NASA-UAP-D021, תחקיר טכני של Gemini 7, 1965

זהו תמליל ראשוני של התחקיר הטכני של צוות Gemini 7, המפקד פרנק בורמן (Frank Borman) והטייס ג'ים לאבל (Jim Lovell), שהוקלט בין 19 ל-21 בדצמבר 1965 במגורי הצוות בכף קנדי, פלורידה, ימים ספורים אחרי שובם מטיסה של 14 ימים במסלול סביב כדור הארץ. המסמך של NASA, שבשערו התאריך 23 בדצמבר 1965 וכל עמודיו מסומנים CONFIDENTIAL, עובר שלב אחר שלב על הטיסה: השיגור, המסלול, מערכות החללית, הניסויים, התצפיות החזותיות, התכנון והאימונים. התצפיות שבו, ובהן לוויינים, הבזקים, כוכב חמה, מטאורים, זוהר קוטבי וברקים, זוהו כולן בידי הצוות כתופעות מוכרות, ואף אחת מהן אינה מתוארת כבלתי מזוהה.

רקע

Gemini 7 שוגרה בדצמבר 1965 כטיסת סיבולת ארוכה של תוכנית Gemini, ובמהלכה שימשה גם מטרה למפגש בחלל עם Gemini 6, ששוגרה אחריה. תחקיר טכני מסוג זה נועד לאסוף מן האסטרונאוטים, בעודם זוכרים את הפרטים, את התרשמותם מכל מערכת ומכל שלב, לקראת הטיסות הבאות ותוכנית אפולו.

המסמך פותח בשער עם חותמת הסרת סיווג ("DECLASSIFIED, Authority: NW 91526") והערה על פטור אפשרי לפי חוק חופש המידע (FOIA) והנחיית NASA 1382.2. אחריו בא תוכן עניינים, משובש מאוד בסריקה, וגוף המסמך הוא דו-שיח בין שני האסטרונאוטים, מסודר לפי מספרי הסעיפים: ספירה לאחור, טיסה ממונעת, החדרה למסלול, טיסה במסלול, הצתת רקטות הבלימה, כניסה חוזרת, נחיתה וחילוץ, תפעול מערכות, בדיקות מבצעיות, תצפיות חזותיות (פרק 10.0), ניסויים (פרק 11.0), תכנון לפני המשימה, בקרת המשימה, אימונים והערות מסכמות. מדי פעם משתתפים גם דייק סלייטון (Slayton), אלן שפרד (Shepard) ונציגים של FCSD ו-FOD ששואלים שאלות.

מה כתוב במסמך

מן הספירה לאחור עד ההחדרה למסלול

הכניסה לחללית הייתה מסודרת. התקשורת בתוך החללית הייתה טובה, וזו שברכב שהסיע אותם מאזור הלבישה גרועה. הטיהור של מערכת בקרת הסביבה (ECS) היה הפעם איטי ומתאים, בניגוד לטיסת הסימולציה, שבה היה מהיר מדי וגרם ללאבל חסימה באוזן. החלונות חוממו מראש בעקבות הניסיון של Gemini 5, ולא היה ערפול.

בורמן תיאר את ההמראה כאילו "הייתי קשור לאחור ומישהו חתך את החוט". תוכנית הגלגול הייתה קצרה, 2 עד 3 מעלות. ברגע כיבוי המנוע הראשי (BECO) נבלעה החללית לרגע בלהבה שעלתה עד החלון, ובורמן משער שזה מקור הלכלוך על החלון. הוא הבחין ב"רמז קלוש" לרטט POGO בסביבות הדקה השנייה. בהשלכת המעטפת ראה לאבל שברים ושמע את הנפץ. נורית Delta P של תאי הדלק נדלקה כבר בשלב הזה, ו"ראינו אותה במשך 14 הימים הבאים".

