DOW-UAP-D140, AAWSAP DIRD, תקשורת באמצעות גלי כבידה בתדר גבוה, אפריל 2010

מסמך עזר מודיעיני ביטחוני (DIRD) בן 57 עמודים מאפריל 2010, שהוכן עבור משרד האזהרה הביטחוני של סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA) במסגרת תוכנית AAWSAP, ושמחברו מופיע רק בכינוי "AAP Person 77". הדו"ח בוחן אם גלי כבידה בתדר גבוה (HFGW) יכולים לשמש תווך תקשורת שעובר ישירות דרך כדור הארץ, ובאילו משדרים וגלאים אפשר היה לבנות מערכת כזו. לצד התקשורת הוא דן בתקן זמן ותדר, בניווט בין-פלנטרי ובשורת יישומים עתידיים שהוא עצמו מגדיר כספקולטיביים, ומצרף נספח ובו תוכנית תכנון מפורטת לגלאי לי-בייקר (Li-Baker).

רקע

לפי עמוד השער, הדו"ח הוכן בידי Acquisition Support Division (DWO-3) של משרד האזהרה הביטחוני (Defense Warning Office), באגף הניתוח של DIA. הערה מנהלית קובעת שהוא אחד מסדרת דו"חות טכנולוגיה מתקדמת שהופקו בשנת הכספים 2009 במסגרת התוכנית, ושאלות יש להפנות למנהל התוכנית, המופיע בכינוי "AAP Person 1", בכתובת DIA, ATTN: CLAR/DWO-3, Bldg 6000, Washington. בעמוד מופיעה גם אזהרת זכויות יוצרים האוסרת להפיץ הלאה את התצלומים שבפרסום.

מסמכי DIRD הם, לפי התיאור הרשמי, תוצרי עזר וסינתזה ולא מחקר מקורי, ולא כולם עוסקים ישירות במערכות תעופה וחלל. הדו"ח מגדיר גלי כבידה בתדר גבוה כגלי כבידה בתדר שמעל 100 קילוהרץ (לפי Douglass ו-Braginsky, 1979), ומבחין בינם לבין הגלים בתדר נמוך שגלאים כמו LIGO קולטים: אלה, לפי הדו"ח, אינם מתאימים לתקשורת בגלל אורך הגל שלהם ומפני שאי אפשר לייצר אותם במעבדה.

מה כתוב במסמך

הדו"ח בנוי מעמוד סיכום, חמישה פרקים (מבוא; תקשורת HFGW; שיקולים מבצעיים; פוטנציאל עתידי; תודות), רשימת מקורות ושלושה נספחים: A, רשימת סמלים; B, תוכנית לגלאי לי-בייקר; ו-C, "Perturbative Photon Fluxes Generated By High-Frequency Gravitational Waves and Their Physical Effects". רשימת האיורים כוללת 27 איורים.

עמוד הסיכום והמבוא

עמוד הסיכום מונה את הממצאים העיקריים. לפיו, ב-45 השנים האחרונות הוצעו בספרות שעברה ביקורת עמיתים 14 מחוללים מעבדתיים של גלי כבידה בתדר גבוה, והמבטיחים שבהם משתמשים במספר עצום של רכיבי קרינה תת-מיקרוסקופיים. הגישה הפיאזואלקטרית מתאימה ביותר לניסוי הוכחת היתכנות, וגישת המולקולות המעוררות באינפרא-אדום מתאימה ביותר למשדר מבצעי. מאז 1978 הוצעו עשרה גלאים שונים, וגלאי לי-בייקר הוא המבטיח שבהם; "אפקט לי" שעליו הוא נשען פורסם לראשונה בידי לי, טאנג וז'או (Li, Tang and Zhao) ב-1992, ולפחות תשעה מאמרים פורסמו אחריו. עוד נטען שהתקשורת עוברת באלומה צרה מאוד ישירות דרך כדור הארץ ולכן קשה ליירט אותה, שהגלאי יכול לחוש משרעות של כ-10 בחזקת מינוס 32, ושקצב העברת המידע התאורטי על פני 7,000 ק"מ דרך כדור הארץ הוא כ-1.9 מיליון ביט לשנייה. היישום המוקדם המוצע הוא הפצת תקן זמן ותדר, ומקורות על כדור הארץ, הירח ומאדים עשויים לשמש ייחוס לניווט בין-פלנטרי.

