DOW-UAP-D180, תיק אישי סופי של מקוי, הווארד מ., חיל האוויר האמריקאי, 1954

זהו התיק האישי המלא, כ-300 עמודים, של קולונל הווארד מונרו מקוי (Howard Monroe McCoy) מחיל האוויר האמריקאי, מיום קבלת הקצונה בווסט פוינט ב-1930 ועד פרישתו ב-31 באוגוסט 1954, ובצירוף טפסים מאוחרים משנות ה-50, מ-1976 ומבקשת מידע שהוגשה עשרות שנים אחר כך. התיק מכסה את כל שלבי הקריירה: טייס מטוסי מרדף בשנות ה-30, מהנדס מדחפים בשדה רייט עד 1944, שירות טכני באירופה ב-1944-1945, מודיעין טכני בפיקוד החימוש האווירי ב-1946-1949, ולאחר מכן ה-CIA והסוכנות לציוד אבטחה פיזית. על תקופת ה-T-2 ומחלקת המודיעין, שבה החלו פרויקט SIGN ופרויקט GRUDGE לפי התיאור הרשמי, יש בתיק דו"חות הערכה, מכתבי הוקרה ופקודות שיבוץ, אבל אין בשום חלק שלו אזכור של עב"מים, של SIGN או של GRUDGE.

רקע

התיק נשמר כ"Final Personnel Record", כלומר הרשומה הסופית שנסגרה עם פרישת הקצין, והגיע למרכז הלאומי לרשומות כוח אדם (National Personnel Records Center) בסנט לואיס. רובו טפסים שגרתיים של צבא היבשה ושל חיל האוויר: דו"חות הערכה (Efficiency Report בטופס W.D. A.G.O. Form 67, ומ-1950 בערך Officer Effectiveness Report בטופס AF Form 77), פקודות מיוחדות, טופסי שבועה, תעודות לימוד ותיק בקשת הפרישה.

לפי התיאור הרשמי באתר war.gov, מקוי שימש מדצמבר 1946 עד אוגוסט 1949 סגן המפקד הכללי למודיעין (T-2) ולאחר מכן ראש מחלקת המודיעין במפקדת פיקוד החימוש האווירי (Air Materiel Command, AMC) בשדה רייט, היום בסיס רייט-פטרסון באוהיו, ובתקופה זו החל חיל האוויר בשני המחקרים הראשונים שלו על עב"מים, פרויקט SIGN ופרויקט GRUDGE. שני הפרויקטים פעלו במסגרת אותו פיקוד. התיק עצמו מתעד את התפקיד, את הממונים ואת ההערכות, אך לא את תוכן העבודה.

מה כתוב במסמך

התיק אינו מסודר כרונולוגית. הוא נפתח בטפסים המאוחרים ביותר, ממשיך בתיק הפרישה מ-1954, ומשם נע בעיקר אחורה בזמן עד מסמכי הקצונה מ-1930. אחריהם מופיעים דו"חות ההערכה מ-1953-1954, ולבסוף רצף של דו"חות הערכה מ-1951 לאחור עד 1941, שבו נמצאות ההערכות על תקופת המודיעין. כמה טפסים מ-1976 משובצים באמצע. להלן התוכן לפי שלבי הקריירה.

טפסים מאוחרים ובקשת המידע

בראש התיק טופסי "בקשת מידע" של מינהל הוותיקים (VA) מבולטימור, טופסי תשובה של המרכז הלאומי לרשומות כוח אדם (מסומנים "Air Force Reference Branch", מהדורת 1995), וכמה עותקים של בקשה לפי חוק חופש המידע (FOIA) שהגיש מבקש מידע פרטי, שהציג את עצמו כמרצה במכללה העוסק בעבודת דוקטורט. הבקשה ביקשה צילומים של עיטורים, השתתפות בקרבות וטופסי שירות. אחריהם טופסי AF Form 534 על שינויי פרטים לאחר הפרישה, דף שער של רשומת הגמלאי, ובקשה לתעודת זיהוי מ-2 ביוני 1958 שמציגה אותו כקולונל בדימוס.

