NASA-UAP-D015, תחקירים מדעיים של אסטרונאוטים, 1962-1963

תיק של NASA מהשנים 1962-1963, בן 216 עמודים, שמרכז את התחקירים המדעיים שנערכו לאסטרונאוטים של תוכנית מרקורי אחרי טיסותיהם: ג'ון גלן, סקוט קרפנטר, גורדון קופר ו-וולטר שירה. לצד התמלילים יש בו מזכרים פנימיים של מטה NASA, מכתב ממעבדת לוס אלמוס, גזיר עיתון ומאמר מדעי משנת 1955 על מטאורים. החוט המרכזי שעובר בתיק הוא שאלת ה"גחליליות", חלקיקים זוהרים שגלן ראה סביב החללית בכל זריחה, וכיצד המדענים והאסטרונאוטים שאחריו הגיעו למסקנה שמקורם בחללית עצמה. לצדה נדונות תופעות אור נוספות שנצפו מהמסלול: שכבת אובך זוהרת מעל האופק, ופס "ערפיח" חום שתיאר שירה.

רקע

תוכנית מרקורי הייתה תוכנית הטיסות המאוישות הראשונה של ארצות הברית. ג'ון גלן (John H. Glenn) טס בטיסת MA-6, בחללית Friendship 7, בפברואר 1962; סקוט קרפנטר (Scott Carpenter) טס ב-24 במאי 1962; וולטר שירה (Walter Schirra) טס באוקטובר 1962 (אחד הציטוטים בתיק לקוח מהדו"ח "Results of Third U.S. Manned Orbital Space Flight; October 3, 1962"); וגורדון קופר (Gordon Cooper) טס בטיסה של יותר מיממה, הטיסה האחרונה בתוכנית. אחרי כל טיסה זומן האסטרונאוט ל"תחקיר מדעי" (Scientific Debriefing) במטה NASA, שבו שאלו אותו מדענים מתחומי האסטרונומיה, האטמוספרה העליונה, המטאורולוגיה והקרינה על כל מה שראה. התמלילים הם תעתיק של הקלטות, ולכן יש בהם קטעים שסומנו "לא נשמע" והערות עורך על דיון שלא ניתן לפענח.

את התיק מלווה לאורך כל הדרך ד"ר ג'וסלין ר' גיל (Jocelyn R. Gill) מהמשרד למדעי החלל במטה NASA, שחתמה על חלק מהמזכרים ואליה מופנה מכתב לוס אלמוס. דמויות שחוזרות בדיונים הן ד"ר ג'ון אוקיף (John O'Keefe) ממרכז גודארד, מוריס דובין (Maurice Dubin), לארי (לורנס) דנקלמן (Lawrence Dunkelman) מגודארד וד"ר ננסי רומן (Nancy Roman). בתיאור הרשמי באתר war.gov מצוין שהעמודים 34-35, 55-56, 57-63, 64-113 ו-122-127 הם הרלוונטיים במיוחד ליוזמת PURSUE. המסמכים עצמם אינם עוסקים בעב"מים, אלא בניסיון להסביר מדעית תופעות אור שהאסטרונאוטים ראו.

מה כתוב במסמך

סדר המסמכים בתיק: תמליל התחקיר של גלן; טיוטת מזכר בעקבותיו; מזכר על שיחת טלפון עם אוקיף; מכתב מלוס אלמוס; מזכר של דובין; הערה על התצפיות בטיסת קרפנטר; תמליל התחקיר של קופר; מזכר הפצה ותמליל התחקיר של שירה; גזיר עיתון על גלן; עמוד בכתב יד שאינו קריא; ומאמרו של דובין משנת 1955. הסיכום שלהלן מסודר לפי אסטרונאוט ותחקיר, ושאלת ה"גחליליות" מסומנת בכל אחד מהם.