המבוא מציג את התקשורת כיישום החשוב והמיידי ביותר. בטענת הדו"ח, מאחר שגלי כבידה כמעט אינם נבלעים בחומר, אפשר יהיה לתקשר "ישירות דרך כדור הארץ ממוסקבה לקראקס" בלי כבלים, ממסרים או לוויינים, וכן אל צוללות בעומק רב. לפי הדו"ח, בהסתמך על Harper ו-Stephenson (2007), תקן זמן מבוסס HFGW יחסוך מיליארדי דולרים בעשר שנים, והוא עשוי לשרת גם כלי טיס מגנטו-הידרודינמיים (MHD). את "מארג המרחב-זמן" של איינשטיין הדו"ח ממחיש בדימוי של מפרש מתנפנף. לתקשורת דו-כיוונית (איור 1) כל תחנה זקוקה למחולל ולגלאי, הפועלים בשני תדרים שונים כדי למנוע הפרעה עצמית.

מחוללים: איך מייצרים גל כבידה במעבדה

הפרק פותח בנוסחת הספק המבוססת על "טלטול" (jerk) של מסה (לפי Baker, 2006) ובדוגמה מספרית: במרחק 10 מטרים, בכוח של 4x10^8 ניוטון ובתדר של 5 ג'יגה-הרץ (אורך גל של 6 ס"מ) מתקבל הספק של 0.28 פיקו-ואט בלבד. מכאן מסקנת הדו"ח שיש להשתמש בכוחות אלקטרומגנטיים, החזקים מכוחות הכבידה ביותר מ-10 בחזקת 35.

אחר כך באה סקירה היסטורית: ה"גייזר" (gaser) של Halpern ו-Laurent מ-1964; גרישצ'וק וסז'ין (1974); הצעה של Chapline, Nuckolls ו-Woods מ-1974 להשתמש בפיצוצים גרעיניים; Fontana ואיזומרים גרעיניים; ברגינסקי ורודנקו (1978); Romero ו-Dehnen (1981) ומערך גבישים פיאזואלקטריים; Kraus (1991) ב-IEEE; כנסי קבוצת העבודה על HFGW ב-MITRE ב-2003 ובאוסטין, טקסס, ב-2007; מחולל מבוסס מוליכי-על מסוג I של Chiao ושותפיו; ומחולל מבוסס רכיבי FBAR מטלפונים ניידים ומגנטרונים (Woods ו-Baker, 2005). ההספק גדל עם ריבוע מספר הרכיבים הפועלים בפאזה, אך לפי המסמך, כשרכיב מפוצל לפרוסות המשרעת גדלה רק ביחס ישר למספרם. מוזכר פטנט אמריקאי 6,784,591.

בגישה הפיאזואלקטרית החישוב מתחיל ב-1.8x10^8 רכיבי FBAR ו-10,000 מגנטרונים לאורך כולל של 19.8 ק"מ, בהספק של 0.066 ואט ובמשרעת של 4.9x10^-28. בסידור מדורג ובפרוסות האורך יורד ל-198 מטר ואחר כך לכ-198 ס"מ, ובגבול הננוטכנולוגי לכ-2 ס"מ. הפשרה המועדפת היא מחולל של כ-20 ס"מ ומשרעת של 4x10^-27.

