרים: אין היתר להפצה נוספת של התצלומים בפרסום זה.
מוצר זה הוא אחד מסדרת דוחות טכנולוגיה מתקדמת שהופקו בשנת הכספים 2009 במסגרת תוכנית יישומי מערכות נשק תעופתיות-חלליות מתקדמות (AAWSA) של משרד ההתרעה הביטחוני בסוכנות המודיעין הביטחוני. הערות או שאלות הנוגעות למסמך זה יש להפנות אל AAP Person 1, מנהל תוכנית AAWSA, סוכנות המודיעין הביטחוני, לידי: CLAR/DWO-3, בניין 6000, וושינגטון.
תוכן העניינים
7. הנעת עיוות ותמרון ממדים גבוהים - 15
7.1 כוונון ממדים גבוהים לצורכי הנעה - 16
איורים
איור 2. האזור הפנימי שבין לוחות מוליכים מקבילים - 7
איור 3. המבנה הפנימי של עצם שנראה חד-ממדי - 9
איור 5. תפיסה אמנותית של חללית עתידנית בעלת הנעת עיוות - 16
איור 7. צירוף של שדות ישימים מבחינה פנומנולוגית - 19
טבלאות
טבלה 1. זמני מעבר ליעדים אקזוטיים שונים במהירות של פי 100 ממהירות האור…
טבלה 2. האנרגיה השלילית הנדרשת לבועת עיוות (אנרגיה שלילית גדולה יותר) - 3
טבלה 3. האנרגיה השלילית הנדרשת לבועת עיוות - 22
הנעת עיוות, אנרגיה אפלה ותמרון של ממדים נוספים
מבוא
אם רוצים לשקול באופן מציאותי את רעיון החקר הבין-כוכבי בפרקי זמן של תוחלת חיי אדם, נדרש שינוי דרמטי בגישה המסורתית להנעת חלליות. מאז ימי איינשטיין ידוע ונבדק היטב שכל חומר מוגבל לתנועה במהירויות תת-אור (<< 3 x 10⁸ m/s, מהירות האור, או c), וכי ככל שחומר מתקרב למהירות האור, מסתו שואפת אסימפטוטית לאינסוף. עליית מסה זו מבטיחה שיידרש אינסוף אנרגיה כדי לנוע במהירות האור, ולכן לא ניתן להגיע למהירות זו, והיא מהווה מגבלת מהירות מוחלטת לכל חומר הנע במרחב-זמן.
גם אילו תוכנן מנוע שיכול להאיץ חללית לשבר ניכר ממהירות האור, מסע אפילו אל הכוכבים הקרובים ביותר היה נמשך עשורים רבים במערכת הייחוס של צופה על כדור הארץ. אף שזמני מעבר ארוכים אלה לא היו הופכים את החקר הבין-כוכבי לבלתי אפשרי, הם בוודאי היו מצננים את התלהבותם של ממשלות או של גורמים פרטיים המממנים משימות כאלה. אחרי הכול, קשה להצדיק משימה שהצלחתה רחוקה אולי מאה שנה. אולם בשנים האחרונות גילו פיזיקאים שתי פרצות במגבלת המהירות העליונה של איינשטיין: ה… של איינשטיין…
+ // המקור באנגלית
// Excerpt (first ~3,000 chars)
Warp Drive, Dark Energy, and the Manipulation of Extra
Dimensions
Prepared by:
Acquisition Support Division (DW0-3)
Defense Warning Office
Directorate for Analysis
Defense Intelligence Agency
Authors:
AAP Person 74, AAP Person 58
Administrative Note
COPYRIGHT WARN ING: Further dissemination of the photographs in this publication is not authorized.
This product is one in a series of advanced technology reports produced in FY 2009
under the Defense Intelligence Agency, Defense Warning Office's Advanced Aerospace
Weapon System Applications (AAWSA) Program. Comments or questions pertaining to
this document should be addressed to !AAP Person 1
l AAWSA Program
Manager, Defense Intelligence Agency, ATTN: CLAR/DWO-3, Bldg 6000, Washington,
ii
Contents
7. Warp Drive and Higher Dimensional Manipulation ........................................... 15
7.1 Adjusting Higher Dimensions for Propulsions ............................................ 16
Figures
Figure 2. The Interior Region of Parallel Conducting Plates ................................... 7
Figure 3. Internal Structure of a Seemingly One-Dimensional Object .................... 9
iii
Figure 5. Artist's Conception of a Futuristic Warp Drive Spacecraft ..................... 16
Figure 7. A Combination of Phenomenologically Viable Fields .............................. 19
Tables
Table 1. Transit Times to Various Exotic Destinations at 100 Times the Speed of
Table 2. Negative Energy Required for Warp Bubble (Larger Negative Energy) ..... 3
Table 3. Negative Energy Required for Warp Bubble ............................................ 22
iv
Warp Drive, Dark Energy, and the Manipulation of Extra
Dimensions
Introduction
If one is to realistically entertain the notion of interstellar exploration in
timeframes of a human lifespan, a dramatic shift in the traditional approach to
spacecraft propulsion is necessary. It has been known and well tested since
the time of Einstein that all matter is restricted to motion at sublight velocities
(<< 3 x 108 m/s, the speed of light, or c), and that as matter approaches the
speed of light, its mass asymptotically approaches infinity. This mass increase
ensures that an infinite amount of energy would be necessary to travel at the
speed of light, and, thus, this speed is impossible to reach and represents an
absolute speed limit to all matter traveling through spacetime.
Even if an engine were designed that could propel a spacecraft to an
appreciable fraction of light speed, travel to even the closest stars would take
many decades in the frame of reference of an observer on Earth. Although
these lengthy transit times would not make interstellar exploration impossible,
they would certainly dampen the enthusiasm of governments or private
individuals funding these missions. After all, a mission whose success is
perhaps a century away would be difficult to justify. In recent years, however,
physicists have discovered two loopholes to Einstein's ultimate speed limit:
the Einstein…
// Full OCR
// עוד ממהדורה 06