ג'ון גלן: התחקיר על טיסת MA-6

התמליל מתחיל באמצע, בלי עמוד שער, ועמודו הראשון סרוק פעמיים. אחד המראיינים מזוהה רק כ"ד"ר רומן". גלן סיפר שרוב תוכנית האסטרונומיה שלו "ירדה לטמיון", כי בסוף ההקפה הראשונה החלו תקלות במערכת הבקרה ומשם עסק בעיקר בניטור מערכות. ספירת הכוכבים המתוכננת באזורי אוריון וקסיופאה לא בוצעה. כיסוי העין לא נדבק כי עורו הזיע, ולכן פשוט עצם עין אחת, וההתאמה לחושך הייתה חלקית. לדבריו מספר הכוכבים לא גדל בהרבה, והמראה היה "כמו במדבר בלילה קיצי צלול" ליד רינו. הוא לא ראה את ענני מגלן, את ערפילית אנדרומדה, את האור הזודיאקלי או את עטרת השמש. בשמש עצמה הביט בעין בלתי מזוינת תוך מצמוץ, ותיאר את אורה "לבן, בהיר וצלול".

בשקיעה ראה פס אור רחב, 45 עד 60 מעלות לכל צד של השמש, מלבן ליד הקרקע דרך צהוב וכתום עד כחול, שנמשך 4 עד 5 דקות; "ההבזק הירוק" שחיפש לא נראה. בלילה הבחין ב"שכבת אובך": כוכב שירד לעבר האופק התעמעם ושב והתבהר לפני ששקע. לפי הערכתו השכבה הייתה 6 עד 8 מעלות מעל האופק, ברוחב מעלה וחצי עד שתיים, בצבע "בז'", וההערכה נעשתה לפי גודל החלון, "לא מדידה במד-זווית". הוא ראה ברקים מעל סופות באוקיינוס ההודי, סופות אבק גדולות במערב אפריקה (קניה אישרה ברדיו שהן נמשכות כשבוע) ושדות שלג בצפון. נשאל גם אם ניסה לעצום עיניים כדי לראות הבזקים מקרניים קוסמיות, רעיון של ג'ון וינקלר ממינסוטה, והשיב שזו הפעם הראשונה ששמע על כך.

ה"גחליליות", בגרסת גלן: החלקיקים היו "בהירים לפחות כמו הגחליליות הבהירות ביותר", באור יציב, בצבע ירוק-צהוב "כמעט זהה לגחלילית", ונראו "בלי סוף" לכל הכיוונים. הוא צפה בהם 3 עד 5 דקות בכל זריחה, בשלוש ההקפות, מיד עם קרני השמש הראשונות; בשקיעה חיפש ולא ראה. המרחק ביניהם הוערך ב-6 עד 10 רגל, גודלם מזעיר ועד כחצי אינץ', בלי צורה מוגדרת, "יותר כמו כדור", ובצל החללית נראו לבנים "כמו פתית שלג". כולם נעו באותו כיוון ובאותה מהירות, כ"שדה סטטי", בהפרש מהירות של "לא יותר מחמישה" מייל לשעה. כשראה אותם לראשונה חשב שהחללית סטתה מכיוונה, כי הצד החשוך של כדור הארץ נראה פתאום כשדה כוכבים. מחשבותיו הראשונות היו "מצאנו את המחטים האבודות של חיל האוויר", או שלג ממים שנפלטו מהקפסולה, אבל לדבריו לא נראה שהם באו מהקפסולה: כשהסתובב לעבר השמש ראה פחות, אך הם עדיין באו לקראתו. הוזכרה השערה של ביל דאגלס על "חגורה" סביב קו המשווה. הצילומים שנבדקו בגרנד טורק היו שרוטים מכדי לזהות בהם דבר. סיכומו: "זו לא הייתה השתקפות... ראינו את זה שלוש הקפות באותו מקום בדיוק. מעבר לזה אין לי מושג מה זה".

המזכרים על גלן וה"גחליליות"

מזכר של מוריס דובין מ-21 בפברואר 1962, "מידע מדעי חזותי אפשרי שהשיג ג'יי אץ' גלן", נכתב לפי דיווחי העיתונות, לפני התחקיר. הוא מונה שתי תצפיות: "אלפי" החלקיקים הזוהרים שנראו נעים עם Friendship 7 בזריחה, וגובהם הזוויתי של שולי האטמוספרה. דובין מבקש לברר על מה ביסס גלן את הקביעה שהחלקיקים נעו עם החללית, אם זה חזר בכל הקפה ומה הייתה בהירותם ביחס לכוכבים. הוא מעלה אפשרות שהחלקיקים "גאוצנטריים", קשורים לאטמוספרה ואולי לאבק של האור הזודיאקלי, ומחשב שלפי שוליים בגובה 8 מעלות האטמוספרה הנראית מגיעה מעל 150 ק"מ. הוא ממליץ לתחקר את גלן "בהקדם האפשרי". המזכר סרוק פעמיים, וביניהן טופס ניתוב של מטה NASA.

