NASA-UAP-D016, תחקיר מקדים של צוות Gemini 4, חלק I, 1965

זהו החלק הראשון של התמליל המקדים של תחקיר צוות Gemini 4, שהוכן בידי ענף מבצעי החלליות באגף תמיכת צוותי הטיסה של NASA ומתוארך 16 ביוני 1965. התמליל נערך מהקלטות קול של התחקיר שנערך על סיפון ספינת החילוץ USS Wasp ב-9 ביוני 1965, ובו שני האסטרונאוטים, המפקד ג'יימס מקדיוויט (James McDivitt) והטייס אד וייט (Ed White), עוברים על הטיסה כולה, מהספירה לאחור ועד החילוץ מהים. רוב הטקסט עוסק בהנדסה, בנהלים ובהליכת החלל הראשונה של ארצות הברית, אבל הוא כולל גם כמה תצפיות של הצוות על דברים מחוץ לחללית: ה"נצנוצים" שראה וייט, עצם שמקדיוויט כינה "לוויין" ליד הוואי, ודיון ארוך בשאלה אם "אורות הבוסטר" שראו היו בעצם כוכב לכת.

רקע

Gemini 4 (המסמך מכנה אותה GT-4) הייתה טיסה מאוישת בת ארבעה ימים בתוכנית ג'מיני של NASA, ביוני 1965. במהלכה ביצע וייט את הליכת החלל (EVA, פעילות מחוץ לחללית) הראשונה של אסטרונאוט אמריקני. לפי ההקדמה, התמליל הוכן בחופזה בשל "הצורך הדחוף" של צוותי ניתוח המשימה, בלי בדיקה עריכתית מלאה, ותמליל רשמי מתוקן הובטח בהמשך. החלק הראשון מתאר את המשימה "מנקודת מבט מבצעית"; החלק השני של התחקיר, שאמור היה לעסוק במערכות, בניסויים, בתכנון, בבקרת המשימה, באימונים וב"תצפיות חזותיות" (visual sightings), היה אמור להתפרסם עד 23 ביוני 1965 ואינו כלול בקובץ זה.

בעמוד השער מופיעים סימון הסיווג CONFIDENTIAL (חסוי), אזהרה לפי חוקי הריגול האמריקניים (Title 18, סעיפים 793 ו-794), הוראת הורדת סיווג מסוג Group 4, וחותמת הסרת סיווג מאוחרת יותר. כל עמוד בתמליל מסומן CONFIDENTIAL. התמליל בנוי כשיחה, עם שם הדובר בשוליים, ומחולק לפרקים ממוספרים לפי שלבי הטיסה.

מה כתוב במסמך

התמליל עובר על הטיסה בסדר כרונולוגי, בשבעה פרקים: ספירה לאחור (1.0), טיסה ממונעת (2.0), הכנסה למסלול (3.0), טיסה במסלול (4.0, כולל שמירת המיקום ליד המאיץ, הליכת החלל ו"פעולות מסלוליות אחרות"), ירי הרטרו (5.0), כניסה חוזרת לאטמוספרה (6.0) ונחיתה וחילוץ (7.0). הקובץ נקטע באמצע משפט, בעמוד 328 בערך, בזמן איסוף הצוות במסוק.

ספירה לאחור והשיגור

וייט מספר שהקסדה שלו התערפלה לפני שהופעלו המאווררים. מקדיוויט נזכר שבניסוי "Wet Mock" הצוות "כמעט 'מת' מהרעלת פחמן דו-חמצני" כי הוכנסו ללולאות החליפה בלי שהמאווררים הופעלו, ומאז הם מפעילים אותם מיד. על התקשורת הם מתלוננים שבדקות האחרונות שמעו בבת אחת את מנהל הניסוי של החללית, את מנהל הניסוי של המאיץ ואת איש הקשר בכף (CAP COM, "Al Shephard" כפי שנכתב), ושתי ספירות רצו בהפרש של שנייה. לדעתם זו תגובת-יתר להערה של צוות GT-3 ("Gus and John"), שהתלונן שלא קיבל מספיק מידע. מקדיוויט התלונן גם שעוצמת ה-VHF המרבית לא הספיקה אפילו על כן השיגור.