גישת האינפרא-אדום (Woods ו-Baker, 2009), "תאורטית מאוד" בלשון הדו"ח, מבוססת על טבעות מוליכי גל ובהן מולקולות פנטאן, בערימה של לוחות. מחולל מבצעי באורך 12.5 מטר וברדיוס 10 מטרים, עם 10^7 לוחות, יפיק לפי החישוב שטף של 1.48x10^14 ואט למ"ר במרחק מטר, באלומה ברוחב 2.3x10^-4 רדיאן. במרחק 7,000 ק"מ השטף יהיה 3 ואט למ"ר ורוחב האלומה 1.6 ק"מ, ולכן האות מוגדר כבעל סיכוי יירוט נמוך (LPI). המשרעת במקלט: 1.8x10^-32. הדו"ח מודה ש"הקושי המעשי" הוא הזנת כל הטבעות בפאזה הנכונה, ומגדיר זאת "אתגר למחקר עתידי". איור 8, לפי גרישצ'וק (2008), מראה שרעש גלי הכבידה השרידיים זניח בתדר של 1.2x10^14.

גלאים ואפקט לי

הסקירה עוברת על הצעות לגלאים מ-1974 ואילך (ברגינסקי, פגוראו, רודנקו וסז'ין, טובר, אוטאוויי) ועל שלושה גלאים קיימים: באוניברסיטת ברמינגהאם (שינויי קיטוב של אלומת מיקרוגל במוליך גל ברוחב של כמטר), ב-INFN בגנואה (שני מתנדים כדוריים מוליכי-על, שלא פותחו הלאה), וגלאי 100 מגה-הרץ של קוואמורה במצפה הכוכבים הלאומי של יפן (שני אינטרפרומטרים בזרועות של 75 ס"מ). לפי הדו"ח רגישותם נמוכה בסדרי גודל מהנדרש. גלאי לי-בייקר הומצא בידי ר' מ' ל' בייקר הבן (R. M L Baker, Jr.) מ-Transportation Sciences Corporation בקליפורניה, והפטנט עליו ניתן בסין.

אפקט לי מתואר כך: בנוכחות שדה מגנטי סטטי, גל כבידה מעביר אנרגיה לאלומת מיקרוגל באותו תדר ובאותו כיוון ("תהודה סינכרונית"), ונוצרים פוטונים חדשים בכיוון ניצב, שאפשר לקלוט באזור שקט מרעש. הדו"ח מדגיש את ההבדל בינו לבין אפקט גרטסנשטיין (Gertsenshtein). לפי חישוב המסמך, גורם האיכות הכולל הוא 2.1x10^39 והגבול הקוונטי הוא כ-1.5x10^-37 (קריאה לא ודאית), או 1.2x10^-37 בשילוב שני המקלטים, הרבה מתחת לרגישות החזויה של 10^-32. הנחות החישוב: קרן של 1,000 ואט, זמן מיצוע של 1,000 שניות ושדה של 3 טסלה.

לגלאי (איור 14) חמישה רכיבים: אלומת מיקרוגל גאוסית; שדה מגנטי ממגנטים מוליכי-על כמו במכשיר MRI; מחזירי "ממברנה פרקטלית"; שני מקלטים ממוגנים במרחק של כמטר; וקירור מתחת ל-48 מילי-קלווין, בריק של 7.5x10^-7 טור ובמעטפת פלדה וטיטניום.

שיקולים מבצעיים: תקציב קישור ורוחב פס

הדיון בתקציב הקישור איכותני: מקורות הרעש במשדר ובמקלט (איור 16) ושרשרת היעילויות (איור 17). הדו"ח כותב במפורש שהפרמטרים "לא יאומתו עד שניסוי מוצלח יבוצע". בסעיף רוחב הפס (לפי Black ו-Baker, 2009) חוזר חישוב 7,000 הק"מ, עם הנחת רעש של 10^-8 ואט למ"ר ומשוואת שאנון ברוחב פס של 100 קילוהרץ "למערכת מתקדמת עתידית". מערכות מוקדמות, לפי הדו"ח, יוגבלו לרוחב פס של הרץ בודדים.