מזכר לתיק מאותו יום, חתום בידי גיל, מתעד שיחת טלפון עם אוקיף מכף קנוורל. לפי אוקיף, גלן דיווח על חלקיקים זוהרים קטנים שנעו 3 עד 4 מייל לשעה, במרחק של 1 עד 3 רגל מהקפסולה (קריאה לא ודאית), בצבע "זהוב כמו גחליליות", ונראו רק בזריחה. במזכר נכתב שלחלקיקים "בהחלט לא היה קשר לקפסולה או לתנועתה".

טיוטת מזכר שכותרתה "ROUGH DRAFT", מתוארכת 13 במרץ 1962 (קריאה לא ודאית של החודש), מופנית אל מנהל המשרד למדעי החלל, אחרי הראיון עם גלן ב-27 בפברואר. היא מלאה מחיקות ותיקונים בכתב יד, ואין עליה חתימה. כאן מופיעה לראשונה ההכרעה ההפוכה: לפי שדה המהירויות בלבד "לא היו חלקיקים חוץ-ארציים" אלא חלקיקים הקשורים לחללית או למאיץ, והעקביות בשלוש ההקפות מחייבת קשר לחללית עצמה. נכתב ששמע כי אוקיף חושד במערכת תומכת החיים, שהצבע הירוק-צהוב מרמז על פלואורסצנציה באור השמש, ושהשינוי בכיוון ליד החללית נובע אולי מדחייה חשמלית. על שכבת האובך נכתב שלא סביר שמקורה בהחזרות בחלון, ושגם דיווחי "Tito" (כנראה הקוסמונאוט טיטוב) מצביעים על שכבת אובך גבוהה. ההמלצות: שגלן יפרסם את תצפיותיו בשמו בכתב עת מדעי, מכשירים נוספים כמו מכפיל אור ומסננים, ניסוי "שביט מלאכותי", ראש תוכנית במטה, ועדה של מדענים כמו מינארט, טוסי וסקרה, וצוות מדעי באחד המרכזים.

מכתב ממעבדת לוס אלמוס מ-13 ביולי 1962, חתום בידי בוב א' ואט (Bob E. Watt), עוסק בשכבת האובך ולא בחלקיקים. הכותב קרא את דברי גלן בגיליון 29 ביוני של Science, הודה שאינו מומחה, ובנה בכעשרה עמודים של נוסחאות מודל של שכבה ליד גובה 100 ק"מ. מבין שלושה בולעים אפשריים פסל את יוני החמצן והעדיף חנקן דו-חמצני (NO2), שצבעו מתאים לתיאור של גלן "כפי שניתן לראות מבעד לאדים מעל חומצה חנקתית מרוכזת". הוא הציע לצלם את השכבה במצלמה איטית עם מסננים, ולבקש מגלן ומקרפנטר לשחזר את העמעום בעזרת מסנני צפיפות.

בסוף התיק שמור גזיר עיתון שבור (שם העיתון והתאריך אינם קריאים; ייתכן וושינגטון פוסט, קריאה לא ודאית). לפי הכתבה, שמצטטת דובר בשם דאגלס, גלן סובב את החללית ב-180 מעלות בהקפה השנייה כדי לבדוק אם ה"גחליליות" הן צבע או חלקיקים מהחללית, והן זרמו באותו כיוון, מה ש"הוכיח שהן בלתי תלויות בחללית". הכתבה מזכירה גם את "חגורת הערפל הזוהרת" שגלן ראה 7 עד 8 מעלות מעל האופק, ושטיטוב תיאר דבר דומה.