טופס הכשירות של הקצין (Officer's Qualification Record), שמולא מחדש ונחתם בידי מקוי ב-6 בינואר 1953, מסכם את הקריירה: נולד ב-4 בדצמבר 1907 בקיין (Kane), פנסילבניה; למד שנה במכון הפוליטכני רנסלר, היה צוער בווסט פוינט מ-1 ביולי 1926 עד 11 ביוני 1930 וקיבל קצונה ב-12 ביוני 1930; למד לימודים מתקדמים ב-Caltech. הקורסים: בית הספר להנדסה של חיל האוויר בשדה רייט, בית הספר הטקטי של חיל האוויר באלבמה ומכללת המטה של הצבא והצי. דירוגי הטיסה: טייס, משקיף אוויר, טייס בכיר וטייס פיקוד, ולצדם רישיון טייס אזרחי מסחרי. העיטורים: כוכב הארד, לגיון ההצטיינות (Legion of Merit), מדליית שירות ההגנה האמריקאית, מדליית המערכה באירופה, אפריקה והמזרח התיכון עם כוכב קרב, אות זירת אמריקה ומדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה. "המשימה המשמעותית ביותר" שלו נרשמה כמנהל מחקר ופיתוח. בטבלת הדרגות: קולונל זמני מ-1 במרץ 1942 וקולונל קבוע בחיל האוויר הסדיר מ-2 באפריל 1948. רישום אחד מזכיר דו"ח מ-11 באוגוסט 1948 עם "favorable results" שהוגש ללשכת ה-Air Provost Marshal (קריאה לא ודאית).

הפרישה ב-1954

דו"ח השחרור מציין שחרור בכבוד (Honorable) ופרישה ב-31 באוגוסט 1954 בבסיס בולינג בוושינגטון, לפי סעיף 5 בחוק מ-31 ביולי 1935. היחידה האחרונה: קבוצת החקירות המיוחדות 1005 של המפקח הכללי (1005th IG Special Investigations Group) במפקדת חיל האוויר. לפי "Statement of Military Service" הוא שירת ברציפות כקצין מ-12 ביוני 1930 עד 31 באוגוסט 1954. פקודות מיוחדות 167 של משרד חיל האוויר מ-27 באוגוסט 1954, בחתימת ראש המטה נתן טוויינינג (N. F. Twining), מעבירות אותו לפרישה, ופקודות 265 של AMC מ-26 באוגוסט 1954 משחררות אותו ממפקדת AMC, שאליה היה בדרכו בחופשה, ומורות לו להתייצב בוושינגטון עד 30 באוגוסט "לצורך פרישה". מכתב שה-OCR שלו משובש מאוד מודיע שבבדיקתו הרפואית האחרונה לא נמצאו ליקויים המצדיקים פרישה רפואית.

במכתב מ-27 ביולי 1954 ביקש מקוי לפרוש אחרי יותר מ-28 שנות שירות פדרלי, מהן יותר מ-24 כקצין, בנימוק של "נסיבות מקלות" שפירט בנספח. מפקד הקבוצה 1005, קולונל דייוויד מ. לינץ' (David M. Lynch), המליץ לאשר, ונכתב שמקוי אינו נתון בחקירה ואינו מבקש לפרוש במקום הדחה. בתיק שני תזכירים הפוכים למועצת כוח האדם של חיל האוויר. הראשון, לא חתום, ממליץ שלא לאשר, כי "יש לו די פוטנציאל להמשיך ולהועיל לחיל האוויר". השני, מ-26 באוגוסט 1954, בחתימת לוטננט ג'נרל אמט או'דונל ג'וניור (Emmett O'Donnell Jr., קריאה לא ודאית של השם), ממליץ לאשר, משום שמקוי "הגיע לשיא יעילותו או עבר אותו" וחסר מוטיבציה לתפקיד בתחום חדש, ועליו הסימון "APPROVED".