את לוח ניהול המים של מערכת בקרת הסביבה (ECS) הגדיר מקדיוויט "המסוכן מכולם": יש בו "רק שלושה שסתומים", אך איש לא ידע איך לכוון אותו, כל רשימת בדיקות שקיבלו הייתה שונה, וחצי שעה לפני ההמראה עוד התווכחו על מיקום מתג. הוזכרה תקלה בכף שבה מכל הליתיום הידרוקסיד כמעט מולא במים. הצוות דיווח שהקולות והרעידות בעת פתיחת השסתומים ותנועת מנועי המאיץ חזקים מהצפוי, ושהשמש בחלון בשעות אחר הצהריים מסנוורת ומסתירה את מדי הלחץ.

בטיסה הממונעת ההמראה הורגשה בבירור. תוכנית הגלגול החלה אחרי 10 שניות והסתיימה אחרי 20. בנקודת הלחץ הדינמי המרבי (max q) נמדדו הרעידות והרעש החזקים ביותר, "כמו F-80 או T-33 בערך במאך 0.8". לחץ התא התייצב על 5.5 ודלף בהדרגה ל-4.9. מקדיוויט חש רעידה אורכית קלה ("pogo") בערך בין 2:15 ל-2:30. וייט הבחין בחוסר איזון בין זרמי שתי ערמות הסוללות (כ-28 וכ-14 אמפר) ולא דיווח עליו בזמן אמת "כדי לא להדאיג". התאוצה הגיעה ל-7.5 g, "והראייה הייתה צלולה".

הכנסה למסלול ושמירת המיקום ליד המאיץ

ההפרדה מהמאיץ הורגשה "עקומה", כאילו צד אחד נדחף חזק יותר. הקרקע מסרה מסלול של 153 על 57, ואחרי הפנייה "זה נראה כאילו עברנו בסופת שלג" מרוב פסולת. וייט ביקש שבטיסות הבאות תהיה מצלמה זמינה מיד לצילום המאיץ, ומתח ביקורת חריפה על פיני המצנח המייצב, שחוריהם אינם משופעים ואינם נראים.

שמירת המיקום ליד השלב השני של הטיל היא הקטע הארוך בפרק. המאיץ נראה תחילה במרחק של כמה מאות רגל, והתרחק מהר מהצפוי, מחוץ למישור המסלול ולמטה. הוא החל להסתחרר והגיע תוך דקות לקצב של 40 עד 50 מעלות לשנייה ("סיבוב שלם בשמונה שניות" לפי וייט), בהיפוך אקראי בשלושה צירים, כשדלק ניתז מנחיר הגלגול "כמו קרן שפע". שתי נורות מהבהבות עליו שימשו להערכת מרחק, אבל בלילה נראתה רק אחת, ו"נורה בודדת בלילה לא נותנת שום תפיסת עומק". עם הזריחה העריך מקדיוויט את המרחק ב-2 עד 4 מייל, ווייט ב-1.5 מייל. אחרי שהוצאו כ-85 עד 90 רגל לשנייה של שינוי מהירות (ובמקום אחר "כ-100") והדלק ירד לכ-75 אחוז, המליץ מקדיוויט לוותר, ומטקסס הגיע האישור: "Knock it off". מקדיוויט הסביר שבלוח הזמנים הצפוף לא היה מקום למפגש "מכובד" דרך מסלול נמוך יותר, ושהוחלט מראש שהליכת החלל חשובה יותר. וייט חשש שמרדף יוריד אותם לגובה שיפגע באורך חיי המסלול לשישה ימים.

תצפיות על עצמים ואורות מחוץ לחללית

התצפיות האלה תופסות חלק קטן מהתמליל, אבל הן הסיבה שהמסמך נכלל בארכיון.

הנצנוצים. בזמן המרדף אחרי המאיץ הביט וייט במה שחשב שהוא שמי לילה, וראה "נצנוצים קטנים בכל מקום", כמו "שמי כוכבים מלאכותיים" של מתקני אימון. אז הבין שמקדיוויט, בצד השני, רואה אור יום, ושהחללית "מכוונת ישר אל הקרקע". הוא זיהה את הנצנוצים כ"גחליליות" (fire flies) שכל הצוותים ראו, "אבל כנראה בכמות רבה הרבה יותר", והסביר אותם כחלקיקים של דלק מאיץ שהתאדה, ובמידה פחותה חומר מהחללית עצמה. לדבריו, בכל זריחה ושקיעה, ולמשל אחרי שחרור נוזלים מהחללית, השמש האירה חלקיקים כאלה, ו"הם פעלו כמו זכוכיות מגדלת קטנות" ויצרו נקודות בוהקות, "אלפים מהם". מקדיוויט, שישב בצד המואר, לא ראה את התופעה.