בהחדרה הראתה כתובת 72 במחשב 25,804, בדיוק הערך הנומינלי. מיד אחרי ההיפרדות סובב בורמן את החללית ב-180 מעלות ושמר על מיקום ליד השלב השני של המשגר, במרחק של 60 עד 150 רגל. השלב "התכופף" והסתובב בגלל דליפה מקו פתוח בתחתיתו, ושמירת המיקום לידו הייתה "קשה בסדר גודל" לעומת רכב יציב. בחצאית המנוע נראו שני קטעים של כ-12 אינץ' שנראו מעוכים פנימה, ובפעם הבאה שהביט בורמן המנוע נראה תקין, ולכן הניח שאלה היו צללים. המנוע "נראה חדש" בגוון זהוב, והוצאת גזים נראתה בניצב לציר, משסתום PSV. המעקב הופסק כשנותרו 88% דלק, בסביבות 00:21 לטיסה במקום 00:25 כמתוכנן.

טיסה במסלול וחיים בחללית

תמרון כוונון הפריגיאה הראשון נעשה בלי פלטפורמה, על פי כוכב, כשהחללית עוד קרובה למשגר. באמצע הצריבה נראתה לפתע הדליפה מן המשגר כענן חלקיקים, ובורמן תיאר: "זה נראה כאילו אנחנו טסים דרך הרבה עצמים זרים או פסולת. פחדתי שנפגע במשהו". חוט נגרר עף קדימה ופגע בחללית מול החלון, והתזמון אבד. היעד היה פריגיאה של כ-102 מייל, והתוצאה גבוהה יותר. שני האסטרונאוטים סיכמו שתמרון בלי פלטפורמה אפשרי, אך דורש שני אנשים. כוונון שני בוצע ב-69:40 לטיסה.

הדלק היה במחסור לאורך כל הטיסה, ולכן הצוות שהה בטיסה נסחפת כשלא הייתה משימה. במהלך הטיסה אבדה סמכות הסבסוב ימינה של דחפים 3 ו-4: במצב DIRECT נשמע רק "רחש" בלי הצתה, והקרקע העריכה שמדובר בבעיה במושבי השסתומים. כדי לסבסב ימינה כובה מפסק מנוע 12 והופעל דחף לאחור, פתרון שעבד אך בזבז הרבה גז. המצב RATE COMMAND תואר כיציב מאוד אך יקר בדלק. מאז 166:40 בערך (קריאה לא ודאית) נוצרה סחיפה בסבסוב שמאלה מפליטת דוד המים.

החליפה הקלה החדשה (G5C) הייתה ניידת יותר מקודמתה, אבל עדיין מגבילה בטיסה ארוכה. לאבל פשט את החליפה אחרי כ-45 שעות, ושניהם היו בלי חליפות מ-191:48 בערך (קריאה לא ודאית). לדבריהם, ההפעלה בלי חליפות "טובה ב-1,000 אחוז", ושהייה של 14 יום בחליפות הייתה "קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרית". לחץ התא ירד מ-5.5 בהמראה ל-5.1 ונשאר כך 14 יום. ב-266:16 ירדה טמפרטורת כניסת החליפה מתחת ל-40 מעלות ודוד המים קפא; לפי הנחיית הקרקע סובבו את החללית ב-10 מעלות לשנייה, והמים נזרקו החוצה. בפתח הפליטה נותר גוש קרח בקוטר כ-10 אינץ'.

נורית Delta P בחלק 2 של תאי הדלק נשארה דלוקה רוב הטיסה. הצוות ביצע ניקוי של התאים בניגוד לספר המערכות, בהדרכת הקרקע, שהריצה תאים דומים במפעל McDonnell (MAC) בסנט לואיס. ערימות 2-A ו-2-C אבדו בערך ביום ה-12, וביום ה-14 נדלקה נורית גם בחלק 1. בחמשת הימים האחרונים פעלה החללית על תאי הדלק בלבד.

על החלון הצטברה שכבה ירקרקה ושמנונית, והתיאוריות שהועלו הן כיסוי האף בשיגור, ההפרדה בין השלבים וגבישי שתן מהשלכות. השעון הדיגיטלי "לא סטה בשנייה אחת", אך אינו מואר. במזון היה אוויר, טבליות החיטוי התפוררו וצרבו בעיניים, וקוביות מזון מסוימות התפוררו לפירורים והוצע למחוק אותן מהתפריט. רישום כל לגימת מים תואר כ"סיוט מבצעי". פח הפסולת התמלא תוך כשמונה ימים. הצוות ישן בו-זמנית לפי לוח הזמנים של יוסטון, וניסוי M-1 "נקש" כל הלילה והפריע לשינה.