תקן תדר וזמן (FTS)

המערכת המוצעת: תחנות קרקע מסונכרנות למקור משותף, כמו מצפה הצי האמריקאי (US Naval Observatory), וכל אחת משדרת בתדר משלה גל נושא רציף (CW) כייחוס תדר ואות פולס מחזורי (PPS) כייחוס זמן. נדרשות לפחות 3 תחנות לשילוש עצמי של המסופים ולפחות 4 לשם יתירות. כל מסוף מרוחק (איור 19) יצויד במקלט HFGW קטן, קליטה בלבד ולכן בהספק נמוך מאוד; השוואת זמני ההגעה (TDOA) תיתן מיקום, והשוואת פאזות הגל הנושא תיתן מהירות דופלר ביחס למערכת קואורדינטות אינרציאלית שמרכזה בכדור הארץ (ECI). המערכת מתוארת כעזר ניווט "בדומה למערכת GPS", והאות הנקלט יחליף במסוף מתנדי גביש או תקני צזיום ורובידיום. לפי הדו"ח, גל נושא של 300 GHz (אורך גל של 1 מ"מ) ייתן דיוק זמן של 3 פיקו-שניות. הגלים עוברים דרך כדור הארץ כמעט ללא שינוי, אם כי שינוי פאזה קל עשוי להיראות ביישומי מעקב.

הדו"ח מודה שמאחר ש-GPS כבר מספק ניווט מספק לרוב הצרכים, הניווט לבדו לא יצדיק את עלות התשתית, וההצדקה צריכה לבוא מהתקשורת. שלושה יתרונות מפורטים:
- קיצור זמן רכישת האות (משוואה 12): בדוגמה של קצב שבבים 30 MHz, שגיאה של 5 מיקרו-שניות, 150 אפשרויות קוד, 150 תדרים ו-16 פאזות, זמן הרכישה הוא 1.8 שניות; עם ידיעה "מושלמת למעשה" של זמן ותדר הוא יורד ל-5 מיקרו-שניות. לפי הדו"ח הדבר מאפשר קישור "לפי דרישה" במקום קישור "פתוח תמיד" וחיסכון של 25 עד 50 אחוז משימוש הערוץ ב-VoIP וב-TCP/IP.
- שיפור רעש הפאזה: מעבר מ-QPSK ל-8PSK או 16-PSK, ולפי הדו"ח תקן אוניברסלי "יכול להכפיל פי ארבעה" את יעילות רוחב הפס האלחוטי.
- שיפור רעש התדר: פסי הפרדה צורכים לעתים קרובות 30 עד 50 אחוז מהתדרים המוקצים, ורכיב שגיאת התדר בהם ייעלם; בשיטת FHSS אפשר יהיה להשתמש בפרוסות תדר קטנות ויציבות יותר.

כשדרוג עתידי מתוארים שעוני סריג אופטי (לפי New Scientist מ-9 בפברואר 2009): שעוני סטרונציום פועלים כבר בדיוק של חלק אחד ב-10 בחזקת 16, והגבול התאורטי מתקרב לחלק אחד ב-10 בחזקת 18, דיוק שבו אפשר למדוד את עיכוב הזמן הנגרם משינוי גובה של סנטימטר אחד. מובא ציטוט של Kleppner (2008): "זה יגרום לנו לחשוב קצת יותר על מה אנחנו באמת מתכוונים כשאנחנו אומרים זמן". הרעיון הוא להשוות את עיכוב ההתפשטות של גלי רדיו לזה של גלי כבידה, המושפעים פחות ממסה, וכך למפות גאואידים, כמו מיקומי נקודות לגראנז' המשתנים מעט עם הזמן. איור 23 מציג את חמש נקודות לגראנז' של מערכת השמש וכדור הארץ, את חלליות STEREO A ו-B ואת הלוויינים ב-L1 וב-L2.