ה"לוויין" ליד הוואי. בהקשר של דיון על מפגש אופטי מזכיר מקדיוויט "לוויין שראיתי בסביבות הוואי". לדבריו הם התקרבו אליו, הוא בדק אם יש לחללית יכולת לתמרן לעברו, ואז השמש נכנסה לחלון והוא איבד אותו. את המרחק העריך באולי 5 מייל, "או 50 מייל", אך בשלושים עד ארבעים השניות שבהן ראה אותו התרשם שהיה קרוב, "כי יכולתי להבחין בצורתו". וייט הוסיף שעל החלונות מבחוץ הייתה שכבה לבנה שהקשתה לראות כשהשמש פגעה בה. התמליל אינו מוסיף שום זיהוי של העצם.

אורות הבוסטר וכוכב הלכת. בפרק "פעולות מסלוליות אחרות" הצוות דן באורות שזיהו כשלב הטיל המשגר. לדבריהם, בהקפה הראשונה ראו את אורותיו בוודאות, ובשנייה וייט היה בטוח בכך משום שהאורות "הבהבו". בשקיעות שאחר כך זיהו כ"בוסטר" אור בהיר נמוך באופק, עד שהבינו שזהו כוכב לכת שעולה ו"מהבהב" דרך זוהר האוויר, ומעליו הוא בהיר ויציב; אחד מהם אמר "אני חושב שזה היה נוגה". מקדיוויט טען שהמאיץ היה צריך להיות לפניהם ולא בכיוון השקיעה, ואילו וייט נשאר משוכנע שהתצפיות הראשונות לא היו של כוכב הלכת. הם סיכמו לבדוק בהקלטות וכינו את העניין "אקדמי". בהקפה אחרת דווח על "בוסטר למעלה בשעה 9", שגם הוא, לדעתם, לא היה המאיץ. הם הדגישו שכוכבי הלכת נראים מהחלל בהירים בהרבה מאשר מהקרקע. מדידות המרחק הזוויתי בין המאיץ לכוכבים, שתוכננו, לא בוצעו.

תצפיות אחרות. בסביבות 02:28 GMT היה וייט אמור לצפות בלוויין פגסוס (Pegasus), שעבר "ישר מעל, ב-268 מיילים ימיים", אך הקרקע ביקשה ממנו לחזור לתנוחה מאוזנת לשם העברת קלטת דחופה, וכשחזר, אור שמש שהשתקף מחלקיקים על החלון מנע ממנו לראות אותו. בעת השלכת מתאם הציוד ראה וייט "שתי חבילות משאבה", ואמר שהוא מגבה את ג'ון יאנג (John Young), שדיווח על כך קודם. הצוות צילם גם את האור הזודיאקלי, בתמרון שבו החללית הופנתה ישר למטה.

הליכת החלל

ההכנה החלה כעשר דקות מוקדם, אבל עד קרנרבון (Carnarvon) שבאוסטרליה מקדיוויט דחה את היציאה בהקפה אחת: וייט נראה "חם מאוד", רק כ-80 אחוז מהבדיקות הושלמו, והכפפות התרמיות נשכחו. הם נחו כעשרים דקות, עברו שוב על כל הרשימה ובדקו את החיבורים. בדיקת אטימות החליפות הראתה 8.5 ודליפה לכ-8.3, ואחרי הורדת הלחץ ל-2 psi התברר שחסרים בחליפות פקקים של מד לחץ הדם; הוחלט להמשיך. מנגנון הנעילה של הפתח לא נתפס בגלל קפיץ, ווייט הפעיל אותו ביד; הפתח "קפץ" 3 או 4 אינץ'. כשנפתח, נפלטה החוצה פיסת קצף מאריזת אקדח התמרון, "הדבר הראשון שהכנסנו למסלול", וגם 20 עד 25 דקות אחר כך עוד יצאו חלקיקים מהתא; הכפפה התרמית הימנית של וייט "ריחפה החוצה" במסלול ברור.