בדיקות מבצעיות ונקודות ציון לאפולו

מזג האוויר היה "הבעיה הגדולה": לדברי בורמן, ב-11 מתוך 14 הימים היה גרוע, ורק צפון אפריקה, הסהרה ואזור ים סוף נשארו בהירים בעקביות. היו מקרים שבהם צילמו בלי לראות את המטרה, ואת דקאר ניסו לצלם שלוש פעמים. הנילוס, תעלת סואץ ומפגש הנילוס הלבן והכחול בלטו. הצבע הירוק לא נראה מהחלל: הג'ונגלים נראו "חום-חרדל", והצבע השולט היה כחול. בורמן מציע להעריך מחדש ניווט על פי נקודות ציון ולהעדיף משואות מכ"ם. סקר תאורת התא לא בוצע.

תצפיות חזותיות

פרק 10.0 ותת-סעיף 11.13 ("תצפיות שמימיות וקרקעיות ותצפיות או חריגות משמעותיות") מרכזים את מה שהצוות ראה מחוץ לחללית. בכל המקרים שלהלן הצוות עצמו זיהה את מה שראה, ולעתים בהסתייגות:

• המשגר ואורותיו: בלילות של שלוש ההקפות הראשונות נצפה השלב השני עם האור המהבהב שלו. היו עליו ארבעה אורות, ובורמן אמר שאי אפשר לשפוט מרחק לפי ארבעה אורות "או חמישים אורות"; לאבל הוסיף שאור מהבהב אינו מאפשר לשפוט מרחק, במיוחד ברכב מסתובב. מכאן הדיון על הצורך בתאורה מתאימה לעגינה. גם אור העגינה לא עזר בשלב הזה.
• שברים ופסולת: בהיפרדות ראה לאבל פסולת בין החללית למשגר ולא הצליח לזהותה ("חתיכות, זה כל מה שיכולתי לומר"). את ה"עצמים הזרים" בצריבה הראשונה ייחס הצוות לדליפה מן המשגר.
• הלוויין ב-16:40 לטיסה: "ראינו לוויין נמוך בהרבה ממנו ובמסלול בנטייה מעט גבוהה יותר. הוא עבר מתחתינו". ההערה הצמודה, "זו הייתה רק השתקפות", אינה ברורה בהקשרה (קריאה לא ודאית).
• שני לוויינים במסלולים קוטביים, אחד מתחת לחללית ואחד מעליה, זוהו לראשונה באזור "ידית" הדובה הגדולה ונעקבו בחיישן האינפרה-אדום של ניסוי D-4/D-7. הצוות תיאר אותם כ"מה שאנו חושבים ששני לוויינים נעים", והם נראו רק כ"נקודות אור".
• Gemini 6 נצפתה מכ-5 מייל בשלב המפגש הסופי, והיא ראתה אותם קודם בזכות החזר שמש. סילוני הבקרה שלה נראו כאובך ישר "כמו צינור גינה" באורך כארבעים רגל.
• הבזקים: הפעלת מנועי הבקרה נראתה בלילה כ"הבזקים מעומעמים". שני הבזקי לייזר נראו מעל וייט סנדס בניסוי התקשורת האופטית MSC-4.
• טילים: כניסת ה-Reentry Minuteman נצפתה "בדיוק בזמן ובמקום הנכון"; היא "נראתה כמו מטאוריט", בוהקת מאוד, והתפרקה לכמה חלקים. שיגור טיל Polaris מצוללת נעקב גם הוא. שיגור טיטאן הוחמץ בגלל עננים ואותר לפי שובלי האדים.
• כוכב חמה: בורמן אמר תחילה מאדים ותיקן לכוכב חמה (Mercury), שנראה סמוך לשמש בשקיעה.
• מטאורים: ב-215:23:25 לטיסה ספר בורמן מטאורים במעבר לילה של יותר מ-30 דקות וראה מטאור אחד, קצר ולבן, מתחת לשור והפליאדות. ממטר המטאורים הצפוי מקבוצת תאומים לא נראה; לאבל ראה שניים בכעשר דקות.
• ברקים: במעבר הלילה שהסתיים ב-217:17 ספר בורמן 206 הבזקי ברק נפרדים.
• זוהר: נצפה "מופע מבריק" של זוהר דרומי מעל אוסטרליה, ושורטט. האור הזודיאקלי נראה "בבירור" אחרי שלמדו לחפש אותו, הגגנשיין (Gegenschein) לא נראה, ושכבת זוהר האוויר (air glow) תוארה בפירוט, כולל השלכותיה על מדידות סקסטנט.
• כוכבים: באור יום לא נראו כוכבים כלל, למרות ניסיונות חוזרים, אלא רק בזריחה ובשקיעה. "כשהשמש עולה הכוכבים נעלמים", והשמיים שחורים מעל אופק כחול. בירח מלא נראו מעט כוכבים, ברבע ירח יותר, וצורף שרטוט של מספר הכוכבים שנראו בפליאדות.
• פני הקרקע: נראו האסטרודום ביוסטון, כבישים, נהרות וחופים, וערים היו קשות יותר לזיהוי. ים סלטון נראה "בולט" ממרחק 300 עד 400 מייל. שריפה גדולה בצפון אפריקה נמדדה כ"מטרת הזדמנות".