בנספח לבקשה מקוי מתאר את ההחלטה כ"החשובה ביותר בקריירה הצבאית שלו". לדבריו, מאז 1946 הקדיש כ-20,000 שעות ל"מאבק בקומוניזם באמצעים טכניים", כלומר לפיתוח ציוד אבטחה וחקירה. כאן מופיע התיאור היחיד שלו עצמו לתקופת ה-T-2: כסגן המפקד הכללי למודיעין (T-2) וכראש מחלקת המודיעין ב-AMC, מדצמבר 1946 עד אוגוסט 1949, ניהל מעבדה בשם Science Survey Office (SSO) שפיתחה "סוגים מסווגים" של ציוד אבטחה וחקירה, והמעבדה בוטלה "מסיבות לא ידועות" זמן קצר אחרי שעבר באוגוסט 1949 ללימודים. עב"מים אינם מוזכרים בנספח. בהמשך הוא מתאר את הסוכנות לציוד אבטחה פיזית (PSEA), שבראשה עמד מ-1 במרץ 1951, וכותב שמילאה רק כ-10% מהאחריות שהוטלה עליה: הצוות ההתחלתי של 25 איש לא גדל, כספי המחקר והפיתוח הוקפאו במרץ 1953, והאמנה המתוקנת לא הופעלה. בין הגופים שנעזרו בה הוא מונה את GSA, משרד החוץ, AEC, NSA ו-CIA. הוא מביא הערכות משלו: מערכות אזעקה נגד פריצה "יעילות בפחות מחמישים אחוז", האבטחה הפיזית ניתנת לשיפור של "ארבע עד חמש מאות אחוז", עמדת שמירה אזרחית עולה כ-20,000 דולר בשנה וצבאית כ-40,000, וברית המועצות משקיעה בתחום פי 50. הפתרון שהציע הוא ארגון אזרחי ללא כוונת רווח בשם Industrial Security Engineering Service (ISES), "במסורת פרויקט RAND ומכון באטל". לנספח צורפו אמנת ה-PSEA מ-7 בפברואר 1951, הנחיה R-5154.1 מ-19 בינואר 1953 שהקימה אותה מחדש עם מועצת מדיניות של גורמי המודיעין של הצבא, הצי וחיל האוויר, והנחיה 5154.9 מ-4 במרץ 1954 שביטלה אותה.

ה-CIA והסוכנות לציוד אבטחה פיזית (1950-1954)

לפי דו"ח אקדמי מ-7 ביולי 1950, מקוי סיים את קורס "Economic Mobilization" במכללה התעשייתית של הכוחות המזוינים (ICAF) בין 25 באוגוסט 1949 ל-27 ביוני 1950, ויעילותו דורגה "Superior". אחר כך שובץ ל-CIA: דו"ח לתקופה 10 באוגוסט 1950 עד 13 במרץ 1951 נכתב בידי ה' מרשל צ'דוול (H. Marshall Chadwell), עוזר מנהל ב-CIA וממונהו הישיר, שכתב כי מקוי "הפגין ידע והבנה יסודיים של מודיעין" ו"מסוגל לפתח רעיונות ביוזמה ובדמיון". פקודות מיוחדות 51 מ-14 במרץ 1951 מכריזות על מינויו ב-3 במרץ 1951 למנהל ה-PSEA של משרד ההגנה. ב-17 באפריל 1953 הושעה מתפקידי טיסה עם כניסתו למעמד של מטופל רפואי, בלי פרטים נוספים.

