// בדף הזה
תיק 62-HQ-83894 הוא התיק המרכזי של ה-FBI על "דיסקיות מעופפות": עשרה חלקים ועוד כמה פריטים בודדים, מיולי 1947 ועד 1977, ובהם תזכירים פנימיים, מברקים, מכתבים של אזרחים, תשובות של ג'יי אדגר הובר וגזירי עיתונים. הוא מתעד איך הלשכה הצטרפה לחקירה בקיץ 1947, הפסיקה אותה כעבור שלושה חודשים, והמשיכה במשך עשרות שנים לקבל דיווחים על צלחות מעופפות ולהעביר אותם לחיל האוויר.
קיץ 1947: הגל הראשון
הגל התחיל אחרי תצפית הטייס קנת' ארנולד ליד הר ריינייר ב-24 ביוני 1947. החלק הראשון של התיק (מסמך) מתעד את השבועות שאחריה: "דיסקיות" שנמצאו בחצרות והתבררו כמתיחות, אחת מהן משלט של חברת דלק וממכסה פח אשפה, והתנאי של הובר לשיתוף פעולה עם הצבא, גישה מלאה של ה-FBI לכל דיסקית שתימצא. ב-30 ביולי 1947 הורה עלון פנימי לכל משרדי השדה לבדוק כל תצפית.
החלק השני (מסמך) כולל את הדו"ח המקורי של ארנולד, וגם את השאלה שהטרידה את הלשכה: אולי הדיסקיות הן ניסוי סודי של הצבא? קצין במודיעין חיל האוויר אמר ל-FBI בחשאי שזה כנראה המצב, ובספטמבר הודיע הגנרל שולגן בכתב שאין לחיל האוויר פרויקט כזה. מזכר פנימי התלונן שה-FBI "משמש כלב ציד לצבא". חבילה של כ-126 עמודים של דו"חות צבאיים (מסמך) מוסיפה את עדותו המלאה של ארנולד, ניתוח של 18 תצפיות, ותצפית של צוות מטוס נוסעים בעצם כתום מעל מסצ'וסטס. משרד נוקסוויל שלח למטה שני צילומים של "צלחות" מעל אוק רידג' (מסמך).
החלק השלישי (מסמך) עוסק בפרשת האי מורי בוושינגטון, שהסתיימה בהודאה חתומה שהסיפור "שקרי לחלוטין", אחרי ששני קציני מודיעין שחקרו אותה נהרגו בהתרסקות מטוס. בסוף ספטמבר 1947, אחרי מכתב של פיקוד ההגנה האווירית שלפיו הלשכה תטפל בממצאים שהם "מכסי פחי אשפה ומושבי אסלה", הפסיק ה-FBI לחקור.
אחרי הפרישה: ממשיכים לתייק
הדיווחים לא פסקו. בחלק הרביעי, מאוקטובר 1947 עד 1949 (מסמך), "דיסקית" ממדבר קליפורניה מתבררת כעפיפון צעצוע, הצילומים מאוק רידג' מוסברים כטיפת מים על התשליל, ומתוארים "כדורי האש הירוקים" ליד מתקני הגרעין בניו מקסיקו. בפברואר 1949 קיבל הובר את תזכיר חיל האוויר על "כלי טיס לא קונבנציונליים" (מסמך), שקבע מה לאסוף על כל תצפית ולאן לדווח. באותה שנה כתב כומר מאורגון להובר על ארבע קרני אור שהתכנסו מעל הרי הקסקייד, והובר העביר את המכתב לוועדה לאנרגיה אטומית (FBI-D011).
בחלק החמישי (מסמך) שואל הובר בכתב ידו, במרץ 1950, "מה בדיוק העובדות", והתשובה, לפי מודיעין חיל האוויר, היא שיותר משלושה רבעים מהמקרים הוסברו. אליו מצטרפים מכתב מ-1950 של ממציא ממקסיקו שהניח שארה"ב כבר מפעילה צלחות בכוח אטומי (מסמך), ותת-תיק של גזירי עיתונות מ-1947 עד 1960 (מסמך). החלק השביעי, 1952-1954 (מסמך), מכסה את גל הדיווחים מעל וושינגטון, ובו הודעת משרד ההגנה על כ-1,500 דיווחים שכ-20 אחוז מהם לא הוסברו, ו"יצור" מאטלנטה שזוהה כקוף רזוס בלי שיער. בחלק השמיני, 1954-1957 (מסמך), חוזרת אותה נוסחה כמעט בכל פריט: התצפיות בסמכות חיל האוויר, ותפקיד הלשכה הוא להעבירן הלאה.
ספוטניק, סוקורו ומועדוני הצלחות
החלק התשיעי (מסמך) קושר את גל הדיווחים של נובמבר 1957 לשיגור ספוטניק, ומביא את תשובת הובר לדונלד קיהו מ-NICAP, שאין ללשכה מידע שאפשר לשחרר, "ואין בכך כדי לרמוז שיש לו מידע שאי אפשר לשחרר". ב-1963 הפסיק ה-FBI אפילו את הסקירה השנתית של המדיניות בנושא. השיא של שנות ה-60 הוא אירוע סוקורו, ניו מקסיקו, באפריל 1964 (מסמך): סוכן FBI שהגיע למקום באותו ערב מדד ארבעה שקעים מלבניים בקרקע, והשוטר לוני זמורה תיאר עצם שנחת והמריא ושתי דמויות בסרבלים לבנים.
ב-1966 התלונן עובד רשות המסים שמגזין של מועדון צלחות מעופפות מקדם את קו המפלגה הקומוניסטית, ומשרד לוס אנג'לס סגר את העניין בלי פעולה (מסמך). החלק העשירי והאחרון (מסמך) נמשך עד 1977: הלשכה מכחישה שלוש פעמים שתמונה של "שני סוכני FBI" המובילים "אדם מהחלל" מציגה את אנשיה, וב-1974 נשאלת על חפץ מתכתי חם שנפל במילווקי. שני פריטים בארכיון, החלק השישי (מסמך) והפריט 403 (מסמך), לא עברו OCR ותוכנם טרם תועד.
מה חשוב לדעת
רוב החומר בתיק הוא דיווחים של אזרחים וגזירי עיתונים שהלשכה קיבלה ותייקה, לא חקירות שלה: מאוקטובר 1947 היא כמעט רק העבירה דיווחים לחיל האוויר. עדויות הראייה לא נבדקו לעומק, וחלק מה"ראיות" הפיזיות התבררו כמתיחות או כחפצים יומיומיים. בתיק יש השחרות של שמות ופרטים אישיים, והוא אינו כולל מסקנה רשמית של ה-FBI על טיב התופעה.