פוטנציאל עתידי עד 2050 ואילך

מפת הדרכים (איור 24) כוללת שני מסלולים: עבודה תאורטית על משדרים וגלאים, ובניית התקנים ניסיוניים. לפי הדו"ח את העבודה מוטב לעשות באוניברסיטאות מחקר "לפחות בעשר השנים הבאות בערך", במאמץ מתואם שהקרן הלאומית למדע (National Science Foundation) תתאם ותממן, תוך שימוש בתשתיות קיימות, למשל מתקני אור סינכרוטרון לאימות אפקט גרטסנשטיין ואפקט לי. בלי אישור ניסויי מוקדם, נכתב, הטכנולוגיה לא תתקבל. בהנחה שתוצאות מעבדה חיוביות יושגו ויעברו ביקורת עמיתים בתוך 10 עד 12 שנים, יבואו אב-טיפוס, פיתוח התקנים בידי התעשייה ולבסוף יישומים מערכתיים; הדו"ח מגדיר זאת לוח זמנים שמרני.

התחזיות לתקשורת עד 2050 מזכירות ניסוי הוכחת היתכנות המכונה "ניסוי בל-ווטסון", גבישי FBAR, מוליכי גל טורואידליים וגישות של G. Fontana, V. Rudenko ו-R. Chiao, וכן שיפורים בגלאי לי-בייקר. רבים מהרעיונות נדונו בסדנת HFGW השלישית בהנטסוויל בפברואר 2009. עד 2050 צפויים, לפי הדו"ח, משדרי-מקלטים בממדי מילימטרים ובהספק של מיליוואטים ותגי "HFGW ID" ננומטריים, וגם תקשורת דרך מגן פלזמה שעשוי להגן על צוותי חלליות. בניווט, מעקב כוכבים יישאר השיטה העיקרית, וזוגות מקורות גלי כבידה ישמשו משואות: זוג על כדור הארץ למשימה לירח (איור 25), מקור על כדור הארץ ומקור על הירח למשימה למאדים (איור 26), ומקור על כדור הארץ ומקור על מאדים למשימות לכוכבי הלכת החיצוניים (איור 27, עם טווחים של 5.2 יחידות אסטרונומיות לצדק ו-9.6 לשבתאי, פלוס מינוס 1.5).

בסעיף היישומים האחרים נכתב ש"ההתקדמות המדהימה ביותר" כנראה לא תהיה בתקשורת אלא בהיתוך גרעיני מרחוק, בהנעה ובמעקב. מובא ציטוט מ-Fontana ו-Baker (2007), שלפיו פולס HFGW עוצמתי מאוד יקטין פי 200 את המרחק בין גרעין דאוטריום לאלקטרון שלו, ואם הדבר יימשך כמה פיקו-שניות יתמזגו שני גרעינים להליום. עוד מתוארים שימושים תאורטיים להנעה ולשליטה בתנועת טילים, ראשי קרב, חלליות ואסטרואידים ובענני אדים מסוכנים, על ידי שדה כבידה נמוך לפני הגוף וגבוה מאחוריו, כך שהוא "נופל" קדימה; הטיעון נשען על Landau ו-Lifshitz (1975). מוצע גם מעקב והדמיה תלת-ממדית בתוך מבנים ומתחתם, בתוך כדור הארץ ובאוקיינוסים, לפי שינויי קיטוב, מהירות פאזה ופיזור לאחור (בהסתמך על Misner, Thorne ו-Wheeler, 1973). הדו"ח מציין שקשה לכמת זאת לפני ניסויי מעבדה, ושיישומי ההנעה תלויים במחוללים עוצמתיים מאוד שאינם קיימים.

הסעיף האחרון, "2050 ואילך", מתאר ארבעה עידנים של חקר החלל: בין-פלנטרי, בין-כוכבי, בין-גלקטי ואוניברסלי. מעבר לראשון תידרש תקשורת מהירה מהאור (FTL), "תחום ספקולטיבי מאוד" בלשון הדו"ח, והוא מזכיר מודלים לא מפורסמים של Fontana ושל Mehalic, כמו "מודל טריספייס", שבו גלי כבידה מתחברים ל"יקום מקביל" על-אורי. הפרק מסתיים במשפט "תקשורת אוניברסלית טומנת בחובה את ההבטחה הנעלה לשלום אוניברסלי".