דו"חות ההערכה על ה-PSEA משקפים את אותה תמונה כמו הנספח. בדו"ח שנתי אחד נכתב שיש לו "יכולת עצומה להתמסר לתפקידו", שהוא "שואף לשלמות וחסר סבלנות לעניינים צדדיים" ושהשיג הישגים טכניים רבים עם צוות של כ-25 עובדים, אך התקשה ב"כאבי ראש מנהליים ונוהליים". בדו"ח אחר נכתב שהוא "אינו בונה אימפריות", לצד הסתייגות שהוא "עשוי להסס לקבל תקנות ובקרות מנהליות שגרתיות". מייג'ור ג'נרל ג'וזף פ. קרול (Joseph F. Carroll), מנהל החקירות המיוחדות, כתב ב-1954 שהסוכנות הייתה "במעמד לא ודאי ביותר", שמקוי "היה מוגבל מאוד" בהיעדר הנחיית מדיניות, ושלכן נמנע מלדרג אותו. בדו"ח האחרון, מיולי 1954, נכתב שכל התקופה הוקדשה לסגירה מסודרת של הסוכנות.

המודיעין הטכני ותקופת ה-T-2 (1945-1949)

זה החלק שבו נוגע התיק בתקופה שהתיאור הרשמי מדגיש, והוא מורכב מדו"חות הערכה, מכתבי הוקרה ופקודות בלבד. מאירופה חזר מקוי בסוף 1945 לשדה רייט כראש אגף מסמכי האוויר (Air Documents Division) של T-2. מכתב שלו מ-3 בדצמבר 1945 מבקש להוסיף לרשומתו את סיום מכללת המטה של הצבא והצי ביוני 1944. בדו"חות 1946 של קולונל דונלד פאט (D. L. Putt) הוא מתואר כ"קצין אינטליגנטי ומוכשר מאוד, בעל חזון ויכולת תכנון ניכרים", אך גם כמי ש"יוזם פרויקטים רבים בלי לסיים אותם".

מ-10 בדצמבר 1946 הוא "סגני למודיעין טכני (T-2)": "רציני מאוד אך חרוץ ומוכשר... נלהב כל כך מעבודתו שלפעמים עלול להרגיז אחרים". בדו"ח לתקופה 1 ביולי עד 14 באוקטובר 1947, שכתב לוטננט ג'נרל נתן טוויינינג, תפקידו מוגדר כסגן המפקד הכללי למודיעין (T-2), האחראי לתכנון ולפיקוח על כל תחומי המודיעין הטכני של הפיקוד וגם לשירותי הצילום ולכתיבת ההיסטוריה שלו. טוויינינג כתב: "חכם ואינטליגנטי, בעל מוח אנליטי טוב. מכיר את עבודתו אך אינו מתבטא היטב".

מאוקטובר 1947 הוא ראש המודיעין במפקדת AMC, והדו"חות נכתבים בידי לוטננט ג'נרל בנג'מין צ'ידלו (Benjamin W. Chidlaw) ומאושרים בידי הגנרל ג'וזף מקנרני (Joseph T. McNarney), מפקד AMC. בתיאור התפקיד מופיעה האחריות ל"שירות מודיעין טכני אווירי לחיל האוויר הנדרש למניעת הפתעה טכנולוגית", ובדו"ח אחד "מכל מקור", לצד ניצול מקורות מודיעין זר וקביעת מדיניות ביטחון. זה הניסוח הקרוב ביותר בתיק לנושא שבתיאור הרשמי. לפי ההערכות מקוי "פיתח את התחום החדש יחסית של מודיעין טכני אווירי" והוא "אחד הקצינים המעטים יחסית" הכשירים לו, ואת התלהבותו "להרחיב את אופקי תפקידו" צריך "לבלום שוב ושוב". בדו"ח 1949 נכתב ש"פוטנציאל הצמיחה הטכני נראה בלתי מוגבל", אך גם שהוא "נוטה לשכוח או להתעלם מהעלות הכספית" ושהמינהל בארגונו צריך פיקוח צמוד.