רקטות הבלימה, הכניסה החוזרת והחילוץ

ההכנה לבלימה ארכה שעתיים, בנוהל שהוכתב מהקרקע, משום ששתי ערימות של תאי הדלק נותקו, והיישור נעשה ידנית בגלל דחפים 3 ו-4. הספירה נקלטה מקרנרבון (Carnarvon), ויוסטון נשמעה רק עשר שניות לפני ההצתה. הבלימה התרחשה "בשנייה המדויקת"; שלוש הרקטות הראשונות נורו ברצף והרביעית אחרי הפסקה קצרה. עלה בלבול לגבי זווית ההטיה בכניסה: הזווית שחושבה הייתה 50 מעלות, ועדכון מהקרקע מעל גוואימס (Guaymas) תיקן אותה ל-35. לדברי בורמן, לפי 50 מעלות "היינו נוחתים קצר בהרבה". הירי והשלכת חבילת הרקטות היו בחושך מוחלט.

אופק מואר נראה רק בגובה של כ-330,000 עד 350,000 רגל, והכניסה טסה כולה על מכשירים, בעומס מרבי של 3.9 g. החלון כולו זהר מיינון, אחר כך נראו טבעות, וחומר אבלטיבי מן המגן התרמי הכה בחרטום ("די מרהיב") ולכלך את החלונות. מתחת ל-100,000 רגל החלו תנודות, ומצנח הבלימה רק הגביר אותן. ב-26,000 רגל, אחרי פתיחת צינור האוורור, קיבל לאבל "עין מלאה במשהו שהיה חומצה"; מקור החומר לא ברור. המצנח הראשי נפתח ב-10,600 רגל. שחיינים הגיעו תוך כ-4 דקות, והחללית נחתה כ-8 עד 9 מייל מנושאת המטוסים, בגלים של 2 עד 4 רגל.

ניסויים

על ניסוי הרדיומטריה D-4/D-7 נאמר שיש בו "יותר נתונים בעלי ערך מכל השאר יחד": מדידות של שביל החלב, כוכבים, ברקים, הירח, השמש, שיגור הפולריס ו-Gemini 6. הנסיין ברנטנל (Brentnall) זכה לשבחים. ציוד D-5 למדידת הסתרת כוכבים "מעולם לא עבד". בסקסטנט של D-9 תאורת הקריאה הייתה לבנה מדי, הרטיקל הפך לתמונה כפולה, ופיצול האור היה 20-80 במקום 50-50. בניסוי חדות הראייה M-9 נצפה אתר הקרקע בלארדו (Laredo) כשלוש פעמים, והאסטרונאוטים קראו רצפי ספרות שהם עצמם הטילו בהם ספק. בצילום S-5/S-6 צולמו בין השאר ברזיל ושפך האמזונס, מקסיקו, צפון אפריקה, קובה ואיי פלורידה, לבדיקת השפעת ההוריקן בטסי. ניסוי M-1 פעל ברציפות 14 יום, הרעיש והעיר אותם, ולדברי לאבל היה "בזבוז זמן". בניסוי השינה M-8 קרע בורמן את ארבעת החיישנים כשהסיר את הקסדה אחרי יומיים.