סקוט קרפנטר: ההערה על התצפיות (24 במאי 1962)

"טיוטת הערה על התצפיות המדעיות" בטיסת קרפנטר אינה נושאת שם מחבר, ומעליה רשומות המילים "Fellows Clark" (משמעות לא ברורה). חלקה הראשון עוסק בפס הזוהר סביב האופק: בין 16:47 ל-17:03 UT צפה בו קרפנטר דרך מסנן צר שמרכזו 5577 אנגסטרום, שהכין דנקלמן, והאור עבר דרכו, ולכן זוהה הפס כשכבת זוהר השמיים (airglow) של קו 5577. הכוכב פקדה נעלם בחלקו הבהיר. הגובה הזוויתי נקבע בחמש דרכים, ובצירוף נתוני מעקב מוומרה, שלפיהם הקפסולה הייתה בגובה 226 ק"מ, חושב שהחלק הצפוף בשכבה נמצא בגובה 89 ק"מ, "בהתאמה טובה" למדידות רקטות. ההערה מציינת פער: בעין העריך קרפנטר 8 עד 10 מעלות, והמדידות המתוזמנות נתנו 2 עד 3 מעלות, ש"נכונות בבירור". המסקנה היא אשליה המגדילה זוויות ליד האופק, כמו אשליית הירח, שפעלה גם אצל גלן, ושהשכבה אינה בולעת את אור הכוכבים: העמעום הוא אפקט ניגודיות. כך נסגרה למעשה גם שאלת שכבת האובך של גלן.

ה"גחליליות", בגרסת קרפנטר: ההערה מכנה אותן "אפקט גלן". קרפנטר ראה עצמים לבנים דמויי פתיתי שלג בזריחה בכל שלוש ההקפות, אבל גם 7 ו-43 דקות אחרי הזריחה הראשונה ו-2, 11, 23, 26, 36 ו-45 דקות אחרי השנייה, ולכן נקבע שאינם קשורים לזריחה. גודלם 1 מ"מ עד 1 ס"מ. ואז "הניסוי המכריע": לפני הכניסה לאטמוספרה הכה קרפנטר בדופן הקפסולה, ומיד השתחררו חלקיקים רבים. נכתב: "ברור שלפחות החלקיקים שנצפו בטיסת MA-6 נבעו מהקפסולה". פרנק קרייטון, מפקח הקפסולות של NASA, בדק ומצא שצבע הסימון וחומר דוחה הכרישים אינם נפלטים בוואקום. בין שני ההסברים שנשקלו, שלג מעיבוי אדי מים ממערכת תומכת החיים או אבק ושאריות, הראיות הצביעו על שלג: כמות המים הנפלטת, המראה, והקשר לטמפרטורת המעטפת, מינוס 35 מעלות צלזיוס לפני הזריחה ופלוס 10 אחריה. המסקנה: פתיתי שלג שנוצרו בין מחיצת התא למגן החום ונדחפו החוצה.

גורדון קופר: התחקיר מ-1 ביוני 1963

התמליל מחולק לפי ניסויים. בניסוי הראשון, "אור מהבהב", שוחררה מהחללית משואה, ושחרורה הורגש "כמו דלתות נטרקות". בלילה הראשון קופר לא ראה אותה. בלילה השני ראה תחילה אור יציב שעולה, "כמו טילים שמשוגרים בלילה מכף קנוורל"; ביל ארמסטרונג ציין שאור יציב אינו אפשרי בגלל הקבל, וקופר הסיק שזו השמש המאירה את המשואה. בלילה השלישי מצא אותה "במקרה גמור", עמומה מדי. קופר המליץ על שני אורות לפחות, כמו אורות ניווט של מטוס, לצורך תרגול מפגש בחלל, וקרמיינס מסר שהקצב שנמדד היה 62 הבהובים לדקה. ניסוי בלון הגרר נכשל, כנראה בגלל פין כפוף בתקע. את אור הקרקע זיהה בזכות דגם העיירה הקטנה שלידו, וראה אותו 30 עד 40 שניות עד שדעך.