תודות, מקורות ונספחים

פרק התודות מציין את מחקריו של גארי סטיבנסון (Gary Stephenson) מ-Seculine Consulting כ"מכריעים" להכנת המחקר. רשימת המקורות ארוכה וכוללת בעיקר עבודות של בייקר ושותפיו (בהן הפטנט האמריקאי והפטנט הסיני), של פאנגיו לי (Fangyu Li), Fontana, Grishchuk, Chiao, Cruise, Woods ו-Stephenson, מאמרים מכנסי STAIF ו-SPESIF, את דו"ח JASON על גלי כבידה בתדר גבוה (JSR-08-506, אוקטובר 2008, שהוכן עבור משרד מנהל המודיעין הלאומי), ואת מאמרי איינשטיין מ-1915, 1916 ו-1918. נספח A הוא רשימת הסמלים: משרעת, רוחב פס, עוצמת שדה מגנטי, קבוע פלאנק, מקדם איכות, יעילויות ההמרה בין גלים אלקטרומגנטיים לגלי כבידה ופרמטרי רכישת האות.

נספח B מתאר פרויקט משותף לאוניברסיטת לואיזיאנה (LSU) ול-Transportation Sciences Corporation (TSC) לתכנון גלאי לי-בייקר עד רמת תכנון הנדסי מוכן לבנייה. מטרותיו: גילוי קרינת רקע קוסמולוגית "שרידית" של גלי כבידה בתחום של כ-10 GHz, ואיתור גלים שנוצרו במעבדה. בייקר מתואר כמדען הפרויקט וממציא הגלאי; לצדו מופיעים Dr. R.C. Woods מ-LSU עם סטודנט לתואר מתקדם ו-G.V. Stephenson. המשימות:
- DD1.1: מכל קריוגני גלילי בקוטר של כ-2 מטרים ובאורך של כ-3 מטרים, מטיטניום, פלדת אל-חלד או אלומיניום, בריק של כ-10 בחזקת מינוס 7 טור, לפי עקרונות ממערכות MRI.
- DD1.2: עיבוד אותות ומיזוג שני המקלטים על פני זמן מיצוע של עד 1,000 שניות, הגדרת "אירוע גילוי" והתמודדות עם אזעקות שווא, ואפשרות לאפנון השדה המגנטי ולמגבר נעול (lock-in).
- DD1.3: משדר מיקרוגל לאלומה גאוסית, מ-10 ועד אולי 10,000 ואט (1,000 ואט נומינלי) בכ-10 GHz.
- DD1.4: ממברנות פרקטליות ובולעי מיקרוגל, מחזירים פרבולואידיים שאוניברסיטת המדע והטכנולוגיה של הונג קונג יכולה לייצר, וכלוב פאראדיי מאריחי מוליך-על (YBCO).
- DD1.5: שלוש אפשרויות למקלט, צופר מיקרוגל עם מגבר HEMT (כמו בלוויין COBE של נאס"א), מקלט אטומי רידברג מאוניברסיטת קיוטו, ומקלט Circuit QED מאוניברסיטת ייל, שלפי הנספח כנראה אינו בר-ייצוא.
- DD1.6: קירור נפח האינטראקציה מתחת ל-48 מילי-קלווין במקרר דילול הליום.
- DD1.7: אלקטרומגנט של עד 35 טסלה (כ-3 טסלה נומינלי) בנפח גלילי בקוטר 6 ס"מ ובאורך 30 ס"מ; מגנט של 35 טסלה, שיפותח אולי עם National High Magnetic Field Laboratory בטלהסי, פלורידה, ישפר לפי הנספח את הרגישות בסדר גודל.

לוח הזמנים בהנדסת המערכות: כ-18 חודשים לתכנון הגלאי וכ-8 חודשים לתוכניות ולמפרטים, בחפיפה של כחודשיים, בסך הכול שנתיים, עם מסמכי ממשקים (ICD) וסקירות תכנון מקדימה (PDR) וקריטית (CDR).