מכתבי ההוקרה מאותה תקופה עוסקים כולם בציוד חקירה ובהכשרה. ב-23 במאי 1947 הודה לו מייג'ור ג'נרל מיור פיירצ'יילד (Muir S. Fairchild), מפקד אוניברסיטת האוויר, על הרצאה בנושא "מחקר ופיתוח זרים" בליווי סרטים, ב-29 באפריל (קריאה לא ודאית של היום). ב-29 בדצמבר 1948 הודה לו מפקד מרכז חיל המודיעין הנגדי (CIC) על הדגמה מ-3 בדצמבר 1948 בפני מפקדי יחידות CIC "מכל רחבי העולם". באפריל 1949 העביר אליו מקנרני הוקרה על סיוע למחזור הראשון של בית הספר להכשרה של OSI, שבו הרצו אנשי "משרד הסקר המדעי" (Scientific Survey Office) של מחלקת המודיעין על "ציוד קול" ועל "צילום חקירתי". ב-1949 הושעה זמנית מטיסה (19 ביוני עד 22 ביולי). הוראה כללית 66 של AMC מ-8 באוגוסט 1949 מכריזה על קולונל הרולד א. ווטסון (Harold E. Watson) כראש מחלקת המודיעין במקומו, ובאוקטובר 1949 הוא מופיע ברשימת הקצינים ששובצו ללימודים ב-ICAF (קריאה לא ודאית).

אירופה ומלחמת העולם השנייה (1944-1945)

בשנת 1945 שירת כסגן מנהל השירותים הטכניים בפיקוד השירות הטכני האווירי באירופה, בתחנות 586 ו-379. ההערכות: "קצין חזק ונמרץ עם הרבה יוזמה ודחף. לוקח אחריות בקלות ועובד הכי טוב כשהוא הבוס", ו"מדבר, כותב ומתרגם צרפתית באופן סביר". עיטור כוכב הארד ניתן לו על שירות ראוי לציון מיולי 1944 עד מאי 1945, ורשומת לגיון ההצטיינות מתוארכת לאוגוסט 1945 (קריאה לא ודאית). גיליון סיכום השירות מזכיר גם תפקיד ראש אגף המסמכים האוויריים במפקדת כוחות האוויר האסטרטגיים באירופה.

מהנדס מדחפים בשדה רייט (1934-1944)

רוב עמודי התיק עוסקים בעשור שבו מקוי היה מומחה למדחפים. ב-1934-1935 למד הנדסה אווירונאוטית ב-Caltech, לאחר שהתחייב שלא להתפטר שלוש שנים אחרי הקורס, וקיבל תואר מוסמך ב-1935. ב-1936 סיים את בית הספר להנדסה של חיל האוויר בממוצע 91.85 ובדירוג "מעולה". מ-1936 עבד במחלקה להנדסה ניסויית בשדה רייט, כעוזר מנהל ואחר כך מנהל יחידת המדחפים וכמנהל מעבדת המחקר האווירודינמי. המעריכים כתבו עליו: "קצין מבריק במיוחד" (או. פ. אקולס, O. P. Echols, 1937), "יש לו מרץ והתלהבות ללא גבול" (1938), ו"הוא נחשב לאחד המומחים המובילים למדחפים בארצות הברית" (פרנקלין או. קרול, Franklin O. Carroll, 1940). לעומתם קולונל מ. פ. הרמון (M. F. Harmon) מבית הספר הטקטי במקסוול כתב ב-1940 שהוא מכיר אותו "מעט" וערכו לשירות "לא ידוע".