קופר תיאר בפירוט את מה שראה על הקרקע: רחובות מעל מיאמי, כבישים ליד אל סנטרו וים סלטון, ומעל ההימלאיה וטיבט כפרים של 20 עד 30 בתים, עשן מארובות ו"כלי רכב שהנחתי שהם משאיות" שמעלים אבק. ירוק כמעט לא נראה, למעט ירוק אמרלד ליד אגמים בטיבט. הוא תיאר שכבת אובך שנראית בכל לילה כ-6 עד 7 מעלות מעל האופק, אזור דמדומים "תכלת טהור", ושמש בלי קרניים או עטרה. בקטע "צילומי אור עמום", בתשובה לשאלת רואץ', תיאר כתם מעל שכבת האובך, "כמעט בטוח" בסביבות 24 שעות ו-30 דקות לטיסה, מעל צפון-מזרח דרום אמריקה: "זוהר חלש בגוון חום-אדמדם", לא חד, בצורה "לא ברורה מאוד", שנראה טוב יותר בזווית העין. הוא ציטט מההקלטה "Right now I can make out a lot of luminous activities in an easterly direction". רואץ' השווה זאת למה שראה שירה "מול מדגסקר", וקופר השיב שלדעתו שירה ראה זאת "מול צפון אפריקה". בהמשך דווח על מנת קרינה של 15 עד 20 מיליראנטגן, "פחות מצילום רנטגן". לשאלת אוקיף אמר שהשמועה שראה מטאור הייתה "שמועה כוזבת", ושה"כפור" שדיווח עליו על החלון התברר כשמן.

ה"גחליליות", בגרסת קופר: בכל הפעלת מדחף בלילה ראה "זרמים אדירים של חלקיקים זוהרים, גחליליות", שנעו אחורה לאורך מסלול הטיסה. תוך 4 עד 5 שניות התרחקו כ-50 רגל, וחלקם נראו 30 עד 40 שניות. החלקיקים ממדחף ההסטה השמאלי נעו ישר אחורה, ואלה מהימני יצאו קדימה ופנו לאחור. בתיאור זה החלקיקים נקשרים ישירות לפעולת החללית.

וולטר שירה: התחקיר מ-12 במרץ 1963

מזכר "FOR OFFICIAL USE ONLY" של גיל מ-15 בנובמבר 1963 מפיץ את התמליל למשתתפים בלבד, כ"תעתיק מילולי" מהקלטה, לתיקונים או המלצות למחיקה עד 20 בדצמבר 1963. את הישיבה ניהל ד"ר יוג'ין מ' שומייקר (Eugene M. Shoemaker), יו"ר קבוצת העבודה למדע בחלל מאויש, שקרא שאלות שהוגשו מראש. בין הנוכחים דנקלמן, ד"ר וויניפרד קמרון, אוקיף, ד"ר ג'ון נורדברג, דובין וגיל. התמליל נמשך על פני כשלושה סלילים ומסתיים במילים "THE END".

שירה סיפר שרקטת המילוט כיסתה את החלון בשכבה שהפחיתה את הראות בכמגניטודה אחת ולא התנדפה במהלך הטיסה, ולכן ראה כוכבים בבהירות 5 עד 6 בלבד, פחות מאשר ממטוס, ודרש כיסויי חלון לאפולו. הוא תיאר שקיעה בשעה 06 04 33 לפי שעון גריניץ', עם פסי כתום, צהוב, לבן וכחול, ומעליהם מעבר "סוער" כמו בסיס ענן סערה. הוא אמר שהשתמש במילה airglow רק "כפתח מילוט". אחרי הטיסה, בטיסה מסחרית, הוזמן לתא הטייס לראות שיגור מוונדנברג, ותיאר "זוהר יינון" ופס של 60 עד 70 מעלות עד הזנית.

ה"גחליליות", בגרסת שירה: כמעט מיד עם ההגעה למסלול אמר "I see frost flakes". לדבריו מקורם בסביבת הגזים של החללית (מי קירור, מי חמצן), החלקיקים הלבנים הם קרח, והגוון הצהוב-ירוק, "שרטרז", נובע מאור השמש בזריחה. אוקיף העלה את ההסבר של צ'ארלס הרצפלד (Charles Herzfeld), שתקצירו פורסם ב-Science, ולפיו מדובר בחנקן; שירה דחה אפשרות של חנקן מתוך החללית, שנוקתה לכ-97 עד 98 אחוז חמצן. בתחקיר זה כבר אין ויכוח אם ה"גחליליות" חיצוניות: השאלה היא רק מה החומר.