פרטים בולטים

• לפי הדו"ח, תקשורת בגלי כבידה תעבור "ישירות דרך כדור הארץ ממוסקבה לקראקס" ובקצב תאורטי של כ-1.9 מיליון ביט לשנייה על פני 7,000 ק"מ.
• מחולל מכני רגיל בדוגמת הדו"ח מפיק 0.28 פיקו-ואט בלבד, ולכן הדו"ח פונה לכוחות אלקטרומגנטיים ולמיליוני רכיבים הפועלים בפאזה.
• מחולל פיאזואלקטרי מבוסס רכיבי טלפון נייד (FBAR) היה דורש בגרסתו הראשונה אורך של 19.8 ק"מ; הפשרה המועדפת היא כ-20 ס"מ.
• הדו"ח עצמו קובע שפרמטרי תקציב הקישור "לא יאומתו עד שניסוי מוצלח יבוצע", ומעריך 10 עד 12 שנים עד תוצאות מעבדה.
• תקן זמן מבוסס HFGW אמור לקצר רכישת אות מ-1.8 שניות ל-5 מיקרו-שניות בדוגמה המחושבת.
• סעיף היישומים מזכיר היתוך גרעיני מרחוק והנעה של טילים, חלליות ואסטרואידים, וסעיף "2050 ואילך" מזכיר תקשורת מהירה מהאור ו"יקום מקביל".
• תוכנית הגלאי בנספח B מתכננת קירור מתחת ל-48 מילי-קלווין ומגנט של עד 35 טסלה, בפרויקט של שנתיים.

מה לא נמצא במסמך

• שם המחבר מוחלף בכינוי "AAP Person 77", ושם מנהל התוכנית בכינוי "AAP Person 1". מלבד אלה לא נראו השחרות; סימוני הסיווג (UNCLASSIFIED//FOR OFFICIAL USE ONLY) משובשים ב-OCR.
• המשוואות (1)-(9) ותוצאת משוואת שאנון לא נקלטו, ותוכן רוב האיורים (בהם 9-11, 14-15 ו-19-27, וכן תרשים לוח הזמנים ותרשים הגאנט) שרד רק ככיתובים. תוכן העניינים נקלט באופן חלקי, ונספח C מופיע רק בשמו.
• סעיף 3.4.2 נקטע באמצע משפט על L1 ו-L2. ערך הרעש בסעיף 2.1.4 אינו קריא. בסעיף 2.1.4 מופיע "רדיוס של 100 מ'" לטבעת ננומטרית, והדבר נמסר כפי שנכתב.
• נספח B מפנה לסעיפים "4.4, 4.5 ו-4.6" כמקום שבו נדון מחולל HFGW ול-"Fig. 4.1a", אך בדו"ח אין סעיף 4.6 והסעיפים האחרים עוסקים בנושאים אחרים; ייתכן שהנספח הועתק ממסמך אחר.
• הדו"ח אינו מציג שום ניסוי שבו נוצרו או נקלטו גלי כבידה בתדר גבוה; כל המערכות המתוארות תלויות ביכולות שלא הודגמו, כפי שגם התיאור הרשמי מציין. אין במסמך התייחסות לעב"מים או לתופעות אוויריות לא מזוהות.

מונחים

• HFGW: גלי כבידה בתדר גבוה, לפי הדו"ח מעל 100 קילוהרץ.
• DIRD: מסמך עזר מודיעיני ביטחוני של DIA.
• FBAR: מהוד אקוסטי מסוג סרט דק, רכיב מטלפונים ניידים.
• LPI: סיכוי יירוט נמוך.
• FTS: מערכת תקן תדר וזמן.
• TDOA: הפרש זמני הגעה, שיטה לחישוב מיקום.
• FHSS: תקשורת בדילוג תדרים.
• PDR / CDR: סקירת תכנון מקדימה / סקירת תכנון קריטית.