במכתב מ-14 בדצמבר 1940 מ-Caltech כתב מקוי שהתקבל כמועמד לדוקטורט, ושנושא מחקרו הוא "בקרה וסנכרון של מדחפי מטוסים", בעומס של לפחות 65 שעות לימוד בשבוע. מייג'ור ד. פ. פריץ' (D. F. Fritch) המליץ ב-1941 להחזירו לשדה רייט לפיתוח מדחפים בעלי סיבוב כפול ולהבי פלדה חלולים, כי הוא "נחשב לסמכות במדחפי מטוסים". מ-1941 ועד 1944 היה ראש מעבדת המדחפים, וקרול מיקם אותו "בשליש העליון" מבין הקצינים בדרגתו. הקידומים היו מהירים: מייג'ור ב-30 ביוני 1941, לוטננט קולונל זמני, וקולונל זמני מ-1 במרץ 1942. ב-1944 נדחו פעמיים המלצות לקדמו לקולונל ב-AUS, בנימוק ש"קידום קצין מעל ראשיהם של כל כך הרבה מהבכירים ממנו צריך להיות מנומק בצורה חזקה יותר". ב-1948 קודם לקולונל בחיל האוויר הסדיר בהוראה בחתימת קרל ספאץ (Carl Spaatz).

ראשית הקריירה (1930-1934)

מקוי מונה ב-12 ביוני 1930 לסגן משנה בתותחנות השדה והוצב לטיסה. בבית הספר הראשוני לטיסה בשדה מארץ' בקליפורניה עמד בראש ועדת הסגל מייג'ור ג'וזף מקנרני, אותו מקנרני שחתם על הערכותיו כמפקד AMC ב-1949. המעריכים שם כתבו "חומר מצוין לקצין. מאופק, אינטליגנטי, ערני ונמרץ". בבית הספר המתקדם בקלי פילד בטקסס, מגמת מטוסי מרדף, הוסמך כטייס ב-1931 בממוצע 94, באותה קבוצה עם לאוריס נורסטד. ב-1931 ביקש לעבור לחיל האוויר של הצבא, וב-1932 קיבל את ההעברה. בשדה סלפרידג' במישיגן שירת בטייסת המרדף ה-94; ב-1932 קיבל הוקרה על טיסת ניסוי מנוע לסן דייגו (סוג המנוע בקריאה לא ודאית) ועל השתתפות בטורניר לציון 200 שנה להולדת ג'ורג' וושינגטון. בקיץ 1933 פיקד על פלוגה במחנה של ה-Civilian Conservation Corps במישיגן, ושם, לפי דו"ח מיוחד, בנה עם מתנדבים "שדה נחיתת חירום משביע רצון מאוד". בפברואר עד מאי 1934 הטיס דואר אוויר מקליבלנד, בדירוג "מצוין".

טפסי 1976

טופס של קצין סיוע לנפגעים ושני דו"חות על מות גמלאי מתעדים את מותו של מקוי באוקטובר 1976 ואת הסיוע שניתן למשפחתו, ואת סגירת התיק בנובמבר 1976. הטפסים כוללים פרטים אישיים ומשפחתיים שאינם מובאים כאן.

פרטים בולטים

• בכל כ-300 העמודים אין אזכור אחד של עב"מים, של פרויקט SIGN או של פרויקט GRUDGE. הקשר לנושא נשען על התיאור הרשמי ועל התפקיד עצמו.
• מקוי עצמו מתאר את שנות ה-T-2 (דצמבר 1946 עד אוגוסט 1949) דרך מעבדת Science Survey Office, שפיתחה ציוד אבטחה וחקירה מסווג ובוטלה "מסיבות לא ידועות" אחרי עזיבתו.
• בתיאורי התפקיד מ-1948-1949 מוגדרת האחריות כ"מניעת הפתעה טכנולוגית מכל מקור".
• הממונים עליו בתקופת המודיעין היו טוויינינג, צ'ידלו ומקנרני; אותו מקנרני היה מפקד בית הספר לטיסה שבו התחיל את דרכו ב-1930.
• את מקומו כראש מחלקת המודיעין ב-AMC תפס באוגוסט 1949 קולונל הרולד א. ווטסון.
• לפני המודיעין נחשב מקוי לאחד המומחים המובילים למדחפים בארצות הברית, ולמד לדוקטורט ב-Caltech.
• ב-1950-1951 שירת ב-CIA תחת ה' מרשל צ'דוול, ואחר כך עמד בראש ה-PSEA עד ביטולה ב-4 במרץ 1954.
• בקשת הפרישה זכתה לשתי המלצות הפוכות; המאושרת קובעת שהגיע "לשיא יעילותו או עבר אותו".