"הדבר המוזר מעל אפריקה": שירה כינה זאת "ההפתעה הגדולה ביותר שלי". בסביבות 5 שעות ו-20 דקות לטיסה, בשיוט חופשי עם תא חשוך, אחרי שחלף מעל אפריקה וראה את קייפטאון, חשב תחילה שהוא רואה אורות ערים, ואז הבין: "הם כוכבים". מעליהם ראה פס לרוחב כל האופק הנראה, צבעו "חום-אפור", "חום מלוכלך", כמו ערפיח מעל לוס אנג'לס, "אפקט ערפל ולא חלקיקים", צפוף במרכז ומתפוגג בשוליים כמו מריחת גיר על לוח. עובי הפס היה כ-10 מעלות "בהערכה גסה מאוד", מעט יותר מרבע מגובה החלון, ומשך התצפית אחת עד שלוש דקות. הכוכבים לא זזו ביחס לפס, ושירה שלל שזה שביל החלב. הוא הבחין בינו לבין ה-airglow הלבן הרגיל, שאותו ראה גם כן. אוקיף מסר שדייוויד שטרן מגודארד חזה מראש שיראה משהו חריג באזור, בגלל אנומליה מגנטית חזקה בדרום האוקיינוס האטלנטי. דנקלמן חישב שעוצמת הפס הייתה כ-300 פעם זו של זוהר האוויר הרגיל במבט מהצד, ושירה הוסיף "זה בהחלט לא היה עמום". הוא היה "זועם" שלא יכול היה לצלם אותו בספקטרוגרף UV.

שרטוט של קמרון על מפת כוכבים הראה שדברים ששירה אמר בטיסה על הפליאדות ועל אלדברן אינם אפשריים, כי אוריון ואלדברן היו מוסתרים בידי כדור הארץ; שירה עצמו העריך שראה "אנטארס או אלפקה". הוחלט לשחזר את הטיסה בפלנטריום מורהד עם מנהלו טוני ג'נזנו בתחילת אפריל, וגיל קיבלה על עצמה לנסח עם שירה מסקנה. בשאר התחקיר דן שירה בתאורת התא (נורות אצבע אדומות, כיבוי נורית השעון), טען שבדיקות ההתאמה לחושך לא נעשו כראוי, וסיפר על המאבק לשמור חלון חמישי בחללית אפולו. הוא ראה עננים בלילה רק כשהוארו בברקים מעל מזרח אוסטרליה, העריך כיסוי עננים של 80 עד 90 אחוז, ולשאלת דובין השיב שלא הוא, לא גלן ולא קרפנטר ראו מטאורים. לסיום הדגיש את חשיבות ההקלטה הרציפה, שבזכותה שוחזר עניין "שכבת הערפיח".

מאמרו של דובין (1955)

התיק נחתם במאמר "Meteor Ionization in the E-region" מאת מוריס דובין ממרכז המחקר של חיל האוויר בקיימברידג', שפורסם ב-1955 בכרך מוסף של כתב העת J. Atmosph. Terr. Phys. שהוקדש לפיזיקה של מטאורים. זה ככל הנראה "הניתוח התאורטי של חלקיקים מטאוריים" שמוזכר בתיאור הרשמי. המאמר מחשב את תרומת המטאורים ליינון בשכבת E בגבהים 85, 100 ו-115 ק"מ, וטוען שהיינון תלוי בעיקר באנרגיית ההתנגשות ולא באידוי. ההערכה: אולי 1,000 טון חומר מטאורי ביום, וצפיפות שיווי משקל של 2 עד 7 כפול 10 בחזקת 4 אלקטרונים לסמ"ק. המסקנות: היינון הלילי בשכבת E נובע מהפצצת מיקרומטאוריטים, וענני E ספורדיים נוצרים מענני מיקרומטאוריטים. הקשר לתיק הוא כנראה השערתו של דובין במזכר מפברואר 1962 שהחלקיקים של גלן קשורים לאבק בין-כוכבי באטמוספרה, השערה שהתחקירים שבאו אחריה לא אימצו.

