// בדף הזה
בארכיון PURSUE יש עשרות מסמכים מהמערך שבו חקר חיל האוויר האמריקאי דיווחים על עב"מים בשנים 1947-1969: Project Sign, אחריו Project Grudge, ומ-1952 פרויקט בלו בוק (Project Blue Book). יש בו דו"חות פנימיים של הפרויקטים, תיקי מקרים מקוריים, דיווחי תצפית מבסיסים ברחבי העולם ומסמכי ה-CIA על הפאנל המדעי של 1953, פאנל רוברטסון. המסמכים מראים בעיקר איך נאספו הדיווחים ואיך הוסברו, וגם כמה מהם נשארו בלי הסבר.
1947-1949: Sign ו-Grudge
תיק של פיקוד החימוש האווירי (DOW-D100) מתעד את ההתכתבות בין מטה חיל האוויר לבסיס רייט-פטרסון מספטמבר 1947 ועד נובמבר 1948. בתשובה מ-8 בנובמבר 1948 דיווח הפיקוד שבחן כ-180 תקריות, וכתב שאת טיבם של העצמים יקבע רק ממצא פיזי, "כמו זה שיתקבל מהתרסקות". דו"ח ההתקדמות של Project Sign מאפריל 1948 (DOW-D097) מצרף טבלה של כמאה דיווחים, ובה גם מקרה שסומן במפורש כמתיחה "לשם פרסום וכסף".
תיק טפסי הדיווח מ-1949 (מסמך) מראה את הטופס המפורט של Sign, עם שאלות על אמינות העד, בדיקה בגלאי גייגר ודגימות קרקע. שני קובצי "סיכומי האירועים" (מסמך, מסמך) שומרים תחקירים מ-1948, אף שה-OCR הצליח לקרוא רק חלק מהם. תיק בסיס סנדיה (DOW-D017) מתאר כנס בלוס אלמוס בפברואר 1949 על "כדורי האש הירוקים", שנערך לפי המסמך תחת השם המסווג Project Grudge. תזכירי ה-FBI מאותן שנים (מסמך) מראים משרדי שטח ששואלים מה מותר להם לחקור. התיק האישי של קולונל הווארד מקוי (DOW-D180), שעמד אז בראש המודיעין הטכני בפיקוד, אינו מזכיר עב"מים כלל.
1952: רופלט, וושינגטון וסרט טרמונטון
הרצאה של סרן אדוארד רופלט, מהנדס הפרויקט בחקירת העב"מים של חיל האוויר, שמורה בתמליל (DOW-D154) ובהקלטת השמע המקורית (DOW-PR160). רופלט מדבר על כ-800 מקרים, כ-2% מהם מתיחות וכ-20% ללא הסבר. בקיץ של אותה שנה הגיע גל התצפיות מעל וושינגטון, ותיקי ה-FBI (מסמך) מתארים איך הועברו דיווחים למרכז המודיעין הטכני האווירי (ATIC), הגוף שבו ישב בלו בוק.
ביולי 1952 צילם צלם של הצי האמריקאי ליד טרמונטון שביוטה סרט צבעוני של קבוצת עצמים מוארים. הסרט עצמו (DOW-PR159), תיק בלו בוק עליו (DOW-D102) ותיק התצלומים (DOW-D103) מראים ויכוח של שנים. תיק "הדיסקות המעופפות" במטה (DOW-D105) כינה את הסרט "אולי הראיה התיעודית הטובה ביותר שהושגה עד כה". ניתוח הצי (DOW-D098) חישב מהירויות של מאות ואלפי מייל לשעה, בהנחה של מרחק חמישה מייל, ולא מצא הסבר. ב-1956, לפי התיק, נקבע שבחלק מהפריימים נראים שחפים. בתיק האישי של הצלם (DOW-D104) אין שום אזכור לסרט.