וייט התקין מצלמה על המתאם ואת מגן חבל הטבור (ההצמדה דרשה ארבעה או חמישה ניסיונות). הוא מסביר שהטכניקה המתוכננת, להחזיק מוט ולתחוב אצבע בפיית מנוע הבקרה, לא הייתה ישימה: "לא היו לי שלוש ידיים". הוא יצא בדחיפת אקדח התמרון בלבד, ומקדיוויט אישר שיצא "נקי כמו שריקה", בלי להזיז את החללית. וייט תיאר את פליטות מנועי הבקרה כ"נשיפות לבנות קטנות", פלומה של רגל וחצי עד שתי רגליים, "כאילו החללית חיה ועובדת שם למטה". הוא השתמש בפרצים קצרים, הארוך בהם כשנייה, והרגיש בטוח בסבסוב ובעלרוד יותר מבגלגול. תוכננו ארבע דקות לשלב האקדח, והגז אזל "בדיוק בזמן".

בלי האקדח, הרצועה החזירה את וייט שוב ושוב אל אזור המתאם מעל החללית, שממנו התבקש להתרחק; לדבריו כ-70 אחוז מזמנו הוקדשו לניסיון לצאת משם. הוא התקרב עד ארבעה או חמישה רגל (קריאה לא ודאית) ממישור ההפרדה של המתאם, שנראה "משונן" אך לא מאיים, וצילם אותו. את הרכבת המצלמה על האקדח הגדיר "טעות ברורה", כי לא השיג את התמונה שרצה, של מקדיוויט בחללית דרך הפתח. וייט נגע בחלון של מקדיוויט והותיר עליו כתם, שנראה מבפנים "שחור ואטום לגמרי" באור השמש; מקדיוויט סבר שוייט הסיר שכבה מהחלון ולא הוסיף משהו. בהיעדר נקודות אחיזה השווה וייט את המצב לטיפוס על "עץ בקוטר שמונה רגל", והמליץ על ידיות אחיזה.

את עיכוב החזרה הם מייחסים למצב ההפעלה הקולית (VOX), שתפס את הערוץ ומנע מהקרקע לשדר. כשמקדיוויט שאל אם יש הודעה, נענה "כן, תחזרו פנימה". הם סיכמו מראש על 12 דקות ואיחרו, לדבריהם, ב-3 דקות ו-40 שניות, ועוד דקה או שתיים שבהן וייט ניסה לצלם. מקדיוויט ציין שבעיתונים נרמז שוייט לא רצה לחזור.

הכניסה הייתה קשה מבאימונים. ידית הנעילה נעה בחופשיות אך התפסים לא זזו, בגלל קפיץ שנתקע; מקדיוויט, שפירק את המנגנון קודם לכן אצל מקדונל עם קרל סטון (Carl Stone), סבר שהסיכה היבשה נקרשה. מקדיוויט משך את וייט מטה בשלבים, ווייט תיאר את כ-40 השניות האלה כ"הרגע הדרמטי ביותר בחיי". לדבריהם, בלי אימון משותף היו מוותרים על ה-EVA.

בסקירת הציוד אמר וייט שהכול פעל "בדיוק כפי שתוכנן", ושהאקדח היה "נקודת שיא של הטיסה". הוא הדביק רצועת סקוטש על המתאם כניסוי לחיבורים עתידיים. ארבע המלצות עלו: לתקן את מנגנון נעילת הפתח, לפנות מרווח ראש בצד ימין, לחזק לפחות פי שניים את המוט והכבל, ולטוס שוב עם אקדח שמחזיק פי עשרה גז. לאקדח היו 6 רגל לשנייה; וייט דיבר על מינימום של 40 עד 50. לדבריו היה מוכן לעבור 15 עד 20 רגל בלי רצועה, למשל בין חללית הפיקוד לרכב הנחיתה של אפולו, אך לא 200 עד 300 רגל.