פרטים בולטים

• גלן תיאר את החלקיקים "בהירים לפחות כמו הגחליליות הבהירות ביותר" ואמר "מעבר לזה אין לי מושג מה זה"; מכאן הכינוי שליווה אותם בכל התחקירים.
• באותו יום, 21 בפברואר 1962, נרשמו בתיק שתי עמדות הפוכות: אוקיף, דרך גיל, שלחלקיקים "בהחלט לא היה קשר לקפסולה", ודובין, שהציע שהם תופעה אטמוספרית.
• "הניסוי המכריע" של קרפנטר: מכה בדופן הקפסולה שחררה מיד חלקיקים רבים, וההסבר שהתקבל הוא פתיתי שלג שנוצרו בין מחיצת התא למגן החום.
• קופר ראה "זרמים אדירים" של גחליליות בכל הפעלת מדחף בלילה, ושירה אמר בפשטות "I see frost flakes".
• שכבת האובך של גלן זוהתה בטיסת קרפנטר, בעזרת מסנן 5577 אנגסטרום, כזוהר שמיים בגובה כ-89 ק"מ, והגובה המוגזם שהעריכו בעין יוחס לאשליה דמוית אשליית הירח.
• פס ה"ערפיח" החום של שירה, ממזרח לאפריקה, הוערך בעוצמה של כ-300 פעם מזוהר האוויר הרגיל, ומדען מגודארד חזה מראש שיראה משהו חריג באזור.
• קופר דיווח שראה מהמסלול כפרים, עשן מארובות ומה שנראה לו כמשאיות בטיבט.

מה לא נמצא במסמך

• אין בתיק השחרות. מזכר ההפצה של תחקיר שירה מסומן "FOR OFFICIAL USE ONLY".
• תחילת תמליל גלן חסרה, ושאלות רבות בו לא נשמעו. בתמליל קופר הערות עורך מציינות קטעים שלא פוענחו, וה-OCR שלו רועש מאוד, כך ששמות כוכבים ושמות משתתפים אחדים נקראו בקריאה לא ודאית. עמוד בכתב יד אחרי גזיר העיתון אינו קריא כמעט כולו, ובגזיר עצמו חסרים קטעים.
• תאריך טיוטת המזכר (13 במרץ 1962) ומרחק החלקיקים במזכר אוקיף (1 עד 3 רגל) הם קריאות לא ודאיות; גלן עצמו העריך 6 עד 10 רגל בין החלקיקים. הזיהוי של "Tito" כטיטוב אינו ודאי.
• הסתירה בשאלת ה"גחליליות" נשארת בתיק כפי שהיא: לפי מזכר אוקיף וגזיר העיתון החלקיקים בלתי תלויים בחללית, ואילו טיוטת המזכר, הערת קרפנטר ותחקירי קופר ושירה קושרים אותם לחללית. בהערת קרפנטר נכתב "החלקיקים שנצפו בטיסת MA-6" אף שהניסוי נערך בטיסת קרפנטר; זה נמסר כפי שנכתב.
• מיקום התצפית של שירה מתואר בתיק בכמה אופנים: "מול מדגסקר" (רואץ'), "מול צפון אפריקה" (קופר), ובתחקיר שירה עצמו אחרי קייפטאון, מעל האוקיינוס ההודי, עם אזכור דרום האוקיינוס האטלנטי. אותם ציוני זמן מההקלטה של קופר (05 11 34 ואילך) מופיעים בתמליל גם בדיון במשואה וגם בדיון בזוהר מעל דרום אמריקה.
• אין בתיק דו"ח מסכם על שחזור טיסת שירה בפלנטריום, ולא נמסר אם נכתבה המסקנה שגיל קיבלה על עצמה. שמות הטיסות של קרפנטר וקופר אינם כתובים בתמלילים, ונטיית מסלולו של שירה מופיעה פעם כ-33 מעלות ופעם כ-28 מעלות.

מונחים

• MA-6: טיסת מרקורי-אטלס 6, הטיסה המסלולית של גלן בחללית Friendship 7.
• זוהר שמיים (airglow): פליטת אור חלשה של האטמוספרה העליונה; קו 5577 אנגסטרום הוא קו ירוק של חמצן אטומי.
• אור זודיאקלי וגגנשיין: אור שמש המפוזר מאבק בין-כוכבי במישור מערכת השמש.
• שכבת E: שכבה ביונוספרה, בגובה של כ-100 ק"מ.
• מגניטודה: סולם הבהירות של כוכבים; מספר גבוה יותר פירושו כוכב עמום יותר.
• Rendezvous (מפגש בחלל): תמרון של שתי חלליות המתקרבות זו לזו, שלקראתו נבדקה המשואה המהבהבת בטיסת קופר.