מה לא נמצא במסמך

• אין בתיק השחרות נראות לעין. הוא כולל פרטים אישיים רבים (כתובות, מספרי טלפון ומספרי זיהוי, נתונים גופניים, פרטי בני משפחה ומצבם, בחירות קצבה), והם לא מובאים כאן. גם שמו ופרטיו של מבקש המידע הפרטי אינם מובאים.
• תוכן העבודה המודיעינית בשנים 1946-1949 אינו מתועד: אין בתיק דו"חות מבצעיים, אלא הערכות ותיאורי תפקיד בלבד.
• איכות הסריקה נמוכה ברובה. משבצות הדירוג בטפסים כמעט אינן קריאות, טבלת הדרגות וגיליונות סיכום השירות קריאים בחלקם, ורישומים בכתב יד בטופסי ה-VA אינם קריאים. ה-OCR משבש שנים רבות (1950 במקום 1930 ועוד), והן נקראו לפי ההקשר.
• תאריכים ושמות לא ודאיים: שנת ההוראה על הקידום לקולונל בחיל האוויר הסדיר (מודפסת "196" ו-"198", כנראה 1948), תאריכי הדו"ח ממאי-יוני 1949, השיבוץ ל-ICAF באוקטובר 1949, שמם של אמט או'דונל ושל אדוארד א. טורו (Edward E. Toro), שחתם על הסבה ב-1947, ושמות חותמים אחדים מראשית שנות ה-30.
• סתירות פנימיות שנשארות פתוחות: מכתב מ-8 באפריל 1942 מדבר על דרגת "major" למי שכבר היה לוטננט קולונל; בטפסי 1944 נרשם שהוא כבר קולונל זמני מ-1942, ובכל זאת הומלץ לקדמו לקולונל; בקיץ 1935 מכתב אחד מדבר על חופשה ואחר על שירות באותם ימים; תאריך סיום בית הספר להנדסה מופיע כ-8, 10 ו-31 ביולי 1936; הנחיית ביטול ה-PSEA מתייחסת לעצמה ולהנחיה המקורית במספרים מתחלפים.
• שם המעבדה מופיע פעם כ-Science Survey Office ופעם כ-Scientific Survey Office.
• סיבת ההשעיה מטיסה ב-1949 אינה מוסברת, וב-1953 נכתב רק "מעמד של מטופל רפואי".
• מה שקרה לתיק בין סגירתו לבין בקשות המידע המאוחרות, ומה נמסר למבקש, אינו מתועד.

מונחים

• T-2 - מדור המודיעין הטכני של פיקוד החימוש האווירי בשדה רייט, שבראשו עמד מקוי כסגן המפקד הכללי למודיעין.
• AMC - פיקוד החימוש האווירי (Air Materiel Command), שמפקדתו ישבה בשדה רייט, לימים בסיס רייט-פטרסון.
• PSEA - הסוכנות לציוד אבטחה פיזית (Physical Security Equipment Agency) של משרד ההגנה, 1951-1954.
• ICAF - המכללה התעשייתית של הכוחות המזוינים, בפורט לסלי ג'. מקנייר בוושינגטון.
• OSI ו-CIC - משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר ומרכז חיל המודיעין הנגדי של הצבא.
• AUS - צבא ארצות הברית, המסגרת שבה ניתנו דרגות זמניות בזמן המלחמה, להבדיל מהצבא הסדיר.
• Efficiency Report / Officer Effectiveness Report - דו"ח ההערכה התקופתי על הקצין, שנכתב בידי הממונה ואושר בשרשרת הסבות (Indorsements).