ימי הטיסה

אחרי ההליכה בוצע כיבוי חשמל מלא, והחללית נסחפה חופשית כיומיים וחצי. הבום של הספקטרומטר-מגנטומטר הוצא בשלושה מעברים באנומליה של דרום האטלנטי. הם חלפו ליד הטייפון "בייב" (Typhoon Babe), אך לפי מקדיוויט נראתה רק מסת עננים "שלא הייתה שווה אפילו פריים". פתיחה בשוגג של זרם חמצן גבוה העלתה את לחץ התא ל-5.4 וגרמה לשסתום להשתחרר. וייט זיהה בטעות את טמפיקו שבמקסיקו כשהחללית הייתה מעל סידני. בשלב מסוים הודיעו להם ששברו את שיא החלל האמריקני, 32 שעות.

בניסוי הצילום D-6 צולמו קהיר ואלכסנדריה (טריפולי הייתה מכוסה עננים) במצלמת Contarex עם עדשת 200 מ"מ. וייט התלונן שקיבל מטרות צמודות מדי זו לזו, ובהן תל אביב, וסיפר שבמעבר שתוכנן על תל אביב עקב בפועל אחרי שדה התעופה של חיפה. מעבר הצילום המשותף של ניסויים S-5 ו-S-6 מעל ארצות הברית תואר כ"סדרת התמונות הטובה ביותר בכל הטיסה", ואילו את אל פאסו לא הצליחו לזהות. המסקנה: מטרות צילום צריכות להיות ליד גוף מים. ניסוי הסקסטנט D-9 תואר כ"אכזבה הגדולה הראשונה של הניסויים", כי ביום לא נראו כוכבים. מקדיוויט כינה את המעבר בין זמן שחלף מההמראה לזמן גריניץ' "אחת הנקודות החלשות ביותר בתכנון הטיסה", ואת קביעת שני ניסויים חופפים מהקרקע "הפשלה הרעה היחידה" בתכנון.

סביב השעה ה-75 וחצי, מעל ארצות הברית, נתקע המחשב ונורת התקלה נדלקה. לפי הוראות מיוסטון, שהועברו דרך תחנת טננריב (Tananarive), הוא כובה, ולא פעל עוד. מקדיוויט מחשב שהמחשב צורך 5.6 אמפר-שעה לשעה, ושעם כ-20 שעות שנותרו ועודף של 360 אמפר-שעה אפשר היה להשאיר אותו פועל: "אני מרגיש שזרקנו את המחשב לפח לשווא". בשעה ה-92 נסתמה מערכת שטיפת השתן והצוות עבר לפתרון חלופי.

ירי הרטרו, הכניסה לאטמוספרה והחילוץ

ירי מנועי ה-OAMS נמשך, כמתוכנן, 2 דקות ו-40 שניות, ומקדיוויט מדווח שהסתיים בדיוק של עשיריות שנייה. אורות הרצף נדלקו כשנייה עד שנייה וחצי מוקדם, ורקטות הרטרו נורו אוטומטית שתיים עד שנייה אחת לפני המועד; לדבריו זה הוסיף 8 עד 10 מייל לסטייה מנקודת הנחיתה. הירי התבצע, לפי וייט, מעל צפון מקסיקו או מערב טקסס. מקדיוויט, שתיאר את עצמו כמתנגד לרטרו באמצעות OAMS, הודה שאחריו היה רגוע יותר, ואמר שיצטרך לספר על כך לד"ר גילרות' (Gilruth).

בירידה ראה הצוות את חבילת הרטרו צפה מאחור, יציבה "כמו סלע", ואחר כך מתחילה לזהור ולהישרף "כמו פטריה כתומה גדולה". סביב החללית נראתה שכבה ורודה-אדמדמה, ואחר כך להבות כתומות וירוקות. וייט ביקש לבדוק מדוע מנוע סבסוב ימני אחד להט "אדום כדובדבן ואפילו לבן" לאורך רוב הירידה. מד הגובה נתקע על 96,700 רגל. המצנח המייצב נפתח ב-40,000 רגל והחללית נדנדה בערך פלוס מינוס 40 מעלות; המצנח הראשי נפתח ב-10,600 רגל, ואחריו נקרעה האנטנה והקשר נקטע.

החללית פגעה במים "חזק פי עשרה" מהצפוי. כוח החילוץ (אות קריאה "Omnibus") מסר שהם במרחק 48 מייל מהספינה, ובתא נותר ריח חריף שמקדיוויט ייחס למגן החום. הוצעו להם איסוף במסוק או הרמה עם החללית לנושאת המטוסים, והם בחרו במסוק. וייט עלה ראשון ברתמה, ומקדיוויט, שרצה "לא לנטוש את הספינה הטובעת", אחרון. כאן התמליל נקטע.