תכנון, בקרת המשימה ואימונים

הוספת המפגש עם Gemini 6 שינתה את זווית השיגור וצרכה דלק בלי שעומס הניסויים הופחת. בעת ניתוק המתאם נותרו כ-30 אחוז חמצן וכ-40 אחוז מימן בתאי הדלק, ודלק ה-OAMS עמד על כ-2 אחוז. בורמן סירב לבקשת הקרקע לירי ישיר של 3 שניות במנועים התקולים ולהפעלת נפץ OAMS "רק כדי לשמוע", וגם למדידת לחץ דם מעל גוואימס אחרי ירי הבלימה. ה-SIM NETS עם יוסטון תוארו כ"כמעט בזבוז זמן מוחלט", ואילו שבוע בסימולטור של McDonnell היה "אולי השבוע הטוב ביותר באימונים". הפלנטריום עזר בתכנון ההבערות לפי הכוכבים Corvus ו-Spica. המסמך מונה שעות אימון, למשל 200 שעות ו-30 דקות על ניסויים ו-133 שעות על תוכנית הטיסה. הסיום: "חזרנו הביתה, זה מוכיח שהמשימה הצליחה", עם המלצה לצוותים לעבוד דרך מועצת בקרת התצורה (CCB).

פרטים בולטים

• אף תצפית בתחקיר אינה מתוארת כבלתי מזוהה: הצוות ייחס את האורות וההבזקים למשגר, ל-Gemini 6, למנועי הבקרה, ללייזר, לטילים, לברקים ולגרמי שמיים.
• במעבר לילה אחד, שהסתיים ב-217:17 לטיסה, ספר בורמן 206 הבזקי ברק נפרדים.
• כניסת ה-Minuteman "נראתה כמו מטאוריט" והתפרקה לכמה חלקים.
• בורמן אמר תחילה שראה את מאדים, ותיקן לכוכב חמה.
• באור יום לא נראו כוכבים כלל, אלא רק בזריחה ובשקיעה.
• מהחלל לא נראה צבע ירוק: הג'ונגלים נראו "חום-חרדל".
• ב-11 מתוך 14 הימים מזג האוויר שיבש את הצילומים והניסויים.
• בורמן סיפר שבצריבת כוונון הפריגיאה הראשונה, ליד המשגר, "פחדתי שנפגע במשהו", כשהדליפה ממנו נראתה כענן עצמים.

מה לא נמצא במסמך

אין השחרות בתמליל. חותמות CONFIDENTIAL ומספרי העמודים משובשים בסריקה, ותוכן העניינים כמעט בלתי קריא. בתוכן העניינים, כפי שנקרא, פרק 14.0 אינו קריא ופרק 15.0 הוא האימונים, ואילו בגוף התמליל 14.0 הוא האימונים ו-15.0 ההערות המסכמות. שמות הדוברים מופיעים בסריקה בעמודה שאינה מסונכרנת עם הטקסט, ולכן שיוך דברים לבורמן או ללאבל אינו ודאי ברוב המקומות.

המסמך עצמו אינו עקבי בכמה נתונים: הפריגיאה אחרי הכוונון הראשון מתוארת פעם ככ-117 מייל ופעם ככ-120; הלהבה ב-BECO מתוארת פעם כאדומה ופעם כצהובה; העומס המרבי בשיגור מתואר פעם ככ-6.5 g, פעם כ-6.75 g במד, ופעם כ"יותר מ-7". כמה זמני טיסה פוענחו מספרות שבורות, וכך גם "3 מיליון דולר" כהערכת עלות ציוד D-4/D-7 (קריאה לא ודאית). תאריך השער, 23 בדצמבר 1965, מאוחר מתאריכי ההקלטה שבתיאור הרשמי, 19 עד 21 בדצמבר, ואין בכך בהכרח סתירה.

מונחים

• BECO - כיבוי המנוע הראשי של המשגר.
• OAMS - מערכת התמרון והשליטה במסלול של החללית.
• RCS - מערכת הבקרה בכניסה החוזרת.
• ECS - מערכת בקרת הסביבה (אוויר, לחץ, טמפרטורה ומים).
• IVI - מחוון שינוי המהירות בתמרונים.
• POGO - רטט אורכי של המשגר בזמן הטיסה הממונעת.
• FCSD, FOD - אגפים של NASA שנציגיהם השתתפו בתחקיר.