ה-CIA ופאנל רוברטסון
גל 1952 הדאיג גם את ה-CIA. הערכה מאוגוסט 1952 (CIA-D026), תדריך של המשרד למודיעין מדעי (CIA-D027), מזכר על הביטחון הלאומי (CIA-D028) ומכתב של מנהל ה-CIA על השלכות ללוחמה פסיכולוגית (CIA-D025) נשענים כולם על נתוני ATIC. בינואר 1953 התכנס הפאנל המדעי. לפי התיק (CIA-002) קבע הפאנל שאין ראיה לאיום ישיר על הביטחון הלאומי, אך ששטף הדיווחים עצמו עלול להיות סכנה עקיפה, והציע תוכנית הסברה להפרכת הדיווחים. מזכר מדצמבר 1953 (CIA-007) מתאר את צוות בלו בוק בסוף אותה שנה: קצין אחד, איש צוות אחד ומזכירה.
דו"ח מיוחד 14 ותיקי המקרים
דו"ח מיוחד מס' 14 מ-1955 (CIA-015) ניתח 3,201 דיווחים מ-1947 עד 1952, מהם 434 (19.7%) לא מזוהים, וקבע שאין ראיה לטכנולוגיה שמעבר לידע המדעי של זמנו. בתיק התכתבות מ-1955 (DOW-D096) נמצא הדו"ח השנתי של בלו בוק: 430 דיווחים בשנה, 70% מהם תצפיות לילה.
תיקי המקרים מגיעים מכל העולם: כדור ירוק מעל סרדיניה (DOW-D157), החזרי מכ"ם במרוקו (DOW-D160) ושני עצמים לבנים באינדיאנה (DOW-D164). אחרי שיגור ספוטניק ב-1957 נרשם גל של דיווחים: בלבלנד שבטקסס סיפרו עדים, ובהם שריף, שמנועי המכוניות כבו (DOW-D191), בקירני שבנברסקה טען אדם שנכנס לכלי שנחת, והחוקרים מצאו בזירה פחית שמן זהה לפחית שבתא המטען שלו (DOW-D192), ופקחי טיסה בבסיס קירטלנד עקבו אחרי עצם "כמו מכונית עומדת על קצה" (DOW-D195). מקליפורניה יש סדרת תיקים, ובהם דיווח של מהנדס לוקהיד קלי ג'ונסון על עצם כהה ב-1953 (DOW-D206) ותצפיות מעל האי קטלינה (DOW-D181, DOW-D209).
שנות ה-60 והסגירה
את אירוע סוקורו ב-1964 בדק בלו בוק, ודיווח ה-FBI (מסמך) מתעד את עדות השוטר המקומי שראה לדבריו עצם נוחת וממריא ואת הסימנים בקרקע. ועדה של חיל האוויר שבחנה את בלו בוק ב-1966, ובה קרל סייגן (DOW-D092), מנתה 9,267 דיווחים עד יוני 1965, 663 מהם לא מוסברים. במזכר מהתיק נכתב שהבעיה היא "99% יחסי ציבור", והמלצת הוועדה הובילה למחקר באוניברסיטת קולורדו. גזירי העיתונים בתיק ה-FBI (מסמך) מזכירים את הסבר "גז הביצות" של היועץ ג'. אלן הייניק, את חוזה קונדון ואת סיום בלו בוק בדצמבר 1969. סקירה אוסטרלית מ-1971 (CIA-019) טוענת שהביטול הפומבי של הנושא בידי חיל האוויר היה חזית, אך זו טענת המחבר בלבד.
מה חשוב לדעת
- שיעור ה"לא מזוהים" משתנה בין המסמכים (כ-20%, 19.7%, כ-10%) כי הם מכסים תקופות שונות ומשתמשים בהגדרות שונות. "לא מזוהה" פירושו שלא נמצא הסבר, לא שהוכח משהו.
- רבים מהתיקים נסרקו באיכות נמוכה, וה-OCR קרא רק חלק מהם. בחלקם יש השחרות.
- דיווחי העדים לא אומתו. גם תיקים אישיים שצורפו לארכיון, כמו של מקוי, אינם מזכירים עב"מים.
- המסמכים אינם מגיעים למסקנה שהעצמים היו כלי טיס זרים. דו"ח 14 ופאנל רוברטסון לא מצאו ראיה לכך.