פרטים בולטים

• וייט ראה "אלפים" של נצנוצים בוהקים, והסביר אותם בעצמו כחלקיקי דלק מאיץ ופסולת מהחללית שהשמש מאירה, "כמו זכוכיות מגדלת קטנות".
• מקדיוויט תיאר "לוויין" ליד הוואי, שאת מרחקו העריך ב-5 "או 50" מייל ושאת צורתו יכול היה להבחין במשך 30 עד 40 שניות; התמליל אינו מזהה אותו.
• אור שזוהה כ"בוסטר" התברר, לדעת הצוות, ככוכב לכת, "אני חושב שזה היה נוגה"; וייט נשאר משוכנע שהתצפיות הראשונות היו של המאיץ.
• המאיץ הסתחרר ב-40 עד 50 מעלות לשנייה, והמרדף אחריו הופסק בפקודה "Knock it off" כדי לשמור דלק להליכת החלל.
• פיסת קצף מאריזת אקדח התמרון הייתה "הדבר הראשון שהכנסנו למסלול", וכפפה תרמית של וייט ריחפה החוצה מהתא.
• סגירת הפתח אחרי ההליכה, כ-40 שניות של מאבק במנגנון תקוע, הייתה לדברי וייט "הרגע הדרמטי ביותר בחיי".
• בצילום מעל המזרח התיכון וייט כיוון לתל אביב ועקב בפועל אחרי שדה התעופה של חיפה.
• המחשב כובה לפי הוראה מיוסטון ולא פעל עוד; מקדיוויט סבר שאפשר היה להשאיר אותו פועל.

מה לא נמצא במסמך

• אין השחרות בתמליל, מלבד סימוני הסיווג. תוכן העניינים וחותמות הסיווג בראש העמודים משובשים ב-OCR כמעט לחלוטין, וכך גם חלק משמות הדוברים בשוליים, כך שלעתים לא ברור מי אומר מה.
• זמנים ומספרים רבים משובשים ב-OCR ולא נמסרו, ובהם ערכי שינוי מהירות, זמני GMT ומשכי האפלה. נתון הדלק שנותר אחרי ירי ה-OAMS מופיע פעם כ-3 או 4 אחוזים ופעם כ-43 אחוז, כנראה שיבוש.
• הערכות המרחק למאיץ שונות מאוד בין שני האסטרונאוטים, והם עצמם אומרים "You could be magnitudes off". גם ויכוח הבוסטר מול כוכב הלכת נשאר פתוח: הם סיכמו לבדוק בהקלטות, ותוצאת הבדיקה אינה בתמליל.
• זהות ה"לוויין" שראה מקדיוויט ליד הוואי אינה מוסברת, והתיאור הרשמי באתר war.gov אינו מזכיר אותו; הוא מזכיר רק את הנצנוצים שראה וייט.
• לפי ההקדמה, התיאור המלא של "התצפיות החזותיות" שייך לחלק השני של התחקיר, שאינו בקובץ זה.
• אנשים אחדים מוזכרים בשמם הפרטי בלבד ("Gus", "Chris"), ושמות אחרים מופיעים באיות המקור ("Al Shephard", "McDonald" עבור מקדונל).
• התמליל כולל פרטים רפואיים ופיזיולוגיים על האסטרונאוטים במסגרת המעקב הרפואי; הם לא פורטו כאן.
• המסמך נקטע באמצע משפט, בזמן העלייה למסוק, בלי סיום או חתימה.

מונחים

• EVA: פעילות מחוץ לחללית, הליכת חלל.
• ECS: מערכת בקרת הסביבה בתא ובחליפות.
• OAMS: מערכת התמרון והשליטה במסלול של חללית ג'מיני, ששימשה כאן גם לירי בלימה.
• רטרו (Retrofire): ירי רקטות בלימה להורדת החללית מהמסלול.
• max q: נקודת הלחץ האווירודינמי המרבי בזמן העלייה.
• VOX: הפעלת המיקרופון בקול, שבזמן ההליכה תפסה את ערוץ הקשר.
• CAP COM: איש הקשר בבקרת המשימה שמדבר ישירות עם הצוות.